Is intimacy permitted on Nittel night?

 

It should be deferred to a different night. If it is Mikva night, one should wait till after midnight.

 

Sources:

בכ״מ הובא שאשה שאירע ליל טבילתה בליל נאדא״ל [ובכ״מ: בליל לידת אותו האיש. ויש שכתבו: בליל תקופת טבת] לא תזדקק לבעלה באותו הלילה – ראה בחופת חתנים בסוף הל׳ צניעות ב״שאר אזהרות״ ע׳ קיג. זכר דוד מודינא א, ל ד״ה לפי המנהג – במהדו״ח ע׳ רד, וראה שם בחומר הענין. מסגרת השולחן קאסטלנובו יו״ד סוסי׳ קצז. ושם שבסיינה פירינצי ליוורנו ופאדובה לא שמע שנזהרו בזה. לקוטי רימ״א ח, ג. טהרת ישראל יו״ד קצז, ב. תו יהושע הל׳ שמירת בריאות הגוף והנפש בדיני שמירת בריאות בדבר זיווגים יא, יז – סו, ב, ועוד. וכמה מהם העתיקו דבריהם מחופת חתנים.

אלא שאינו בצוואת ריה״ח שלפנינו, וגם לא בכת״י הידועים לנו. אמנם, נמצא הוא בשם ריה״ח ביורה חטאים לבעל הרוקח הנק׳ יסוד תשובה, וינציאה, תע״ח – יד, ב. (וחזר ונדפס מחדש בס׳ הרוקח הל׳ תשובה מהדורת ראזענפעלד, וביורה חטאים מהדורת נוא יארק, תש״ס – ע׳ קסב. וכנראה הושמט ע״י הצנזור. וראה בהערת המלבה״ד לשם. אמנם, תמוה קצת שלא נמצא בדפוס פירדא תנ״א, שקדם להנ״ל. ואכ״מ).

וכיו״ב מצינו בכת״י הקרבן נתנאל (והועתק בנט״ג חנוכה, מנהגי ניטל) אמרתי להרחיק הטבילה וכו׳ דבקל דחינן האידנא הטבילה. ועיי״ש שהוא משום אבילות.

וראה הגהות יד אפרים על צוואת ריה״ח עט, בדעת ריה״ח, שאף דמעיקרא קס״ד שבדיעבד כשטבלה כבר לא יניח מלהזדקק לאשתו, ונדחק בלשונו לומר שכוונתו רק שלא תטבול, שהרי בצוואת ריה״ח גופא (מא) שלא יניח מלהזדקק לאשתו כשטבלה, מ״מ למעשה מסיק שגם בטבלה כבר לא יזדקק, ובליל ניטל חמור טפי, ורק בשאר לילות לא יניח מלהזדקק כשטבלה (ובכלל, י״ל שכשיש סיבה מותר שלא להזדקק – ראה עד״ז (לענין אחר) בשיעורי שבה״ל קצז, ב, ג), זולת באשה שאינה בת בנים כשטבלה כבר. (אבל ראה בחיי יצחק דלקמן שגם במעוברת וזקינה ואינה בת בנים לא יזדקק לפי שהוא משום אבילות. וכ״כ מד״ע במראות יחזקאל ראטה ע׳ פח, אלא שלא פי׳ טעמו).

ובכללות הענין, ראה גם בשו״ת משנת יוסף סוגיות הש״ס ח״ב, לט, א – ע׳ רסג –  כתב שב״ספר ישן בפי׳ גור ארי׳ על השו״ע,״שנדפס פעם אחת בשנות הש׳״, בסי׳ רמ, כתב למנוע מעונה בליל התקופה. אמנם, שו״ע הנ״ל נמצא תח״י, והוא דפוס מנטובה תפ״ב. ולא ראינו שם שום דבר מזה.

וכתבו בזה דברים חריפים בס׳ ימצא חיים פלאגי עג, ט בשם כתבי קודש של הרב סעדי׳ הלוי (מח״ס נוה הצדק). ושם גם בשם הבעש״ט. והובא גם בסגולת ישראל תנינא ז, לו, מראה הילדים ז, טז, ובשולחן העזר ח״ב י, בשמלה לצבי יא. וראה גם עד״ז בהגהות יד אפרים שם.

והנה, בכמה מהנ״ל מפורש גם בנוגע לל״ט. וראה גם ליקוטי מהרי״ח א הל׳ צניעות – קמז, א. וגם שו״ת בא״מ ד, סט, בשם תלמידי הבעש״ט. וכן נהגו בכמה חצרות – ראה הנסמן בנט״ג שם. חק וזמן בלייך ה, יח – ע׳ ריח.

אבל באגרות סופרים ב, ב, ונדפס גם בליקוטי תשובות חת״ס ירושת״ו תשל״ג לא, כתב שמנהג שטות הוא לנעול שערי בית הטבילה. וראה שו״ת מפענח נעלמים להרה״צ מסאסוב, ד, בחריפות דשארי לי׳ מארי לבעל חופת חתנים שכתב הבלים שאין נכון שיטבלו בנות ישראל. ושם שיש שנתלו באילן גדול הבעש״ט והוא שקר.

