Hidden “Haeitz” in my salad of “Ha’adamah”
Question:
Sometimes after making Ha’adama on a salad with lettuce, cucumber, and tomatoes etc. I discover a large piece of avocado or almond buried underneath…
Am I yotzei these foods with the Ha’adama bracha I made? Or do I now need to say Ha’eitz?
Answer:
In some cases, the correct bracha would be ha’adama regardless of the ha’etz food in the mixture, for example if it’s the primary ingredient in the mixture . See details here:
In a case where one is required to make a separate ha’etz – he does not fulfill his obligation by making only ha’adama in error. Nonetheless, it’s best one should find another fruit which is not part of the mixture in order to make on it ha’etz.
Sources:
ראה ב׳ הדעות בסדר ברה״נ א, ו בנתכוון לפטור בפה״ע בברכת בפה״א על פה״א, כיון שאפשר לתקן. [ובקצוה״ש מט, ד כתב שבדיעבד יצא. וכ״מ בדברי אדה״ז שם שדעה ראשונה הובאה בסתמא, ודעה שני׳ בתור יש חולקין. וגם שבשו״ע רו, ב סתם כדעה קמייתא. אבל בחי׳ הצ״צ ברכות י, א ס״ל שלא יצא אפילו בדיעבד. ויש שרצו לדייק מל׳ אדה״ז ״כדי לברך לדברי הכל״ שבדיעבד מברך שוב אלא שאינו לדברי הכל. ולא ראיתי מזה ראי׳ גמורה, שיתכן שכוונתו שבלא נתכוון לפטור ברכתו בפה״ע כעת היא לד״ה, ואילו בנתכוון לפטור ברכתו בפה״א על פה״ע לא תעלה לו לד״ה. ולהעיר שבהגה בסי׳ רו עה״ג בשו״ע אדה״ז רו, ב, הל׳ ״כדי לצאת לד״ה״. ולהעיר שלא סיים אדה״ז כדרכו ״וסב״ל״].
והנה, הכא גרע טפי, שלא נתכוון אפילו לפטור ואינו בגדר תערובת וזקוק לברכה בפ״ע. אלא שבטעות חשב שיש לפניו רק בפה״א ונתברר שיש לפניו מין אחר, ובזה ודאי מברך שוב בפה״ע לכו״ע. ודומה למברך סתם בלא כוונה לפטור שלכו״ע אינו פוטר. וראה גם בשלחן הטהור רו, ד במי שחשב שמין השני שלפניו הוא ממין האדמה, וטעה ובירך האדמה שבודאי לא יצא. וכ״כ בשו״ת שבה״ל ח, לז.
ומ״מ מקום לספק, כיון שסו״ס י״א שברוב התערובת האדמה מהני שמין האדמה בגדר עיקר, אף שאינו ממין אחד, כפי שנת׳ אצלנו שם. ונמצא שבירך כהוגן. ומשו״ה כתבנו כבפנים.
ואגב: מעולם תמהתי בדברי אדה״ז שלמעשה צריך ליזהר שלא להתכוון לפטור, דהא בלא״ה – גם לולא הך פלוגתא – לכתחילה צריך לברך על כל מין ברכה המיוחדת לו. ומריש הו״א, דמוכח מכאן שבנתכוון לפטור מין אחר אינו בכלל הזהירות לברך על כל דבר ברכה המיוחדת לו, כיון שבירך כהוגן על מינו. אלא שטעם אחר יש שיש ספק אם תעלה לו לד״א כיון שאפשר לתקן. ואין לומר שכיון שנק׳ לכתחילה – לחד מ״ד – לגבי זה שאין הברכה עולה לו אפי׳ לאחר מעשה, כש״כ שהוא בגדר לכתחילה לגבי ד״ז שאין לעשות כן מעיקרא – שיש לחלק, שב׳ דינים יש בגדרי לכתחילה, ולא הרי זה כהרי זה: א. לברך לכתחילה ברכה המיוחדת על כל דבר. ב. ודין אחר בטעה ובירך אם יצא, שהוא רק בדיעבד, כשאא״פ לתקן. ומצאתי כה״ג בא״א מבוטשאטש סוסי׳ רב שגם בלא למד מותר לו לברך שהנ״ב על מין שברכתו שהנ״ב ולהתכוון לפטור מין אחר.
[ומכאן גם בשלילת הסברא שאין לברך ג׳ ברכות על אורז ושיש לאוכלו תוך הסעודה דוקא (וכבר נת׳ אצלנו כמ״פ שאין לד״ז שום מקור) וטענתם לפי שאינה ברכה מבוררת – דליתא כיון שבירך כהוגן. והא עדיפא לפי שמברך כל הברכות.
ולאידך, לכתחילה עדיף שלא לברך שהנ״ב גם במקום ספק, כפס״ד אדה״ז סוסי׳ רב שאם הוא דבר שיכול לפוטרו בתוך הסעודה הוא טוב יותר שאז אין ספק כלל. והוא מהמג״א רד, כו. אלא שבהגהות יא״פ סוסי׳ רד חולק בד״ז על המג״א. ובסדר ברה״נ השמיטו. ואולי כיון שהוא רק מהיות טוב – ראה מאמ״ר רח, ג. וי״א דד׳ המג״א קאי רק בשאר ספיקות ולא אם מסופק אם ברכתו שהנ״ב. ובברכה״ב ב, סב ר״ל שרק לגבי ברכת שהכל עדיף לפוטרו בתוך הסעודה. אבל בספק בפה״ע ובפה״א יכול לברך בפה״א, ואין ענין לאוכלו בתוך הסעודה.
