Should we make Bracha Shehechiyanu when eating carobs?

 

Question:

Should we make Bracha Shehechiyanu when eating carobs?

There is a note from rabbi Hodakov:

אור לט”ו שבט, ה’תשח”י ברוקלין, נ.י.

שאלתי את כ”ק אד”ש אם יש לברך שהחיינו על באקסער (חרובים), ויען כ”ק אד”ש כי ברוסי’ נהגו לברך.

גם על הערתי כי מצוי בכל השנה, ענה הלא גם בר”ה מברכים שהחיינו על פירות המצויים, ושאין לחשש שמא הם פירות אשתקד.

But other poskim hold that we should not.

What is halacha lemaase for the Chabad community?

 

Answer:

In today’s day and age when carob is no longer normally eaten, it is highly questionable if one can make a Shehecheyanu on them. Best to make a Shehecheyanu on a different fruit and have them in mind.

It might have been normally eaten in Russia, thus this would not contradict the rumored answer from the Rebbe.

 

Sources:

להעיר מקיצור שו״ע נט, יז בפירות שאי״ב שמחה כ״כ. ועד״ז בערוה״ש רכה, יב שמחלק בין ירקות חשובים לפשוטים. וכ״כ בעניננו ומה״ט באשרי האיש לט, ה. [ולהעיר גם מרמב״ם דעות ד, יא שחרובים רעים לעולם. אבל צ״ל שלעולם לאו דוקא – ראה גם כתר מלכות להבא״ח קנ לאכול לפחות פ״א בשנה, ושם גם ע״ד ט״ו בשבט. וראה גם לקמן לענין ל״ג בעומר וט״ו בשבט. (ולהעיר, שבפשטות טעמו מחמת הירושלמי קידושין ד, יב, והרי לפי׳ הקה״ע שם היינו משום שהחיינו. וכן בתשב״ץ שכ, גרס ״חדת (חדש) בשתא״ (ולא ״חדא בשתא״). וראה גם משנ״ב רכה, יט. ערוה״ש רכה, א ושם ה). ועפ״ז א״ש שרחב״ד די לו בקב חרובין, ולרשב״י נברא אילן חרובים. וראה ילקוט שמעוני משלי רמז תתקסד: אם מנבל אדם עצמו ואוכל חרובין ותורמוסין וכו׳. ובספרי בהעלותך יא, ח: מפני מה אתה אוכל חרובים מפני שאין לו דבילה. וראה ויק״ר יג, ד.

ואף שגם גם בזמנם אמרו שהם מאכל בהמה (ראה ירושלמי מעשרות ג, א. ואינם מאכל רוב האדם – רמב״ם מעשרות א, ט. וראה עלים לתרופה להמלבי״ם דעות שם. ועד כדי כך שבויק״ר יג, ד אמרו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו חרובים תאכלו) – מ״מ יש בהם כמה סוגים, ראה ברמב״ם מע״ש א, ג, מש״כ לחלק דקאי רק בחרובי צלמונה וכיו״ב. ולפ״ז א״ש שחייבים בפאה, ראה פאה א, ה ופיה״מ שם. ובפיה״מ מעשרות ג, ד סתם ג״כ שחייבים במעשרות כזיתים, ומשמע דהיינו מה״ת. ונראה ששאר החרובין, אף שרעים לגוף, ה״ז בדומה לשאר פירות האילן שכתב בהל׳ דעות שרעים ג״כ לגוף, אבל מ״מ בגדר אוכל הם ורגיל לאוכלם, משא״כ בזמננו שאין רגיל כלל לאוכלם. ומה שמברכים עליהם העץ, לפי שיש קצת הנאה. אבל ראה בב״י סר״ב, ובבדה״ב (הובא בקו״א ב לשו״ע אדה״ז שם) ובמאמ״ר שם ו, שלא לברך כלל. וי״א לברך שהכל – ראה בארות יצחק ה ע׳ קפו].

ועוד שקו״ט בזה מטעם אחר, שצריך שיהא ניכר חידושו בטעמו ובמראהו, ראה סדר ברה״נ יא, טו. וראה בבא״ח ש״א ראה י ובכה״ח קכה, מז ובברכת הבית כד, כב, ועוד, שלא לברך על פירות יבשים שאין חידושם ניכר. ועפ״ז כ״כ בחזו״ע ט״ו בשבט ע׳ תלז ועוד, לענין חרובים. אבל בכמה פוסקים נזכרו אגוזים ושקדים כדוגמא לברכת שהחיינו. ובפשטות, הכל תלוי במציאות אם ניכר חידושו. וראה וזאת הברכה ע׳ 63 בשם הגרמ״פ ובעל אבן ישראל לענין חרובים, שאפשר לברך. וכן מנהג סקווירא וויזניץ לברך שהחיינו בט״ו בשבט על חרובים.

בנוגע להשקו״ט בפירות בימינו שמצויים כל השנה – ראה כאן:

מה הדין בנוגע לברכת שהחיינו על פירות חדשים בזמנינו – שמקיימים רוב הפירות כל השנה?

ובנוגע לחרובים ברוסיא – להעיר מלוח ברה״נ ט, א וסדר ברה״נ ו, א, שאין גדלים במדינתנו. ובשיחת ל״ג בעומר תשמ״ב, שבבית אבא נהגו לאכול חרובים בל״ג בעומר, ופרי זה הי׳ יקר ונדיר ורק בל״ג בעומר אכלו אותו. וראה גם סה״ש תנש״א א ע׳ 300 – לענין ט״ו בשבט שמנהג לאוכלם אז. וכ״ה בשמועסן שבט תשי״ב ע׳ 6. ושם ע׳ 7 שבירכו שהחיינו.

 

 

#18965