ולמעשה, ההוראה הנפוצה לטבול אבל לשמש אחר חצות. ואולי הוא בדרך הכרעה ופשרה. וכנראה דס״ל שאי״ז מצוואת ריה״ח. (וראה שו״ת חוקי חיים קעניג ג, מג), או שמחמת ירידת הדורות הקלו במאי דאפשר. (וראה שו״ת שבה״ל ד, קז, ושיעורי שבה״ל קצז, ב, י, שבזה״ז למי שמכיר מצב הדור ותכונותיו אסור לנו לדחות טבילה, שהיום מצוה להתיר בכל הזמנים שאפשר להתיר ולטבול, שהדור חלש והמכשולים רבים וכו׳). ובפרט, את״ל שסיבת מניעת הטבילה מחמת סכנת הגוים (ראה שו״ת מפענח נעלמים דלקמן. הגהות יד אפרים שם. שו״ת דברי יציב יו״ד א, קה, ב ד״ה ואולי), והאידנא ל״ש כ״כ האי טעמא.

וכן מוכח גם בכת״י הקרבן נתנאל שם (הביאו בנט״ג שם) שיש להתיר אחר חצות.

וכ״נ פשוט במכתב שבאג״ק יב ע׳ תכד. והנה, בס׳ שיקדש עצמו ט, א, הרחיק לכת לפרש באג״ק שם לאסור גם בליל טבילה וגם אחר חצות. וכנראה לא שם לבו לתחילת המכתב שמפורש להדיא ובפשיטות שבליל טבילה אין לאסור רק בת״ב ויו״כ. ומה שכתבנו להמתין עד חצות – לפי שכ״מ שם בהמשך המכתב בסק״ב.

וכ״כ גם בדעת כהן קצז, ב, שהי׳ מגדולי ההוראה ובעלי מסורה. וכ״ה בדרכי חו״ש אות תתכה, עכ״פ לאותן שאין חוששות וטובלות בלילה ההוא. (אלא, שבתשו׳ הרה״צ וכו׳ ממונקאטש שבס׳ זכר צדיק לברכה צוקער ע׳ לא, ונדפס גם באגרות שפירין רצה, ג, מוכח שדעתו באמת להחמיר גם אחר חצות. וכוונתו כאן כנ״ל רק לאלו שטובלים בלא״ה. והיינו שאין לנו לסגור שערי בית הטבילה כיון שיש שנוהגים היתר. וראה עד״ז בגופי הלכות נדה (וואהענדלער) קפד במשנת סופרים יט). וראה בשלחן העזר שם ששמע שהרבה נוהגים היתר אחר חצות כמו בלימוד, וכש״כ בבעילת מצוה. (וילה״ע, עפמש״כ ביד אפרים לחלק כשאינה בת בנים, והרי אין אשה מתעברת בד״כ מביאה ראשונה. וראה לענין נישואין בליל ניטל בקובץ מבית לוי ניסן תשנ״ג ע׳ נה. מבית לוי יו״ד ע׳ קז).

וכ״כ גם כמה אחרונים – בשיעורי שבה״ל קצז, ב, ב. גנות עלי נהר ח, כא. אפריון חתנים סופר א, ד. הליכות חנוך אות מ – ע׳ לט. תשוה״נ א, תקנא. ועוד.

ובנוגע לאחר חצות כשאינו ל״ט – למעשה נהוג להחמיר כסתימת רוב האחרונים שלא חילקו בדבר.

והנה באג״ק שם באו הדברים סתומים בענין זה, שמחד גיסא כתב שצ״ע יסוד הדברים להחמיר אחר חצות, ולאידך נתן טעם לדבר, יעו״ש. ובס׳ שיקדש עצמו שם האריך להוכיח בדעת רבינו לאסור איסר גם אחרי חצות. וכן גם בשלחן מנחם ו אה״ע ע׳ רמב הע׳ טז. וכל דבריהם לא יצאו מכלל השערה, ואין בידם ראיות וידים מוכיחות. ועכ״ז, מחמת חומר הענין למעשה נהוג למנוע לגמרי. אלא, שהכל לפי מה שהוא אדם. וד״ל.

ובש״ק מקום יותר להקל אחר חצות – ראה אבן השוהם אה״ע כה בפתוחי חותם כה. וראה חיי יצחק יוסטמאן ענין תקופת טבת נה, א, להקל בשבת בכלל. (אלא דאיהו קאי למנהג שלא הקפידו בשבת גם על העדר הלימוד. ולאידך, יש שהורו בשבת להקל בלימוד ולהחמיר בתשה״מ – ראה בנט״ג שם בשם הגרי״י ע״ה ניימאן ממאנטרעאל. וראה גם הנסמן בנט״ג נדה ח״ג ל הע׳ טו).

 

 

#18638