Is one allowed to make a Zimun in a car?

 

Question:

Is one allowed (and therefore required) to make a zimun in a car? And what about on a plane? And what about a boat with an indoor eating area?

ואפרש שיחתי:

כתב אדה”ז (קסז, טז) דבספינה מצטרפים אפילו לא היו בשלחן אחת, וע”ד הדין בשדה. משא”כ בבית דבעי שלחן. אח”כ מסתפק אדה”ז ע”פ מג”א בעגלה אי הוי כספינה היות והוא מקום אחד או דלא כספינה הואיל וספינה אינה חשובה מהלכת והעגלה הרי היא מהלכת.

ולכן יש לשאול: האם אוטו שלנו נחשב כעגלה דידהו או אולי בגלל שאין סוס ה”ה נחשבת כנחה שהרי אין בה מעצמה כח ההליכה, ואוירון – האם נחשב כספינה, ועוד יש לשאול בספינה עצמה אם יש שם בית האם צריך שלחן לצרף

 

Answer:

A car, train, and plane are all considered moving and just like an עגלה and therefore it’s questionable whether one can make a zimun there. There are different approaches how to getting out of the Safek:

1. Start the meal when the car is not in motion.

2. Have in mind at the beginning of the meal that you are not joining together.

3. Make a Zimun without Hashem’s name even when there are ten.

Zimun may be made on a boat, provided they established to eat together. You don’t need a table on a boat if it’s open. However, in a room with tables, you should sit by the tables.

 

Sources:

בשו”ע או”ח סי’ קסז סי”ב וכ”ה בסי’ קצג ס”ג שאם היו אוכלים הולכים אינם מצטרפים. ובמג”א סי’ קסז סקכ”ז שם (וכ”ה במלבושי יו”ט שם סעיף יב סק”א) נסתפק באם היו יושבים בעגלה אם נאמר שהעגלה מצרפן, אבל כתב שבספינה פשוט דקביעות גמורה היא. ובטעם החילוק רבו הדעות והפירושים. ואדה”ז בשולחנו הטהור שם סט”ז כתב, שבעגלה י”ל רכוב כמהלך משא”כ בספינה שאינה חשובה מהלכת אלא המים הולכים תחתי’ והיא נחה לעולם על אותם המים. ועד״ז כתב המקנה קידושין לג, ב ד״ה איבעיא. וכ״כ בתהלוכות היבשה, ווארשא תרכ״ט, אות לבובמור וקציעה שם (דף עט ע”ב) ד”ה כתב במג”א, תמה על ספקו של המג”א וכתב שהכל תלוי בשקיטת נסיעתם, ונפק”מ לענין עגלת צב שנראה שיוכלו לכוון היטב. ולדבריו יוצא שברכב בימינו שאינו מתנדנד כ”כ שפיר מצטרף ואפשר לזמן. וכוותי׳ נקטו כמה אחרונים. וראה גם ערוה״ש קסז, כו. נימוקי או״ח שם, ב. וכמה אחרונים נגררו אח״ז לפסוק שברכבת וכדומה מצטרפים לזימון. אבל לדידן שאין לנו אלא דברי אדה”ז ולאורו נלך, אין חילוק בין עגלה בימיהם ורכב ורכבת בימינו שבכולם דינם רכוב כמהלך ומידי ספק לא יצא. וכ״מ קצת בפשט דברי המג״א ממש״כ דקייי״ל רכוב כמהלך דמי, שהכל תלוי אם כמהלך דמי או לא. וראה גם תורת חיים סופר קסז, כה שביאר בטוטו״ד שמוכרח לפרש כך, ולא ראה דברי אדה״ז שקדמו  (אלא שהוסיף שם לבאר שבעגלה יכולים להתפזר. ולא ידעתי ההכרח לפרש כן, שפשוט דלאו בהא תליא מילתא, שהרי גם בבית יכולים להתפזר, ובהולכי דרכים כש״כ דקיל טפי לגבי דיני קביעות). וראה גם שו״ת אור לציון ח”ב פי”ג תשובה ט שכ״כ מד״ע. (ודרך אגב, אעירה מדעת אחרונים בכיו״ב, שברכבת יש למהר ליטול מיד שיעור משינתו, דרכוב כמהלך דמי, וה״ז כהולך ד״א, משא״כ בספינה דמיא ממטי לה – ראה שלחן המערכה הובא בשלחן מלכים ב בהלכה למשה ח. וראה הדעות בזה בלקט הקמח החדש א, ח).

