Does one say the bedtime Shema when going to sleep before nightfall?
Question:
During the summer months, when days are quite long, I sometimes go to sleep before Halachic nightfall. In such cases, do I still say the bedtime Shema?
Does one always say the bedtime Shema before one goes to sleep, regardless of *when* one goes to sleep?
Answer:
You should say the entire bedtime Shema except for the blessing of Hamapil.
P.S It should be noted, however, that there is a more serious issue with this arrangement: the fact that you will not be saying the evening Shema, which may only be said after nightfall. While one may rely on the position to daven Maariv after pelag hamincha (1.25 halachic “hours” before sunset), the Shema must be recited again when it becomes dark, after tzes hakochavim (when three stars become visible in the night sky). It must be recited before midnight. One who delays to read the Shema past midnight is considered a poshe’a (criminal) as he is “over al divrei chachomim” (transgresses the words of our sages) and thus is “chayav misah” (deserving of the death penalty). Post facto, if it wasn’t recited before midnight, if may be recited until break of dawn. After break of dawn one can no longer fulfill this mitzvah, unless it was due to forces beyond one control, in which case he may recite it till sunrise.
Additionally, even if intending to wake up later and say Shema, one may not go to sleep from half an hour before nightfall.
In desperate situations, or in the case where without going to sleep one would be too exhausted to have proper kavanah when saying the Shema and/or davening there is room for leniency if one appoints a shomer, someone who will wake him up and remind him to recite the Shema in its time. The shomer may not be someone who will – or might – also go to sleep. One should only rely on a shomer in the early hours of the night, when people don’t usually go to sleep yet. In addition to a human shomer, one should also have an alarm clock.
המפיל ביום – ראה 28398:
שאר הפרטים במשנה וגמרא ריש ברכות, ובשו״ע ובנו״כ או״ח רלב ורלה. וראה בתניא אגה״ק כג.
שומר לדבר הרשות – ראה אדה״ז בקו״א תלא בסופו. והאריך בזה והחמיר מאד בישועות חכמה ע, ב ובחוסן ישועות שם. והארכנו במק״א – ראה לענין אכילה לפני נ״ח בלוח יומי לחנוכה. ולא עת האסף פה.
ולכאו׳ לגבי שינה מפורש הוא בערובין סה, א, דרב ששת מסר שינתי׳ לשמעי׳, אם נפרש דקאי גם אחרי שהגיע זמן תפלה, כמשמעות תוס׳ בשם ר״ח ולא כרש״י. אלא דהתם קאי בתפלה ולא בק״ש, וגם מיירי בדאא״פ באו״א, דקאי בשכור שאסור להתפלל. ראה עד״ז במחוקק יהודה או״ח תלא שדחה דברי חק יוסף שם להוכיח בהיתר שומר בבדיק״ח. ולפ״ז מקום לומר שעולה בקנה אחד עם הסברא בקו״א שמהני רק לדבר מצוה, והכא הא גופא מצוה היא שיישן. וגם יש לחלק בין תפלין דחמור טפי, דערביך ערבא צריך כבסוכה כו, א הובא בקו״א שם. (ובערול״נ סוכה שם מוכח שהבין שהוא רק בתפלין. וכ״ה בחלק מהאחרונים דלקמן). ועוד דהתם השינה גופא אסורה ולא רק מחמת שמתבטל ממצותו – ראה עד״ז בריטב״א סוכה שם. ולמעשה, הובא הא דר״ש להתיר לדינא בקריאת שמש במקום שיש ציבור שלא התפללו, בשו״ת מהר״י וייל קצג, הביאו הב״ח רלב, תלא. ועוד. וראה רב ברכות להבא״ח מערכת הב׳, ו, בדיקת חמץ, שדחה דברי מחוקק יהודה, ודשפיר איכא ראי׳ מהא דרב ששת. וילה״ע בדבריו.
ובב״ח או״ח סוסי׳ מד כתב דלא קייל״ן להא דערביך ערבא צריך כדמוכח מר״ש. וראה גם במקו״ח מד שהביא ההיתר דמוסר שינתו לגבי תפלין לדינא. וכבר כ״כ במאירי סוכה שם. והביא דבריהם בשו״ת צי״א יח, חט. אמנם במאירי שפהתנה באופן ״שהוא בוטח בהם שלא יישנו״. ועוד שבקו״א נראה דס״ל דקייל״ן להא דערביך ערבא צריך. וכן מוכח בחכמ״ש ערה, ג. וכן מפורש בריטב״א סוכה שם דאידחי הא דרב יצחק.