כן להעיר מארץ החיים שכתב לאידך גיסא, שמה שלכתחילה יכול לברך שהכל בספק, הוא רק בספק שהכל ולא בספק אחר. ועפ״ז יש ליישב מש״כ אדה״ז להחמיר בנוגע לאורז רק במבושל לאכול בתוך הסעודה, ולא באורז חי, שהרי בחי הספק הוא אם הוא אורז או דוחן, ודוחן חי ברכתו שהכל או ולא כלום, ולא קיל״ן ולא כלום, וממילא הספק בשהכל, שבזה אפשר לפטור בשהכל ככל ספק שהכל, וא״צ בתוך הסעודה. ויתיישב גם שרק באורז (מבושל) נז׳ החומרא ליר״ש ולא בשאר מילי (שיש שביארו מצד שהוא ספק במציאות. וצ״ב), כיון שכאן הספק אינו בנוגע לשהכל. ומה של״כ אדה״ז להחמיר ליר״ש בהל׳ י – י״ל שסמך עמש״כ בהי״א. (ולהמפרשים שהספק במ״מ או שהכל – י״ל כנ״ל). וצע״ק שבשו״ע אדה״ז שם מ׳ שהוא בכל גווני. וכ״מ במג״א שם].
וראי׳ לדבר, שבמג״א רו, ב כתב לענין לכתחילה לעיין בשו״ע ריא, ג. וכוונתו דהתם מיירי מדיני קדימה. וראה גם שע״ת ב. וצ״ע דהא בלא״ה אין לעשות כן לכתחילה ולא מצד דיני קדימה. ועכצ״ל כנ״ל.
אבל בפמ״ג במ״ז ב לא פי׳ כך במג״א. והביאו במשנ״ב שם ז. וכן במחה״ש נראה שלא הבין כך. וכן בעט״ז נראה שבאמת אין לעשות כן לכתחילה מצ״ע. וכ״כ כה״ח שם יא. (אבל מה שהביא מאדה״ז בשו״ע – צ״ע דהא לא מיירי התם בנתכוון לפטור). וכן בערוה״ש ריא, ב. פני אפרים בומבאך שם למג״א ט. וכ״מ בישועו״י שם ג. וראה יבורך גבר פ, ה שאף שפסק כשו״ע שיצא בנתכוון לפטור, מ״מ כתב שראוי לא להתכוון לפטור בכדי לצאת כל הפוסקים. אבל לעיל מינה כתב שגם למחבר בשו״ע הוא רק בדיעבד ולא לכתחילה. ולכאו׳ הני מילי סתראי נינהו.
אמנם, בדברי אדה״ז שכתב להדיא ״לפיכך צריך ליזהר שלא להתכוון״ משמע דבלאו ה״ט ש״ד. ולחומר הנושא אמינא, למרות הדוחק להעמיד באוקימתא, דמיירי הכא באופן שמצד החיוב לכתחילה לברך על כל דבר ברכה המיוחדת לא איכפת לן, דהכא קאי בדבר שנסתפק לו מה ברכתו מחמת מחלוקת הםוסקים או במציאות, ובספק הוא אם ברכתו העץ או האדמה, ולכן שפיר מותר לו לברך עליו בפה״א. אלא שמחמת הספק רוצה להתכוון לפוטרו ע״י ברכת האדמה על פה״א. ועז״כ ליזהר לא לעשות כן, שעד כאן לא אמרו אלא לאחר מעשה כשבירך עליו האדמה, ואא״פ לתקן. אבל כשאפשר לתקן שתחול הברכה על מין האדמה ולא תהא בדיעבד, לא יצא. ויתיישב עפ״ז גם הל׳ ״שלא להתכוון לעולם״, דמאי בעי הכא בתיבת ״לעולם״. (ואין לומר שר״ל דקאי גם כשפה״ע מונח לפניו, שהרי דבריו ברור מללו בתחילת הענין דבהכי קאי, שיש חולקין שגם במונח לפניו לא יצא). ואת״ל הכי, חזרה הסברא הנזכרת בנוגע לאורז וכדומה, שאין לפטור מין המסופק בברכה על מין אחר. אבל כיון שאין לסברא זו בית אב וגם קשה לחדש דמיירי באוקימתא שלא נתפרש להדיא, אא״פ לחדש מד״ע. וגם שכל הטעם הוא שכשאינה לבטלה ה״ז בגדר לכתחילה וצריך לברך כתיקון חכמים, אבל כאן הרי בספק עומד ואא״פ לו לברך כתיקון חכמים. (ויש שביארו שאין ברכת בפה״א חלה על פה״ע בדרך גרירה רק אם בירך עליו בעצמו,שאין מין אחר נטפל לברכה. אבל בסדר ברה״נ לא ביאר כך. וכדברי אדה״ז, כן נתבאר במחה״ש רח, כג). ועוד, שמה עליו לעשות, שהרי מסתבר שאין לו לברך על מין המסופק תחילה שלא כהוגן דגרע טפי, ועדיף לברך ברכה הראוי׳ על מין הודאי, ויפטור מין המסופק, מלברך על מין המסופק ולפטור הודאי בדרך גרירה. וכ״כ בפמ״ג ריא במ״ז א ד״ה ולי העני. ואכ״מ.
#25587
