שאלה: מדוע בכל רמ”ת לא מקילים משום ספק ספיקא, ספק צדדים, ספק אולי הגיע הדם מהבעל, כמו שמצינו במ”ר בסימן קצ”א ואז אולי תהיה מותרת לגמרי אף לגבי ז”נ?

 

תשובה:

אולי י״ל דהוי ס״ס בתרי גופי. ומהני רק להדעות שהיא איסור דרבנן ובדרבנן מקילים בתרי גופי. (ולכן לא תיקשי מספל, התם הוא דרבנן לכו״ע ובדרבנן להרבה דעות מקילים בתרי גופי. אבל להדעות שהוא מה״ת לא מהני. אולם, שפיר מהני להסברא שג״ז כחד גופא, שהספק על הדם, שמא אינו מגופה ואם הוא מגופה שמא אינו מהמקור, וכמ״ש בש״ך כללי ס״ס א. קפז, ו.

אמנם, בנדו״ד אינו מתהפך, כמ״ש בש״ך קפז, כב, דאיכא למימר מיד שמא דם נדה הוא. ול״ד שאיש ואשה שעשו צרכיהן בספל, דהתם ליכא ריעותא באשה, ובהכרח להתחיל לדון על הספל תחילה. אבל כאן שהריעותא באשה ואין הכרח להתחיל בצד אחד יותר מצד השני, כיון שאינו מתהפך אמרינן דאיכא למימא מיד דילמא שם נדה הוא.  והאריך לבאר הדבר בשו״ת ר״ח כהן יו״ד לג. וממילא מובן החילוק בין ספל, נוסף לזה דהתם מדרבנן, דהתם הנידון על הדם או על הספל והוה כגוף אחד, וכאן מעיקרא דנים על האשה ששם נולדה הריעותא. והוה כגוף אחד.

ובאמת, כ״ה בכל כתם, שמא הוא מעלמא, ואת״ל מגופה שמא מהעלי׳. וכבר כתב הכס״מ אסו״ב  ט, א, בתי׳ קמא שמ״מ החמירו חכמים מחמת חומר איסור נדה.  ובט״ז קצ, ב שאינו בגדר ספק שרוב דמים מהמקור.

ולהעיר שמצינו ס״ס כזה בכתמים על בגדי בעלה – ראה תרומת כסף יו״ד ה. ועוד.

אולם, כבר כתבו לענין רמ״ת, שאין לצרף הספק שמא מן הצדדים – שרוב דמים מהמקור. ואף שלבעל השני מתירים מחמת ס״ס – התם איכא גם ספיקא אחריתי – ראה שו״ת מהר״ח או״ז קיב, דהתם יש עוד ספק והוי ג׳ ספיקות, ומהני גם ספק זה להכריע. וראה גם מלבושי טהרה קפז, ב לענין מה שאסרו רבנן, שאמרו שאיו לסמוך על הצד שבא מן הצדדים. ובחי׳ הפלאה קפז, הקשה כעי״ז על הסמ״ג בההיתר לבעל השני, דלישתרי גם לראשון מחמת ספק שמא ראתה אחר תשמיש. ובתורת השלמים קפז, יא בדעת הב״ח דסגי בספק אחד שבא מן הצדדים להתיר לבעל השני, שלא התירו בבעל הראשון שחששו שמא תראה פ״א מהמקור משא״כ אצל השני כיון שלא הוחזקה בראי׳.

ולא תיקשי לרמ”א שמיקל שם קפז, ה בספק ספיקא גם לגבי מכה מדוע לא להקל ברמ״ת בכלל – שמקום לחלק בין ספק מכה שהוא ספק גמור וסמוך מיעוטא לפלגא. משא״כ בספק שמא מן האיש שאינו ספק גמור. (וראה בשו״ע קצ, כא, שמסתמא לא תולים בבעל אא”כ יש לו מכה בפי האמה. וראה פת״ש שם. ובזה גופא רק כשיש לו רגילות להוציא דם פעם או ב״פ בכל חודש כבפת״ש שם). ואף שי״ל דלא מהני רק לענין תלי׳ משא״כ בתורת ס״ס – אכתי י״ל שהוא ספק קלוש, עכ״פ להדעות דבעינן ספק גמור. ועוד דהתם שאני שכיון שיש מכה איתרע רובא שהוא מן המקור, ראה כעי״ז ט״ז קצ, ב. ונחלקו בכוונתו. ואף דלכאו׳ איכא למימר הכי גם לענין הספק שהוא מן האיש, דאיתרע רובא שהוא מן המקור, כיון שרוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש – ראה תוה״ש שם. אדה״ז קפז, כד – הרי מוכח דלא נקטינן להך רובא, וע״ד הכס״מ שהחמירו בד״ז מחמת שהוא איסור חמור.

 

 

#26196