Anticoagulant Injection on Shabbos

 

Question:

I broke my foot, and because of the lack of movement, there’s a risk of a blood clot forming R”L. Therefore, I must inject Clexane into my abdomen at the same time every day.

Are there any restrictions for Shabbos?

 

Answer:

If there is no certainty that blood will come out, it is permitted.

If blood will definitely come out, it is permitted in this case, but should preferably be done by a goy or with a shinui.

 

Sources:

כמה פרטים כאן, איסור הוצאת דם (חובל או נטילת נשמה. ואולי מפרק), רפואה, ועשיית פתח, הכנסת המחט במזרק.

ובנדו״ד ה״ז סכנת אבר שהותר לעשות איסורים מד״ס – אדה״ז שכח, יט.

וכיון שא״צ לדם הו״ל משאצל״ג. וגם אם צריך להוציא דם לדעת שהמחט נכנס למקום הנכון אכתי י״ל דהו״ל משאלצ״ג, ובהקדם שבחובל לרפואה קייל״ן שה״ז מלאכה הצל״ג, ראה מג״א שטז, טו. שכח, ג. אבל אדה״ז שטז, טז, השמיט דבריו שם, והביא רק בנותן לכלבו או או באויבו שחפץ בדם היוצא שיראה נקמה. וכן בשכח, ג כתב במוסגר שלמ״ד משאלצ״ג אסור רק מד״ס מותר להוציא השן ע״י נכרי. וראה בהערה עה״ג. ובקצוה״ש קלב בבדה״ש א, אות יב שהיא הגהת מהרי״ל. וראה גם במשנ״ב שכח בבה״ל ג ד״ה ומצטער. אבל שם לא מיירי במקיז דם לרפואה, שיש לחלק בזה. וראה מאירי שבת קז, א שכבר כ״כ שבמקיז דם לרפואה הו״ל צל״ג.

ונדו״ד עדיף טפי שא״צ לגוף הוצאת הדם כברפואה רק לכוון מקום הוריד. וראה טל אורות הובא בשבה״ש דש כה, במקלח חלב חם לרפואה להשקיט הכאבים דחשיב אצל״ג.

והנה, נחלקו ראשונים במילה ומציצה אי הוה צל״ג, ראה רש״י שבת קו, א. מאירי שם. תוס׳ שבת קז, א. כתובות ה, ב. ושם גם לראות אם היא בתולה חשיבא צל״ג. ובשטמ״ק שם משמע שחפץ להראות לאחרים. וראה משה״ק ע״ז באבן האזל אישות ה. ובכמה ראשונים בשבת קו, א, נראה פשוט דמילה הו״ל מלאכה הצל״ג. ורש״י לשיטתו שמפרש משאצל״ג באו״א. וראה פמ״ג שלא בא״א א.

אבל מצינו בנוגע להתיז מחלב על מי שנשף בו רו״ר, שהאיסור רק מפני שאי״ב צער גדול – ראה מג״א ואדה״ז שכח, מא (מא). וראה כעי״ז שעה״צ שכח, פא בשם הפמ״ג שם בא״א מא, לקלח ע״ג קרקע שהתינוק יראה, דראי׳ ל״ח מלאכה הצל״ג. וראה תהל״ד שכח, ס כשהוא לסגולה. אבל יל״ד דהתם קיימינן בדין מפרק. ואפשר שבחובל ונטילת נשמה גרע. ובשו״ת מהרם שיק או״ח קטו לגבי העמדת עלוקה דהו״ל משאצל״ג. וכ״ה גם למ״ד שחייב משום נטילת נשמה (שכן עיקר לדינא, ראה שו״ע אדה״ז שטז, יד. משנ״ב שם כט. ובבה״ל שם ח ד״ה והחובל שכ״ד רוב הראשונים). וכבר כתבו לחלק בכמה אנפי, דשאני דם בתולים ומילה שהמטרה בעצם יציאת הדם, והדם עומד לכך, ואילו כאן הדם אינו שייך לגוף הזריקה והוא רק סימנא בעלמא היא ואפשר בל״ז. ועיקר החילוק, שכאן לא איכפת לי׳ אם הדם יחזור בפנים, וזקוק רק לידיעה, משא״כ כשרוצה להראות (ועד״ז כשצריך להוצאת דם להראות לחכם – ראה חי׳ ר״ן שבת עה, ב) – ראה באחרונים דלקמן. וגם שאני דם בתולים שצריך שתהא בעולה, וכמ״ש ברמב״ן שבת קו, א לגבי מילה שצריך שיהא אדם זה מהול, ודמי לגוזז גם כשא״צ גוף הצפרנים והשערות, עיי״ש. וגם בבתולה הכי הוא. אבל כאן א״צ רק הידיעה שכיוון מקומו.

