Follow up Question on Showers on Yom Tov
Question:
Regarding your rulings about showers on Yom Tov, the Rav quotes from Rav Akiva Eiger that when in Tzar one can take a cold shower. Does the Rav only permit this when there is “great pain”, or if in private shower the Rav would allow even by tzar (like the loshon of Rav Akiva Eiger [as quoted by the Biur Halacha]) that would seem to translate more as “strong discomfort” vs. “strong pain”?
Answer:
This has to be judged on a case by case basis. General discomfort more than normal is sufficient in this case.
Sources:
כן מוכח מהוכחת רעק״א לשו״ע או״ח שז, ה דקאי התם בצער גדול שהותר שבד״ש, או במקצת חולי. ולא בסתם מצטער. (ולכאו׳ צ״ע שאפ״ל דמיירי ברחיצת מיעוט הגוף. ובסד״ט דלקמן דפשטי׳ דלישנא רחיצת כל הגוף דומיא דקטן. וצ״ע שהרי יסודו מעירובין סז, ב מההוא ינוקא דאישתפיך חמימי׳, שהיא רחיצת מילה, וסתם הרחצת מילה אינה בכל הגוף – ראה שבת קלד, ב. אבל במ״מ פי׳ שלהרמב״ם לא מיירי מרחיצת מילה רחיצה מחמת חולי).
אמנם, גזירת מרחצאות קיל טפי שהותר גם ע״י ישראל (לאוסרים שבד״ש ע״י ישראל). אבל אין הכרח להתיר בסתם מצטער. וראה גם הגהות רעק״א שכו, א: מצטער אף שאינו חולה כל הגוף. ומשמע שצ״ל לכה״פ מקצת חולי.
אמנם בשו״ת דברי יוסף סד, הובא בסד״ט יו״ד קצז, טז, שהביא רעק״א שם שז, שבצערא דגופא לטבול בצונן ה״ז מצטער שהתירו לרחוץ בחמין. ומדבריו מוכח שאפשר להתיר גם בסתם צער הגוף. ועדיין יל״ד דשאני התם שמחוייבת בטבילה. ועוד שבסו״ד שם נשאר בצ״ע. ורעק״א בעצמו עלה בספק אם מותר לאשה לטבול אפי׳ בפושרין – ראה שו״ת רעק״א א, יא. שם ג, נ. (ועיי״ש גם בנוגע טבילת הכה״ג ביו״כ בחמין ובטעם שלא חש לגזירת מרחצאות, שעמדו בזה בכ״מ, וכתב שם ע״פ המרדכי הטעם דאין שבות במקדש. ול״כ בטעמו שהכה״ג זקן או איסטניס). ושו״מ בשו״ת להורות נתן ו, י דרעק״א לית לי׳ לסברת הדברי יוסף, ולא הביא משם להתיר רק במקום צער ממש כחולי וכדומה. וראה גם בשו״ת בני יהודה עייאש ב, לב שדחה דברי הדברי יוסף. וכנראה פי׳ ברמב״ם דמיירי ברחיצת פיו״ר ולא כל הגוף. וראה גם בתהל״ד דלקמן בדעת הלח״מ.
וראה גם בפמ״ג תקיא במ״ז ה, דמשמע קצת שגם אם כשטובל בצונן יצטער מאד וקרוב לסכנה לא הותר.
