I know that one can’t eat after Shkiah on Shabbos, but what about during the week?

 

1. From half-hour before the time for Krias Shma until after one Davens Maariv, it is forbidden to eat a proper meal. However, one may snack on small quantities of fruit and drink etc. One may also consume Mezonos if it is not more than a K’beitzah. [The Terumas Hadeshen indicates that even snacks are forbidden. This is not the accepted Halacha. Nevertheless, some choose to practice this as a stringency.]

2. If one nonetheless began a meal within the half-hour, he stops to recite Krias Shma as soon as the preferred time arrives, but he may conclude the meal before Davening Maariv (assuming enough time will remain after the meal).

3. If one began a meal before the half-hour, he need not stop at all, and he may conclude the meal before Davening Maariv (assuming enough time will remain after the meal).

4. One may eat when he appoints a Shomer (who is not eating) to remind him to Daven Maariv. Setting an alarm qualifies as a Shomer.

5. When multiple people are eating together, they may begin a meal even within the half-hour. They do not need to stop the meal to recite Krias Shma when the preferred time arrives, and they may conclude the meal before Davening Maariv (assuming enough time will remain after the meal). The reason is because they will remind each other, and it is unlikely that they will all forget to Daven Maariv. This leniency applies only when a) all involved have not Davened Maariv, b) they plan to remain together until after Maariv.

6. For the same reason, if one regularly Davens with a Minyan which is scheduled at a fixed time, one may eat beforehand, as it is unlikely that he will forget Maariv.

[Points 5 and 6 do not apply to very long and joyous meals such as a Chassuna or Sheva Brachos.]

7. Sefer Minhagim (pages 43-44) notes the old Chassidic practice of conducting a Lag B’Omer Farbrengen between Mincha and Maariv. The footnote there explains at length the reasons for this practice, but much of the reasoning applies to a Farbrengen specifically.

 

Sources:

באיסור אכילה חצי שעה קודם שעת קר”ש – שו”ע סי’ רל”ה ס”ב, ומשנ”ב סקי”ח, ודלא כהט”ז סוס”ק ג’.

בהיתר טעימה ואכילת ארעי – ט”ז שם ומג”א שם סק”ד, ומ”ב ס”ק ט”ז.

בענין התחיל באיסור או בהיתר – שו”ע סי’ רל”ה ס”ב, וראה שוע”ר אדה”ז סי’ ע’ ס”ה.

בממנה שומר – משנ”ב סי’ רל”ה סקי”ח, וראה קו״א לשו״ע אדה״ז סתל״א סק״ב.  ולענין שעון מעורר ועוד פרטים בדיני שומר, ראה פסקי תשובות סי’ רל”ה אות ח’.

בשנים אוכלים יחד – דרבים מידכרי אהדדי, ראה שו”ת בצל החכמה ג:פח-פט. וראה גם ספר המנהגים עמ’ 43 חילוק בין יחיד ורבים, אבל שם בצירוף עוד סניפים, ולא דיבר שם אלא לענין התוועדות. מאידך, שם התיר אע”פ שהתוועדות שוה (לכאורה) לסעודות גדולות, ודלא כהמחמירים בכך בסעודות גדולות.

במי שרגיל במנין קבוע – ראה המצויין בפסקי תשובות סי’ רל”ב אות ג’ הע’ 21 וראה שם בהמשך.

 

ומועתק בזה מה שכתבנו במק״א בענין זה, לענין מה שמקילים בחתונות:

כבר התריעו הפוסקים בד״ז, במה שנהגו להקל לקבוע סעודה בסעודות גדולות וכו׳, ואין איש שם על לב – ראה בשו״ת באר שבע בסופו בבאמ״ח סי״ג.

אבל, באמת אמרו שיש מקום ללמד זכות למ״ד שחתן וכל בני החופה פטורים, וכן עיקר לדינא – שו״ע אדה״ז סל״ח ס״ו.

