Can my wife hum or whistle while she is Nidah in my presence?

 

Humming – No.

Whistling – Yes.

 

Sources:

כ״נ פשוט לפענ״ד שהעיקר שהוא קול אשה, ולא שנא אם הוא דרך הפה או האף. ויתירה מזו, דאיכא דמספק״ל אם אסור לשמוע קול זמר שלהן ע״י כלי נגינה. ואף שהעיקר לדינא להיתר (ראה ערוה״ש עה, ח. וכן מוכח ממש״כ בכ״מ שלכן לקחו תופים ומחולות בעת השירה שלא ישמעו קולן – ראה תפארת יהונתן בשלח טו, כא. חתן סופר שער טהרת הידים יד. מעם לועז בשלח שם – ע׳ שס. טעמי המנהגים קו״א נד. ועוד) – הבו דלא לוסיף עלה בקולה ממש. ובנדה בפרט, כתבו כמה לאסור בכלי נגינה. ואכ״מ. וג״ז בכלל ״קולך ערב״. ולהעיר גם מנדרים נא, א: ובקירקרי דאמך. ובר״ן שם מקרקרת ומזמרת. וראה בן יהוידע שם, דהיינו כדרך נשים בהוצאת קול עולה ויורד, ושי״ב משום ערוה. וראה גם בהנ״ל שו״ת מנחם משיב א, עו. ושם הביא למי שפי׳ שהוא בזמרא דמנא, ושזהו דוחק. ואף שאין הנידון דומה, אם אין ראי׳ לדבר רמז יש. ועוד, שלכמה דעות אפי׳ קול דיבורה אסור. ויש שאסרו בקריאה בטעמים או בנאום וכדומה. וכש״כ בכה״ג שפשוט שהוא קול זמר ממש, ובכלל קולך הוא, ויש בו משום הרהור. ול״ד כלל לשריקה בפה שאינו קול זמר.

ובעיוני באחרוני זמננו, מצאתי באום אני חומה גראס כא, א בהוגי שעשעות שכב, שנוטה שאינו בכלל קולך ערב, אלא שנשאר בצ״ע. ועוד שם בח״ב, בחידותם משתעשעות שצג, ב שהוא כקול דיבור בעלמא. אמנם, דבריו אינם מתקבלים לדידי ולדכוותי. וכן מצאתי במאיר עוז עה, ג, ז שכתב בשם הגרח״ק להיתר.

ושו״ר בלבושה של תורה עג, ג שכתב לחלוק על אום אני חומה הנ״ל ושבודאי אסור. וכן עיקר. וכ״כ בס׳ יסודות הבית וקדושתו ג הע׳ עג.

ואגב יש להוסיף, שגם אם נאמר להתיר, וכנ״ל שלדידי שמועה זו אינה נאה, הרי במציאות רגיל הדבר שבמפזמת דרך האף, שמזמן לזמן פותחת פי׳ קצת להוסיף שיר בפה, ולפעמים ללא תשומת לב, וקשה להזהר בזה.

ואכן, אם אינו ניכר בזמזום שהוא של אשה, או אפי׳ מכיר בזה אבל אינו מבחין של מי הקול, מקום להיתר.

שריקה – שנחשב לכלי שיר – ראה מג״א שלח, ג. וממילא אינו בגדר שירה בפה. וכ״כ דעת נוטה א סט – ע׳ ריז. אום אני חומה א בע״מ בסוה״ס ו, ג. לבושה של תורה ב עז, ג – ע׳ תתעא ואילך.

 

 

#23641