ומנא אמינא לה, שהרי מי שחש במעיו אסור ליתן על בטנו כלי שיש בו מים חמים שמא ישפכו עליו ונמצא רוחץ בשבת (שו״ע או״ח שכו, ו ואדה״ז שם ה), ואף שמצטער הוא. ואף שיל״ד שהרי הרחיצה גופא אינה להפיג צערו רק חום הכלי מפיגה צערו (ושו״ר שעמד בזה בשו״ת דברי יציב השמטות לד, וכתב ליישב כדברינו) – מ״מ לא נ״ל להתיר בכל צער גרידא מחמת לכלוך, שהרי כל עיקר רחיצה הוא במקום לכלוך וזיעה. (ואכן כ״כ בדברי יציב שם ליישב באו״א, שאף שחש במעיו אינו מצטער כ״כ להתיר לו רחיצה). ובשו״ת אג״מ דלהלן שהתיר במקום צער מחמת החום, לא התיר רק בצונן. ונמצא שבחמין הותר רק בצער כחולי ולא בצער מחמת חום ושרב. וכן אסור לרחוץ קטנים בכלל בשבת בחמין – ראה שו״ע אדה״ז תרטז, א, ואף ברגיל לרחוץ כל יום, ראה שם ג, אף שצרכי קטן כחושאיב״ס. וצל״ע מש״כ בשו״ת שבה״ל ה, לא, ד. ורק במצטער ממש הותר. וכן בקטן בימינו לא התירו לרחוץ בחמין לאחרי המילה, ראה רמ״א שלא, ט, אף שבודאי איכא קצת צער, והכל חולין אצל מילה (פסחים סט. א), אלא שאינו נצרך כ״כ. ובדעת הדברי יוסף – הוא כמ״ש רעק״א שם, וכ״ה בשו״ת רד״ך בית יח חדר ו, הביאו רעק״א, עפ״ד הרי״ף ביצה יא, א בדפי הרי״ף, בהיתר רחיצה ביו״ט, שרחיצה קיל משאר שבותים, שאינה שבות ולא מלאכה ולא גזירה אלא תקנה. אמנם, לדידן אסורה רחיצה ביו״ט, וכפי שהעיר בתהל״ד דלקמן, ואין לנו להוכיח להקל בשופי כ״כ. וראה דברי יציב ז, לד.
ובשש״כ יד, א כתב להקל גם אם רגיל לרחוץ יום ומצטער כשאינו עושה כן. וילה״ק, דמנ״ל להתיר גם בכה״ג. ואולי יסודם מל׳ הרמב״ם שבת ו, ט להרחיב בהם קטן ומצטער, ומשמע שהותר גם בקטן אף כשאינו מצטער. ובפשטות, הותר רק לפי שרגיל לרחוץ בכ״י. ויל״ד שי״ל שהוא משום רביתי׳ דתינוק ול״ג בכה״ג. ובכלל כל צרכי קטן כחושאיב״ס. וממילא לא גרע ממקצת חולי ועדיף מיני׳. וי״ל שכיון שיסוד איסור רחיצה משום שאינה אלא לתענוג – ראה תוד״ה שבת לט, ב ד״ה וב״ה, כל שאינה לתענוג כ״א מחמת צערו התירו לו.
והנה ממה שלא התירו הפוסקים טבילת מצוה בחמין מדין מצטער, שלצורך מצוה ל״ג מצערא דגופא, משמע קצת דלא ס״ל הכי. ויל״ד דעדיפא מינה משני.
ובעיקר ההיתר, ראה בתהל״ד שכו, א שה״ר לאסור, ושרחיצת המצטער היינו ע״י גוי.
אמנם, כ״ז בנוגע לחמין. ואנן איירינן בהמנהג שלא לרחוץ בצונן. וכולי האי לא בעינן להחמיר עליו, שלא מצינו מנהג במקום צער, ולא בא המנהג לבטל עונג שבת ולגרום צערא דגופא. וכ״כ להתיר בקצוה״ש קלג בבדה״ש ח בסופו.
ובנדו״ד, נוסף ג״ז שהוא במקלחת, ובשו״ת אג״מ או״ח ד, עד רחיצה ג, ושם עה שלא נהגו איסור בצוננים במקלחת ומ״מ מסיים שיש להחמיר בדליכא צער. וראה גם מנח״י ו לב בסופו.
אלא שפשוט שצער הנז׳ כאן היינו יותר על הרגיל, דאל״ה ביטלת כל עיקר המנהג. וק״ל.
#23190