אלא שבפועל לא נהגו כן. ופשט המנהג שגם החתן עצמו מתפלל כרגיל. וראה במשנ״ב סקכ״ג. כה״ח סקכ״ד. ועוד, שכמ״פ אין החתן מיסב עמהן (שעוסק בתמונות וכו׳ ואכ״מ), ונפל היתר הנ״ל בבירא. [וראה הנסמן באשי ישראל פכ״ז סקל״ז כמה אופנים בטעם המנהג להחמיר].

ולכאו׳ יש גם מקום להיתר משום דרבים מידכרי אהדדי – ראה שבת קמז, רע״ב. ולעניננו – ראה סה״ש תש״א ס״ע 129 ובהערות שם בשם הצ״צ. ס׳ המנהגים ע׳ 43. וראה ר״ד ל״ג בעומר תרצ״ב ריגא. (ולפענ״ד בהערות המו״ל שם פיענחו שלא לנכון. וכבר הערנו מזה בשעתו וי״ל בקובץ הערות הת׳ ואנ״ש סידני ח״י אלול תשנ״ו (חו׳ לו)). שיחת י״ג תמוז תשי״א בסופה. בדר״ה תשי״ד. ל״ג בעומר תשל״ה.

ומצינו כדוגמתו בא״א מבוטשאטש מהדו״ת או״ח סרל״ב בסופו. ועיי״ש במהדו״ק סרצ״ט. ועד״ז במשנ״ב סתרס״ח סקט״ז. תוספת חיים על החיי״א כלל קל סקס״ב. ועיי״ע בקצוה״ש סצ״ד בבדה״ש סק״ט שהתיר מטעם אחר בסעודה שלישית בשבת ביה״ש. (וראה מש״כ במ״מ וציונים להלכה יומית אות תקנח). וראה שו״ת בצה״ח ח״ג ספ״ח ואילך. שם סצ״ג.

[ולהעיר, שאת״ל שהיתר הנ״ל דהצ״צ משום דרבים מידכרי אהדדי הוא רק בתפי״ע (ראה בשיחות קודש הנ״ל. ושקו״ט מזה אצלנו בקובץ הערות הנ״ל. וראה קובץ העו״ב גל׳ תתקיז), יתיישב מה שבכ״מ מ׳ שגם ברבים אסור – ראה בשו״ת חת״ס או״ח סס״ט. ועד״ז הוא במג״א סרנ״א סק״ו. שו״ע אדה״ז סר״נ ס״ג ובקו״א שם סק״א. מג״א סתל״א סק״ה. אדה״ז שם ס״ט. [ומדין לימוד ברבים – שו״ע או״ח ספ״ט ס״ו (ודאדה״ז – ס״ז. שם סק״ו ס״ד) ל״ק, דמיירי התם שלומד באופן שיעבור זמן ק״ש ותפלה]. וברמ״א סוסי׳ רלב לענין סעודת נשואין או מילה – בלא״ה מיירי מס״ג דל״מ שומר].

אמנם, מי שהולך לפני גמר הסעודה ל״ש לומר כנ״ל (ראה בצה״ח שם סק״ה. ואי״ז דומה למש״כ בא״א שם סרצ״ט בהתחיל בהיתר ע״י שומר והלך השומר שא״צ להפסיק).

