Looking Pictures of one’s wife when she is Nidah

 

Question:

1. While one’s wife is Nidah, can he look at pictures of her from when she was younger, even if she isn’t completely Tznius in them?

2. Additionally, may one look at Picture taken when she was a Niddah if she currently is not?

 

Answer:

1. One shouldn’t look at pictures or videos of his wife who is currently a niddah if they contain areas that must be covered. Certainly, one shouldn’t look at such pictures, with the intention to derive pleasure from the viewing.

However, if one isn’t focusing on those areas, and just happens to see them incidentally while looking at the general picture, it’s ok.

If looking at such pictures can cause hirhurim, then one should avoid doing so, even if they are totally tznius.

2. This is permitted, although there’s room for one to refrain as an act of piety.

 

Sources:

בנוגע הסתכלות בתמונה – פשוט שאסור בנשים דעלמא. וראה שו״ת יבי״א א סוסי׳ ז. בא״מ ג, קנד, ג. אז״נ י, לה. אוצה״פ אה״ע כא ז, ד. ומובן שה״ה בנדה. וראה בא״מ שם. אוצה״פ אה״ע כג, כ. נט״ג נדה א ע׳ שיג. (וע״ד הרמז, יש להוסיף המובא בספרים שראיית הנדה פוגמת, ואם הסתכלה במראה נחקק צורתה שם. וכש״כ בתמונה. וראה שיחות הר״ן אות קמב).

[ולהעיר, שאפי׳ בנוגע להסתכלות באדם רשע – שקו״ט בנוגע לתמונה, ראה בשו”ת להורות נתן ח”י סי’ כד (שתלוי בטעמי האיסור, ולבסוף נוטה להתיר כשקשה להתבונן בתמונה). רבבות אפרים ג, תצח (עיי״ש מה שהביא מדברי אאזמו״ר). משנת יוסף ח, יד. ועוד. אבל בכ״מ כתבו לבאר במעלתו של ריב”ק שאמר מעולם לא נסתכלתי בצלם דמות אדם רשע, דהיינו אפי׳ בתמונה (ראה לשמוע בלמודים (וילנא תרכ”ה) מגילה כח, א. וכבר קדמו בס׳ וצוה הכהן פכ״ה. וקדם לשניהם – רמת שמואל (אמשרדם תע״ד) מגילה שם. ועפ״ז, ה״ז רק מילתא דחסידותא. ולהעיר גם משטמ”ק נדרים לב, ב בשם הרא”ם, ד״ה שתי, שאף בתמונת רשע אין להביט. וגם בזה יל״פ שאינו מן הדין. ובלא״ה י״א שאין איסור להדיא בהסתכלות באדם רשע. ובכל אופן, אין ללמוד מכ״ז בעניננו, שגם גוף האיסור וגם גדרו וטעמו שאני. וק״ל].

והנה, בראי׳ בעלמא באשתו נדה שלא בכוונה ליהנות – נראה פשוט שאין לאסור מדינא. וכ״כ בבדה״ש סי׳ קצה, ז בבי׳ ד״ה לא. חוט שני שם ט. אבל ראה שיעורי שבה״ל שם ג, שכתב להחמיר שקשה להבדיל בינהם ואין ביניהם אלא כחוט השערה. ומ״מ מובן שאי״ז מן הדין. וכש״כ בנדו׳״ד בתמונה בעלמא.

אלא, שבלא״ה כתב בסדרי טהרה קצה, טו, בשם שערי דורא, שלא יתן בה עיניו יותר מדאי פן יתקלקל. והיינו גם במקומות הגלויים. ובסו״ד, שכל המחמיר קדוש יאמר לו. וכ״ה בפס״ד להצ״צ שם ז (נכתב ע״י רמ״נ מויטבסק): ויש אוסרים גם בזה ומשמע דנכון ליזהר בכל מה דאפשר. וכ״כ בכ״מ.

וגם בתמונה של מקומות הגלויים, אם מביא לידי הרהור, יש להחמיר משום לא תתורו – ראה שיעורי שבט הלוי קצה, ז אות ג. וראה בא׳מ שם להחמיר בכיו״ב. והרי בטעם האיסור כתבו כמה פוסקים מחמת הרהור – ראה בלבוש שם: שאותן המקומות מביאים אותו לידי הרהור ביותר.

וכל שיש אפי׳ חשש וחששא דחששא, יש לגדור עצמו. ויש להמליץ מש״כ בספר החינוך מצוה קפח: ואין באפשר להגיד פרטי הענינים שידע האדם לעשות לקרב אליו דעת האשה שהיא קלה, ולכן הזכירו זכרונם לברכה מהם קצת, ובשאר יזהר כל אחד ואחד לשמור עצמו לפי מה שימצא את גופו, כי השם יראה ללבב וכו׳ אנחנו עכשיו אין לנו לפרוץ אפילו גדר קטן בענינים אלו כלל, אלא לשמור כל ההרחקים שהודיעונו זכרונם לברכה בפרט, ובמה שלא הזכירו הם יש על כל אחד ואחד לעשות כפי מה שימצא את גופו מוכן כמו שאמרנו שאם הוא מוצא את עצמו שצריך גדר אף על המותר יגדור עצמו.

 

 

#2889