אלא שבאול״צ נקט שבמטוס דינו כספינה לפי שהאויר דוחפו. וכ״ה מפי השמועה בעל שבה״ל בברכת שם פ”ב סל”ד אות ה. ופשוט, שד״ז הוא לא רק במים אלא גם ב זיקא ממטי לה -: ראה סוכה נא, ב.  פירש״י ב״ב עג, א. אלא שד״ז אינו במציאות, כי תזוזת האוירון היא ע״י המנוע ורק שהאויר תומך בו. ושו״רשהעיר בסה בישועת דניאל דיני זימון קצג, כה, א הע׳ 50. לאידך, ראיתי למי שכתב שבספינה שבימינו אין המים מהלכים תחתיו אלא המנוע גורמת התזוזה וממילא דמיא לעגלה. וג״ז אינו, שהמנוע גורם למים שיהלכו, וכמו בספינות שבימיהם שהמשוט גורם למים שיהלך.

[ולהעיר מדיוק לשונו דאדה״ז, בנוגע לספינה ש״היא אינה חשובה מהלכת אלא המים הולכים תחתיה והיא נחה לעולם על אותם המים״, והיינו לא רק שספינה אינה בגדר מהלכת, אלא שהיא בגדר מונחת, ואף גם זאת כתב, שהיא ״על אותם המים״. ולכאורה כוונתו שלא נטעה לומר, שגם בעגלה הבהמות מוליכים אותו. אבל היא עצמה אינה מהלכת, ומבאר שז״א, שג״ז בגדר מהלכת, ובספינה שונה היא, שמה שהמים הולכים תחתי׳ היינו שהיא בגדר ״נחה״. ולהעיר מכעי״ז, שמצינו כמה אופנים לבאר החילוק בין דיני קנין בספינה שאינה בגדר חצר המהלכת (ב״מ ט, ב) להנחה בשבת באגוז ע״ג מים דלאו היינו הנחתו (שבת ה, ב). והנה, בתוס׳ ורמב״ן ור״ן ועוד שבת שם כתבו ד״ספינה אינה מהלכת אלא מיא קא ממטי לה, אבל גבי שבת בעי הנחה והא ניידי ולא נייחא” (ל׳ הר״ן), ומשמע דלגבי קנין לא בעינן הנחה כלל, והעיקר שאינה בגדר מהלכת. וכבר נתעורר לעניננו במקנה שם מדברי התוס׳ הנ״ל. וראה גם חי׳ מהרי״ו למג״א שם מזה. א״ש פנחס ברכות כה, ב. וכ״ה כבר בט״ז או״ח צד, ד. אבל בריטב״א כתב ״דאין למדין הנחה דגבי שבת לההיא דזכיה, דסגיא לן בהנחה כל דהו, ולא ממעטינן אלא חצר מהלכת לגמרי דנידא מנפשיה”. ועד״ז הוא במאירי שם ״שלענין הפקעת קניה לחצר מהלכת אתה צריך וספינה אינה מהלכת ולענין הילוך קורא לה נחה, אבל לענין שבת להנחה גמורה אתה צריך, וכל שהוא נד אינו נקרא נח״. ומדבריהם עולה שגם בספינה בגדר מונחת היא, אלא שאינה הנחה גמורה. והוא כדברי אדה״ז. והאריך בזה בקובץ העו״ב גל׳ תשמג. ועוי״ל שגם לשאר הראשונים עולה יפה, דהתם קיימינן לענין הספינה עצמה, שלגבי כל מילי – חוץ מדיני קנין – מהלכת היא. אבל לגבי האדם היושב בספינה ודאי אינו בגדר מהלך, כיון שהספינה נייחא. וכ״כ ליישב המקנה שם. ודבריו הועתקו שלא בשמו – כמעט מילה במילה – בתהלוכות היבשה שם ביסוד היבשה. וכ״כ גם מד״ע בבני ציון ליכטמאן צד, ה. אבל העיר שד״ז מתאים רק בדברי התוס׳ ב״מ שם, ולא בדבריהם במס׳ שבת. ואכתי י״ל שלענין קביעות לחוד מועיל ד״ז שהספינה נייחא, אף שלשאר מילי דינה כמהלכת, וכמו שבעגלה עלה המג״א בספק, אף שבודאי דינו כמהלך, וה״ט שגוף הענין דמיא ממטי לה פועל שאי״ז היפך הקביעות – ראה בני ציון שם. וראה גם שו״ת עילת חן א, או״ח ג, ד ד״ה איברא בעומק כוונת אדה״ז כאן..

