קריאת התורה שמחת תורה

 

שאלה:

נהגו בבית הכנסת אחד בשמחת תורה שעושים עוד קריאת התורה אחרי מוסף להעלות עוד אנשים לתורה. גם בבית כנסת אחד השנה בגלל המצב באה״ק החליטו להתפלל שחרית וקריאת התורה ברציפות. לאחר התפילה הוציאו ספר תורה וחילקו עליות לכל הציבור. השאלה האם נהגו כדין. והיינו האם מותר לעשות קריאה חדשה רק בשביל לקבל עליות, אחר שכל הציבור שמע קריאת התורה ויצא ידי חובה. ולכאורה כל מה שנהגו ביום שמחת תורה שכל הציבור עולים לתורה, דוקא לפני שסיימו לקרוא את כל הפרשה, שמותר להוסיף על הקרואים, אבל אחרי שסיימו לקרוא את כל הפרשה וחתן תורה עלה לתורה, אי אפשר להוסיף עוד עליות, וכן שמעתי מהגרמ”מ לובין שליט”א שאחרי שסיימו את קריאת התורה אי אפשר להוסיף עוד עליות בשמחת תורה. ועדיין לא נתפרש מדוע תיכף אחר חתן תורה אסור להוסיף, וכי מותר להוסיף רק באמצע הקריאה ולא כשגמרו הכל, ובשלמא כשכבר סיימו לגמרי והפסיקו בענין אחר לא שייך הוספה, אבל מדוע אסור לקרות כל הפרשה מתחילתו ועד סופו כמה פעמים. והן אמת שכן המנהג שרק בסוף מסיים חתן תורה אבל טעמא לא ידענא. מה דעת כת״ר?

 

מענה:

אחרי שסיימו כבר כל הקריאה לגמרי וגם החזירו ספר תורה, אין להוסיף יותר על הקרואים.

 

מקורות:

הנה בשערי זבולון (שוב) או״ח א, לג ר״ל שאחרי מוסף אסור לקרוא עוה״פ כהוספה על הקרואים. ודן שם בין הדברים בדין דילג תיבה אחת, שחוזר וקורא אחרי מוסף. ולדעתו קמ״ל בד״ז, שהותר לחזור ולקרוא, אף שבד״כ אין להוסיף אחרי גמר הקריאה. והביא שם משו״ת נוב״י תנינא טו, להתיר לקרוא עוד פעם אחרי התפלה. אמנם, כבר כתבו דהתם מיירי דלא יצאו בקריאה ראשונה.

ולאידך, בשו״ת שפתי כהן להגר״נ קופשיץ ט, אזיל בתר איפכא, שרצה להוכיח מגוף הענין שבדילג תיבה אחת חוזר וקורא אחרי מוסף, אף שאין ג׳ עולים. ומוכח שמותר להוסיף גם לאחר זמן. ובעניותין לא ראיתי הכרח מזה, שאפ״ל שכיון שחיסר חובת היום, דהא קאי בשבת שחרית, [וכ״כ בלבוש מלכות קלז, ה: מחמת שכך חובת היום לקרוא כך היום. וכבר העירו מאו״ז שבת מה. וכן בשו״ת הריב״ש נח: חובה ליום השלמת כל פרשת שבת. וראה בארוכה שו״ת דברי דוד מילדולה כו. ובשו״ת מהרי״ף עז, שהוקבע כחובה מחמת המנהג, ולא גרע מתפלת ערבית רשות], וממילא הא גופא חובתו לקרוא אפילו בעולה אחד. ומהיכי תיתי שמשום הוספה קאתינן עלה. ובסגנון אחר, שהרי חוזר וקורא גם ביו״ט, וכי נימא דלמ״ד שאסור להוסיף ביו״ט אכן אינו חוזר וקורא בדילג.

ובאמת נתקשה בפמ״ג קלז, בא״א ה, (ובכ״מ), כשקרא כבר כ״א פסוקים מ״ט יחזור. וראה שם ו. ובשו״ת חסד לאברהם תאומים תנינא או״ח לב, נתקשה היטב בזה מחמת שאין מברכים על המנהג, אלא  שביטל דעתו לדעת רבותינו. (אבל לשו״ת מהרי״ף הנ״ל – א״ש).

ויתר על כן מצינו במאמ״ר קלז, ב, שגם בדילג בשבת שחרית אם כבר קרא פסוק זה שני וחמישי אינו חוזר וקורא, והבא להחמיר אין לו לברך משום ברכה לבטלה, עכת״ד. וכוותי׳ פסק בס׳ חיים פלאגי יג, ז. והב״ד בכה״ח קלז, טז. וראינו שלא עלתה על דעתם להתיר משום הוספה על הקרואים.

אמנם, ראי׳ מוכחת לפענ״ד דלא כנ״ל ושההיתר להוסיף הקרואים הוא גם אחרי מוסף – ראה היטב בחיי״א לא, כה. ובדוחק י״ל שבסו״ד קאי רק לפני מוסף. ולא נהירא כ״כ.

[ולהעיר משו״ת גוו״ר או״ח ב, כב ד״ה ועל צד הדחק, שכתב ליישב המנהג בשמח״ת שחוזרין ועולין, שאפילו יצאו כבר יד״ח הקריאה לב בי״ד מתנה לגבי הך יחיד שקורא פעם שנית דשויוהו כחובה. אלא שלא הונח לו בזה. והביא שם גם מנהג שחוזר אותו אחד וקורא וגם בביהכ״נ אחר. והוא מחודש. (והוא כעין דעת הגוו״ר שם מט, שבכל עת שיסכימו עשרה יכולים לקרוא בברכה. ויתר על כן במאירי ברכות יא, ב שאפילו הרבה בקריאות כל היום מברך, שכל קריאה כקריאה ראשונה היא. אבל לא נתקבלה דעה זו להלכה, זולת בצירוף עוד סברות). ובסי׳ כג שם כתב מהרי״ף בהיתר הוספה, שמשום עסק התורה נגעו בה, ולכן חוזר וקורא עוד פעם ועוד פעם וגם בביהכ״נ אחר. ובסי׳ כד כתב הגוו״ר לחלוק עליו. ועכ״פ לסברת מהרי״ף לכאו׳ שפיר אפשר גם אחרי מוסף].

וקצת ראי׳ ממה שבכ״מ נהגו בחתן בקריאת ואברהם זקן אחר הפטרה – ראה כנה״ג רפד בהגב״י. שו״ת דברי מילדולה כב. וראה בס׳ חיים פלאגי ז, טו שהאריך בב׳ האופנים, בזמן קריאתה, ואיהו ניחא לי׳ טפי שיקראו קודם הפטרה. אבל מר ברי׳ בשו״ת ויען אברהם או״ח כד, כתב לנהוג לקרוא אחר ההפטרה. והרי הקריאה דואברהם זקן היא משום הוספה – ראה תשב״ץ ב, לט. זרע אמת א, פו ד״ה ומעתה – ועכ״ז הותר לקרוא גם אחרי הפטרה. ואכתי י״ל  דאינהו ס״ל בהיתר ואברהם זקן שאינו משום הוספה, ומשום מנהג לחוד מברכים עלה.

אמנם מצאתי מפורש במט״י רפב, ג, שלאחר שנטלו ס״ת אינו יכול להביאו פעם אחרת כדי להוסיף ולא התירו התוספת אלא בעודו מונח לקריאת מנין של חובה. ואין אחר דבריו עוד.

 

#31176