פת שנילושה בדבש כאשר הקמח מועט מן הדבש כאשר קובע עליו סעודה ולענין אכילתם בתוך הסעודה

 

שאלה:

בסדר ברכת הנהנין פ”ב ה”ט מופיע הדין המיוחד של פת שנילושה בדבש כאשר הקמח מועט מן הדבש, שגם בעל נפש יברך עליו בורא מיני מזונות כי עשוי לעדון ומתיקות כו’. ובבדי השלחן סי’ מח סקי”ד, כותב הגרא”ח נאה: ופשוט דהוא הדין אם עירב בקמח תבלין או שקדים טחונים וכיוצא, עד שהם הרוב נגד הקמח, גם כן ברכתן בורא מיני מזונות לכולי עלמא, ופשוט גם כן שמצרפין יחד הדבש עם המי ביצים ושמן והתבלין, ואם בין כולם הם רוב נגד הקמח, ברכתן בורא מיני מזונות לדברי הכל, ע”כ.

ושאלתי:

1.  נראה שאז, בעוגות אלו, אף אם יהיו מבלילה עבה, אין דינם כפת הבאה בכיסנין, ולא יהיה בהם קביעת סעודה, אלא ברכתן תהיה תמיד בורא מיני מזונות גם אם יאכל מהם 4 ביצים (1), וכן יברך עליהם בסעודה אם יאכלם לעדון ותענוג (2)?

מענה:

(1) מופרך. ולענ״ד מפורש הפכו להלן ג, ד. שם ה. דוק ותשכח.

(ד) במה דברים אמורים שאין מתכוונין כלל לאכילת הדגן אבל אם מתכוונין ג”כ לאכילתו אף שאינה עיקר אלא עיקר הכוונה לאכילת שאר המינים כגון מיני מתיקה מקמח נילוש בדבש (שקורין לעקוך) והדבש הוא הרוב והעיקר באכילה זו לעדון ותענוג מהמתיקות ואכילת הקמח אינו עיקר כל כך אף על פי כן נחשב הקמח עיקר לברך עליו בורא מיני מזונות ומעין ג’ אבל לא לברך עליו המוציא וברכת המזון הועיל ועיקר עשיית ואפיית פת זו אינה למזון ולסעודה אלא לעדון ותענוג מהמתיקות ומזון הקמח הוא טפל ולא עיקר עשייתה ואפייתה אלא אם כן אכל כשיעור קביעות סעודה כמו שנתבאר (בפ”ב):

(ה) וכל מיני מתיקה הנעשים לעדון ותענוג מבלילת קמח דגן מעט עם צוקר וקמח שקדים הרבה אף על פי שבלילתה עבה ונאפית בתנור כלחם גמור מברך בורא מיני מזונות ומעין ג’ אלא אם כן בקביעות סעודה:

(2) מפורש כן כאן ב, י. 

(י) כל מיני לחמים אלו שברכתם בורא מיני מזונות אם באו על השולחן בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה דהיינו שלא לאכול לשם מזון ולהשביע אלא לעידון ותענוג בלבד או בסוף הסעודה לקינוח להקל מכובד המאכל אין נפטרים בברכת המוציא שעל הפת וצריך לברך עליהם בורא מיני מזונות אבל לא לאחריהם מעין ג’ לפי שנפטרים בברכת המזון חוץ מפת שנלושה בחלב וכיוצא בו שאין לברך עליהם בורא מיני מזונות בתוך הסעודה או בסופה בכל ענין מאחר שיש אומרים שברכתם המוציא כלחם גמור ונפטרה כבר בברכת המוציא ספק ברכות להקל ואם אוכל מלחמים אלו תוך הסעודה למזון ולהשביע ואפילו מיני עיסה הממולאים בפירות אין צריך לברך אפילו על הפירות לפי שהם נחשבים טפלה אל העיסה ונפטרים עמה בברכת הפת:

2. יוצא אם הדבר נכון שיברך בסעודה רק על 3 סוגי מאפה כשיאכלם לקינוח: א. מאפה מבלילה רכה כעוגת ספוג, ב. כיס ממולא הרבה דברי מתיקה, ג. עוגה בה הקמח יהיה מיעוט יחסית לשאר המרכיבים (חוץ ממים). האם הדבר נכון?

מענה:

אכן. כל הלחמים שמדובר בפרק ב – לחמניות וטרוקנין בבלילה רכה מאד. וכן פת הבאה בכיסנין – במילוי, או בנילושה בדבש וכדומה אבל לא בנילושה בחלב וכדומה. 

 

 

#22249 (1)