וראה מש״כ בכסא דוד לחיד״א ב בדרוש כז לש״ש ד״ה אמנם יש לדחות (ע׳ תצג במהדורת ירושלים תש״נ). בני ציון ליכטמאן מד, ב. ערוה״ש רלב, יז.
וראה רב ברכות שם שהאריך בכמה חילוקים, דשאני הא דערביך ערבא צריך.
אבל יש שנקטו דבאמת שינה חמור טפי ולא מהני שומר – ראה עזר מקודש אה״ע כב. ועכצ״ל דס״ל דשאני הא דר״ש מחמת אונס וכדומה. גם י״ל דלא קייל״ן כר״ש, דהא לר״י בעירובין שם לא סגי בהכי. ובפירש״ח שם משמע שהוא מטעם אחר שמא ישתקע בשינה, ואזיל לשיטתי׳ בסוכה שרק במניח ראשו בין ברכיו מהני.
ומסתימת דבריו דאדה״ז לא נראה כ״כ דס״ל דקאי רק בשינה, דא״כ מעיקרא לא קשיא מהא דסוכה. אלא שהחילוק הא בא׳ משאר האופנים שנזכרו.
והאריך בכ״ז בס׳ זכרון ויען שמואל יא, לב. שם יב, לה.
וראה אר״ח ספינקא תלא, א בשם אור לפארו שם א, לגבי בדיקת חמץ, בתנאי שהיא שינת עראי, ויש שומר, ובשעות שבנ״א ניעורים. ולכאו׳ בלא״ה אסור לישן אז מחמת ק״ש. והיינו דס״ל שגם בזה מהני שומר.
אלא שי״א שבדאורייתא אין לסמוך אשומר, דדדאורייתא חמירא טפי (כבמג״א רלה, ד) – ראה שו״ת אול״צ ב, טו, ח. ועוד. אבל לכאו׳ מפורש הפכו במג״א שם, בקריאת השמש (אמנם, יש שכתבו דשאני קריאת שמש מסתם שומר, שמיד הולכים לביהכ״נ, וכ״מ קצת במג״א גופא. ועוד דשמש קבוע הוא ועבודתו מרגילתו, ראה מח״ב יו״ד כה), ובמשנ״ב שם יח (בשומר שיזכירנו. אבל ראה שם רלב, כח שהשמש מועיל רק בדרכו לילך לביהכ״נ להתפלל בציבור, ובמתפלל ביחידות לא מהני).
ובאופן שהולך לישון לפני הזמן – עדיף טפי. וראה כה״ח רלה, טו להתיר רק בזה.
וראה אצלנו כאן. ושם גם ע״ד שינת עראי, שנחלקו בזה.
האם מותר לילך לישן בבוקר לפני שחרית וקריאת שמע, ובפרט אם ניעור כל הלילה?
שעון מעורר – נחלקו אי מהני. ולאידך, י״א דעדיף טפי, ראה חוסן ישועות שם כב ואילך. אבל שם כז שלא לסמוך לגבי מעריב. ושם כח שלא לסמוך ע״ז בחשש שינה.
ובנדו״ד, דאיכא גריעותא טובא, שהוא שומר לדבר הרשות, ולשינה דגרע טפי כנ״ל, ובלילה שהוא זמן שינה (ראה ערוה״ש שם. ובארוכה אצלנו שם, ומש״כ במג״א לדחות ד״ז ע״פ התוס׳ סוכה לח, א ד״ה יום – היינו דאין בזה טעם מספיק לחלק בין איסור טעימה ביום ובלילה), ובדאורייתא, וכש״כ אם כבר הגיע זמנו, קשה להקל בשופי. ומ״מ כיון שכתבו הפוסקים שהציבור נוהגין לגמרי נהגו כר״ת שיוצא בק״ש מבעו״י אף שאי״ז שורת הדין – ראה מג״א רלה, ב. אדה״ז רצג בקו״א א. שם תפט, יב – יש על מה לסמוך בשעהד״ח.
#28852
