« go back

Is it preferable to stand or sit during Kiddush on Shabbos day?

 

There is no clear Chabad custom in this matter. The Rebbeim would generally sit. It is reported that the Rebbe however stood.

Some sit and raise themself up slightly in the middle of the Brocha. This is what the Rebbe did in public at the farbrengen, though usually that wasn’t his actual kiddush.

 

Sources:

בשעה״כ ענין סעודת שחרית של שבת מוכח להדיא לישב, שכתב: תשב מיושב במקומך ותקבל הכוס וכו׳. (ובהגהות שמן ששון שם, וכן בהגהותיו לדרוש ענין הקידוש כתב: הטעם דביום הקידוש מיושב ובלילה מעומד). וראה גם סידור חמדת ישראל במקומו עד״ז. וכ״כ בברכ״י רפט, ב, ע״פ שעה״כ ושכן נהגו רבנן קדישי בירושת״ו, והב״ד בשע״ת שם ג, ובקצוה״ש פט בבדה״ש א. וכ״ה בחסל״א והביאו בכה״ח פלאגי לו, כ. ועוד. וראה סידור הרש״ש מ, א. ארחות צדיקים מערכת השבת לתל׳ הרש״ש נו, א. וראה גם בסי׳ יעב״ץ שכ״כ.

אבל בפע״ח שער השבת יד משמע שצ״ל בישיבה, שכ׳ שהי׳ נוהג לומר כל הקידושין מעומד בשבת וביו״ט. והרגיש בזה בהגהות שמן ששון שם. (ודוחק גדול לומר ש״כל הקידושין״ היינו בלילה דוקא). ובמשנת חסידים מס׳ שארית יום השבת א, ה – להדיא בעמידה. והועתק בפתחי עולם רפט, א. וכ״ה בסי׳ ר׳ שבתי ור׳ אשר. וכ״מ מסידור הדברים בסידור ר״י קאפיל. וכן נהגו בכ״מ.

ובכה״ח רפט בסופו הביא ב׳ הדעות, אף שבד״כ מכריע כשעה״כ. והוא פלאי. וכן גם בשלמי חגיגה קצו, ב, יעו״ש. ואולי כיון של״כ להדיא בשעה״כ לישב בעת הברכה, וכתב רק שאחרי ההקפה ישב במקומו. ואולי לא נצרכה לפרט שיעמוד שוב לאמירת הברכה, שמובן הוא מסדר ליל שבת. ובכגון דא ילמוד סתום שבשעה״כ מהמפורש בפע״ח ובמ״ח ובשאר כתבי האריז״ל. אלא שמההדגשה אח״כ ״ואח״כ תטול ידיך מעומד״, משמע שלפנ״ז הוא בישיבה.

ולכאו׳ כיון שע״ד הנגלה עדיף במיושב, ראה רמ״א רעא, י. אדה״ז שם יט (ומציין לסי׳ רצו. ושם ל״כ אדה״ז מזה. ואדרבה כתב שהמנהג לעשות מעומד. ותו לא. ובט״ז שם ה, מדין קביעות לפטור חבירו. אבל אדה״ז לא ס״ל הכי – ראה שם ריג, א. ואולי כוונתו דעדיף מיושב לחוש לדעת החולקים. וראה בב״י רצו ד״ה כתב בכלבו בשם הלבו מא. ועוד מעלה בישיבה, שבכה״ג נק׳ טפי קידוש במקום סעודה, כמ״ש בכלבו שם, שלפי שאין קדוש אלא במקום סעודה צריך לישב. אבל לכאו׳ היינו להמנהג שנטלו ידים לפני קידוש. וממילא, כשעומד ויושב אח״כ חסר בהקביעות. משא״כ כשבלא״ה צריך לעמוד לנט״י), עדיף טפי לעשות כן כשאין הכרח בקבלה. אבל ראה מקו״ח רפט, י, שגם ע״ד הנגלה יש טעם בעמידה, ולא פירט טעמו. ואין לומר שמעלה בעמידה לפי שהוא לכבוד המלך, כבכלבו שם, שד״ז שייך רק בקידוש הלילה, משא״כ בקידשא רבא כשבכבר נכנסה שבת וכבר קידשו בערב. (וראה שער המפקד בנהר פקוד ס, ב, שהקשה בד׳ החיד״א בברכ״י, דמאי קמ״ל, שאין סברא לעמוד). ולהעיר מא״א מבוטשאטש רעא, שמועיל לכוונה. וראה טעם נוסף בשו״ת תשוה״נ א, רנד מדין שירה על היין.

ואצל רבותינו נשיאינו – באג״ק מוהריי״צ נ״ע ג ע׳ תו: קידש על כוס יין בישבה – ולא כהנוהגין לעמוד.

ובר״ד בעת הסעודה יום שמע״צ תשל״א, שלא הובא בס׳ המנהגים בזה כיון שכ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע נהג פעם כך ופעם כך. וראה עוד מקורות בדברי רבותינו נשיאינו והנהגתם בהנסמן בהתקשרות גל׳ תקמח.

בההנהגה בעת ההתוועדות – להעיר שכן הי׳ גם בליל שמח״ת, אף שבזה ודאי שצ״ל בעמידה. ועכצ״ל משום טריחא דציבורא. וש״נ.

וראיתי למי שכתב למנהג לומר קידוש הלילה בישיבה לומר גם ויכולו בישיבה, אף שברמ״א כתב שנוהגים לעמוד אז, וטעמו לחוש ממש״כ בכלבו שם שבעומד ויושב דמי לחוכא ואטלולא. ולכאו׳ הה״נ בההנהגה לקום באמצע הברכה. אבל אינו, שבכלבו הכוונה שאחרי העמידה מתייישב לסעודה, וחסר בקביעות דמקום סעודה, שנראה כחוכא ואטלולא, משא״כ בזה. והה״נ בנדו״ד כשמתרומם באמצע, שאין בזה חוכא ואטלולא.

 

 

#18322