והנה במקנה שם כתב שבעגלה שיש לה מוכני בפ״ע הנשמטת אכן אינו כמהלך. וכ״ה ביסוד היבשה שם, שהעתיק הימנו כנראה, עיי״ש בארוכה מה שהוסיף בזה דברים. אבל במציאות ימינו כל העגלות וכו׳ מחוברים כגוף אחד, וכן גם באוטובוס ורכבת].

ועוד מצינו למי שכתב, שבעגלות שבימינו שיש להם מחיצות גבוהות י״ט ומקורות דינם כבית. ואין אלו אלא דברי נביאות, שלא מצינו חילוק בדבר בפוסקים. ופשוט, שלהסברא דכמהלך דמי, אה״נ שה״ה בבית המהלך. זאת ועוד, שגם בימיהם היו עגלות מקורות ומוקפות מחיצות. ולא חילקו בדבר. (ולאידך, בספינות ישנם והיו גם כאלו שאינן מקורות. וראי׳ לדברינו – ראה בפי׳ הר״י טיאה וייל מכת״י או״ח ב לגבי גילוי ראש, דל״ד לנדו״ד. ושם לחלק בין מקורה לשאינו מקורה).

עוד ראינו למי שנדחק לפרש בדעת אדה״ז, שהכל תלוי בישוב הדעת, ומה שחילק בין עגלה שמהלכת מעצמה לספינה שמים מהלכים – ה״ט שכשמהלכת בעצמה יש יותר תנועה ותזוזה וקשה לכוון ולא מיקרי קביעות. אבל כשמים מהלכים אינו מרגיש טלטול הדרך. ופשוט שד״ז מופרך מהמציאות, שיש עגלות שאפשר לכוון היטב כמ״ש המור וקציעה, ולאידך בספינה לפעמים מיטלטלת ומתנדנדת מאד באופן שקשה לכוון, כבמור וקציעה שם. וכל עיקר ד״ז לא נרמז בדבריו כלל, והעיקר חסר מן הספר. ומופרך לומר שדברי אדה״ז נאמרו בלשון המושאל לחוד, וכוונתו להרגשת קביעות, ישתקע הדבר ולא יאמר. ואף שלצד א׳ גם בעגלה הוי קביעות אף שכמהלך דמי – ה״ט שלצד זה אינו תלוי בדין מהלך אלא בגוף הקביעות, וכיון שיושבים בקביעות אחת מהני. וז״פ. אלא שי״ל כסברא הנ״ל שבבני ציון, שסברת מיא ממטי לה מועילה רק בדיני זימון שמחמת זה ה״ז כקביעות.

ללא הזכרת שם – בחיי”א כלל מח אוח ז’ כתב שמכיון שיש ספק אפילו בעשרה יזמנו בלא הזכרת השם, והביאו המשנ”ב שם סקכ”ו. וראה כה״ח קסז, צב. ואף שיש שהנדזו משום גדר ברכה לבטלה גם ללא שם, ראה בארוכה אצלנו בשו”ת באתרא דרב (פורים) ח”ג סי’ ג הערה ד ובמילואים שם שאין כאן בית מיחוש לברכה לבטלה, ועיי״ש גם בדעת המג”א סי׳ קצג, ח, שאין לזמן אם אין שם חיוב, וכש”כ בנדו”ד שיש ספק שחייבים בזימון.

כשהעגלה במקום חנייתה – פמ”ג קסז בא״א כז.

 

 

#24599