ועוד שכבר כתבו הפוסקים שבס״ג דשכיחא שכרות ל״מ שומר – ראה רמ״א סרל״ב ס״ב. (וצ״ע בטעמו אם משום דשכיחא שכרות, וכ״כ בפוסקים דלקמן, או כיון שאין קריאת השמש היתר ברור (עיי״ש במשנ״ב בשעה״צ סקכ״ו. וכ״מ קצת בד״מ סק״ג, עיי״ש שהסמיך לזה פלוגתת רש״י ור״י – הובא בטור ספ״ט ובשו״ע שם ס״ו. וצע״ק דהתם נפסק הדין כר״י), ממילא סומכים ע״ז רק בס״ק, כיון שמעיקר הדין מותר להתחיל בס״ק סמוך למנחה. ולהעיר מזה שסומכים על קריאת שמש לספה״ע – מג״א סתפ״ט סקי״א. שו״ע אדה״ז סי״ז. ולענין מעריב – מג״א סרל״ה סק״ד. משנ״ב שם סקי״ח). שו״ת באר שבע שם. מג״א סרל״ב סקט״ו. (ואולי היינו רק לשי׳ שמשהגיע זמן מ״ק צ׳ להפסיק). חיי״א כלל לג ס״ב. קיצשו״ע סס״ט ס״ג. משנ״ב סקכ״ט. ולכאו׳ הה״נ – וי״ל דכש״כ הוא – בנוגע לדין רבים מידכרי. כן להעיר ממש״כ בהערה בסה״ש שם, שלא הותר כ״א בדבר שאינו מצוי. אבל בבא״ח ש״א ויקהל סי״ג במנהג בגדאד למנות שומר ולסמוך להתחיל קודם מנחה. (אלא, שבכלל ידוע השקו״ט לענין שומר לדבר הרשות – ראה אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות שלו, בדעת אדה״ז. וראה פת״ש סי״ח סק״ב. נחלת צבי (להנ״ל) יו״ד רסי׳ רסב. ואולי בבא״ח קאי התם רק בסעו״מ). וראה שו״ת שבה״ל ח״י סמ״ט דמ׳ דס״ל דשומר עדיף מקריאת שמש, ומהני אף בס״ג. וראה גם בית ברוך על החיי״א כלל לג סקי״ח. וצ״ל דאף דשכיחא שכרות יועיל השומר (משא״כ השמש). וצ״ב. ויל״ע בנוגע לרבים מידכרי. וראה שו״ת בצה״ח שם. וראיתי למי שכתבו שבמעריב שיש שהות מהני קריאת שמש (ועכ״פ שומר) גם בס״ג. ומסברא י״ל גם להיפך, דחמירא, לפי שק״ש דאורייתא (ראה שו״ת תשוה״נ ח״א ספ״ו). וראה שו״ת משנה שלימה ס״ל. ליבון הלכות או״ח סכ״א סקי״ד. ועוד סברא להקל, באופן דלא שכיחא שכרות, או שממנה שומר שלא ישתכר – ראה שו״ת דברי יציב או״ח סק״ב. ועוד.

כן ילה״ע מחי׳ הצ״צ שבת פ״א מ״ב (לד, א ואילך) שמצדד שא״צ להפסיק אפי׳ התחיל ס״ג סמוך למ״ק.

ועוד יש להאריך בדיני התחיל באיסור, אם הוא ח״ש קודם (ראה שו״ע אדה״ז ס״ע ס״ה), או בזמנו (כ״ה שם סתפ״ט סי״ז. וראה בהערות בעל דברי נחמי׳ לשם. ובקו״א לשו״ע אדה״ז סתל״א סק״א קאי בשי׳ המחבר, ולי׳ לא ס״ל. וצ״ב במש״כ שם סער״א ס״ט. וראה שו״ת אגרות מרדכי (שי״ל לאחרונה) ס״ג), וכן מתי צ׳ להפסיק, מיד או בזמן המצוה (ראה פמ״ג ס״ע בא״א סק״ד ובמ״ז סק״ג. משנ״ב סרל״ה בשעה״צ סקכ״ז. וראה בה״ל סרל״ב ד״ה ואפי׳, בהתחיל בהיתר ויודע שתימשך עד סוף הזמן. ועיי״ש בשו״ת הנ״ל).

ובזמנינו אכשור דרי, ונהוג עלמא להפסיק ולהתפלל, ובאופן שלא יחסר המזג משמחת חו”כ.

ועיקר הטעם, שמרוב הטירדות רגיל שישכחו להתפלל. ושפיר עבדי.

 

 

 

#2222