If one washes negel vasser before davening and then gives sholom aleichem to someone who did not wash his hands for davening, does he need to wash again?

 

One need not rewash his hands if he shakes someone’s hands.

 

Sources:

בשו״ת לב חיים פלאגי א, סה (וראה שם ב, ב. ובהשמטות לח״ב), ובכף החיים שלו ח, ד, וכן ברוח חיים שלו ה, ו, שצריך ליטול ידיו שנית. ושם, שמה״ט הלך עם כפפות שמא יבא מישהו שלא נטל ידיו. וראה גם צואה מחיים יט תנינא – כ, א מה שהעיד עליו. והחרו החזיקו אחריו, בבא״ח תולדות יב, ובספרו עוד יוסף חי תולדות ה, ובכה״ח סופר ד, יז. אבל ראה שו״ת כפי אהרן ב אה״ע ח – פז, רע״ב. וראה גם שו”ת יבי”א ט, קח, טז. שם ד, א, ט. אור לציון ב, א, ז. שד״ח מערכת ק כלל ז ד״ה ואני ההדיוט.

והנה, בלב חיים שם החמיר ע״ע גם מספק. אבל מעולם לא חזינן לרבנן קשישאי דעבדי הכי ללכת תמיד עם בתי ידים, וכו״כ חסידים ואנשי מעשה ‏גדולים וטובים שאינם רגילים להתלבש תמיד בכפפות, ולא נזהרו שלא לתת יד לאחרים, ‏וגם לא ראינו מעולם שיזהרו ליטול ידיהם מיד אח״כ. ופוק חזי מאי עמא דבר. ומעשה רב. והמעשה עמוד גדול בהוראה.

וחזי לאצטרופי, שרוב האנשים בימינו שוטפים או מנקים כו״כ פעמים ביום. והרי רוח הטומאה עוברת במקצת ברחיצה מועטת, כמבואר בכ״מ. וראה בארוכה אצלנו בהסכמה לס׳ וכל מצותיך אמת (סילם) בכהנ״ל. וראה שו״ת יבי״א ד שם. ולגבי לימוד התורה ותפלה – אפשר לסמוך גם על נטילה מועטת או כל מידי דמנקי כדין התלמוד והפוסקים, ראה שו״ע אדה״ז מהדו״ב א, ז. סידור אדה״ז הל׳ נטילה שחרית.

ובשאר הנטילות משום נקיות או רו״ר – הנה, כבר כתבו ללמד זכות בנטילה משום נקיות, מחמת מצב ההיגיינה שבימינו. (אלא שפשטות השו״ע ד, יח, ובפרט – במג״א שם יז, ואדה״ז שם יח, שכל הנטילות משום רו״ר. וראה גם כסא אליהו שם ו. ובשו״ע אדה״ז קכח, כז גם בחולץ מנעליו. ודלא כמח״ב ד, הו״ד בדע״ת שם כ, וכ״כ במשנ״ב ד, מא. וראה רוח חיים תקנד. אבל ראה מחה״ש תקנג, ו ובמשנ״ב שם ו ובשעה״צ טו, דמשמע מדבריו, שהוא משום רו״ר, ומ״מ בדיעבד נוטל במידי דמנקי (אא״כ נפרש באו״א, שכוונתו שלתפלה לכתחילה צ״ל במים). וראה שו״ת יבי״א ה, א, ד). וגם בנטילה משום רו״ר – י״א שאינה מצוי׳ בינינו.

וגם, שבמקור הדברים במרדכי ברכות פרק ח, קצג, ובכלבו כג, הובאו ביתה יוסף, מספק״ל אם צריך במים דוקא, ורק מחומרא (״וטוב להחמיר״) כתבו ליטול במים, בכדי שלא לעשות פירוקא לסכנתא (ולהעיר, שמזה גופא משמע דס״ל שהוא משום רו״ר). וכל כי האי אין לנו להחמיר. ועוד זאת, שאין לנו אלא מה שאמרו בפי׳. ולא נזכר שרו״ר עוברת מידי א׳ לחבירו.

ובלא״ה, פשוט לפענ״ד, שכל הנ״ל היינו במי שלא נטל ידיו כלל דהיינו שעדיין שורה רוח הטומאה על ידיו. אבל כשכבר נטל ידיו ולא נטל לתפלה, לית לן בה, כיון שאין כאן השראת רוח הטומאה, והנטילה היא רק משום הכון לקראת וגו׳. וסתם ידים כשרים לתפלה – עיין בקצות השולחן סי’ ט בבדי השלחן סק”ט.

 

 

#3021 (1)