אולם, יש שר״ל שצריך לגוף הוצאת הדם לשחרר הלחץ בוריד בכדי לאפשר להזריק החומר, ול״ד להוצאת שן. ונ״ל שג״ז בכלל משאצל״ג, שא״צ רק בשחרור ולא בהוצאת דם.

וגם להדעות שמשאלצ״ג חייב, הרי לרמב״ם שהוא משום מפרק, שאני דם שבורידים דמיפקד פקיד. והאריכו בזה.

גם ה״ז מקלקל, אף שי״א שמקלקל בחבורה חייב, וגם יש שהנדזו לומר שנק׳ מקלקל.

וממילא ה״ז רק דרבנן. וגם הוא פס״ר דלא ניח״ל (שהדם מקליש לכח הסם, קובץ לתורה והוראה דלקמן).

ועוד, איכא ההיתר משום צערא וכבוד הבריות שבמג״א שכח, לג. ונת׳ אצלנו כאן.

ויש שכתבו סברא להתיר שהדם נשאר במזרק ונק׳ מחובר. ולא יושיענו ד״ז לענין נטילת נשמה.

וראה בכ״ז שו״ת צי״א ח, טו, יד, יב, ושם טו, י. שם כה, א. ט, יז, ב. י, כה, א. יג, מה אול״צ ב, לו, ב – ע׳ רסא. יבי״א ט או״ח קח, קעח. שבה״ל ח, עט, א. וראה שש״כ לב בהע׳ קנח.

ומשום פתח הוא גם רק מדרבנן שאינו עשוי להוציא. ובאמת עדיף ממפיס מורסא, ראה אדה״ז שכח, לב שטוב לחוש, שהפתח נמצא רק כשהמחט בפנים, ואין לו קיום, ואינו קורע העור תחילה, ורק מכניס ומוציא מיד, וראה רש״ש סוכה לו, א בנקב הנסתם מיד לענון טריפות. ולהעיר מאג״ק כא ע׳ א דהתם אחרי שבה״ל שם. שם א, סא. ח, רפז, ב. בשם אג״מ בקובץ לתורה והוראה ט ע׳ 13. י ע׳ יט.

בהכנסת מחט למזרק – לאדה״ז עשוי לפרקו ביומו ול״ה בונה. ראה שו״ת יחו״ד ב, נו. חזו״ע שבתג ע׳ שעה. מנח״ש ב, יג. מנח״י ח, כז.

וכשאינו יכול בשינוי – מותר גם ללא שינוי.

וגם בחושאיב״ס הותר בשינוי ואפי׳ מלאכה – אדה״ז שכח, יט. שכח, קב. וכשאא״פ בשינוי, ראה חיי״א סט, יב, הובא במשנ״ב שכח, קב. קצוה״ש קלד בבדה״ש ז. והתם קאי לענין שבות בשינוי להסוברים שלא הותר רק שבות. וראה שש״כ לג הע׳ כו. אבל ראה ארחות שבת כ הע׳ קמט.

 

 

#28580