Is the Tefilla of רבי נחוניה בן הקנה said? Should it be said without Hashem’s name?

 

The custom is not to say it.

If saying it, it should be said with shem u’malchus.

 

Sources:

כבר העירו במה שלא נהגו לאומרו – ראה פתיחת התויו״ט למשניות. פתה״ד קי, ה. יוקח נא שם יא. חסל״א שם ח. כה״ח פלאגי כ, ז. ערוה״ש שם טז. ראש יוסף ברכות כח, ב. שו״ת שלמת חיים ת״ת צח. ובלקו״ש יט ע׳ 44 הע׳ 62, שגם לא נדפס בסידורים המיועדים ללומדים (אבל ראה בשוה״ג שם). ומביא מש״כ בערוה״ש שם ליישב, שעכשיו הלומדים בביהמ״ד אינם מורים הוראות. וראה גם נהורא דאורייתא ג, יב שתפלה זו אינה אלא במי שהגיע להוראה. וסמך לדבריהם מל׳ רי״ו תולדות אדם וחוה אדם ב, ה – כב, ב ש״הרב בכניסתו לביהמ״ד״, ומשמע דאחריני לא. וראה שו״ת רבבות אפרים ז, נ.

ועוד יש להוסיף, שמתוכן התפלה ניכר להדיא שעיקרה ללומד בחבורה, וכן מובן מד׳ התויו״ט שם, וכן גם הלשון במשנה ורמב״ם וטושו״ע שהתפלה היא למי שנכנס לביהמ״ד ולא בנכנס ללמוד בכלל. (אבל מצינו לפעמים של׳ ביהמ״ד לאו דוקא, ואורחא דמילתא נקטי). ויתירה מזו, בירושלמי ברכות שם מצינו שכל התפלה היא בל׳ רבים, ומוכח כנ״ל. וכן מפורש בשעהמ״צ להאריז״ל פ׳ ואתחנן, הב״ד בכה״ח קי, ס, שהאריז״ל הי׳ אומרה כשהי׳ לומד עם בני החבורה ואפי׳ בביתו. וביוסף אומץ יוזפא חלק שני, פרק התורה ע׳ 265, שבלומד ביחידות אין ענין לבקשה זו. (והוא דלא כט״ז דלקמן. וראה פתה״ד שם).

וראה גם בשלמת חיים שם שנתבטל כשהפסיקו ללמוד בביהמ״ד. וראה גם הון עשיר ברכות ד, ב, שתפלה זו שייכת רק בביהמ״ד. ויתירה מזו, מצינו ביוקח נא שם, שחילק שתפלה שבסוף הלימוד נאמרת רק בקבוע בביהמ״ד משא״כ בתפלה שלפני הלימוד שיאמרו גם באינו קבוע. אבל בכה״ח פלאגי כ, ז, משמע שבאינו קבוע בביהמ״ד א״צ לאומרו רק שהחרדים אל דבר ה׳ ינהגו גם כעת לאומרו. (ועוד כתב לחלק שתפלות אלו היו מוכרחות רק בזמנם שכל הלימוד הי׳ בע״פ). וכ״כ בלקט הקמח החדש כאן כא, שלמאן דקבוע בביהמ״ד עכ״פ חובה היא. וציין שם לאור חדש. אבל באור חדש לא מצאתי מזה מאומה. ולהעיר שבפוסקים שכתבו בנוגע ללומד כל היום, אין להכריח שרק בזה אומרו, אלא שבכה״ג אומרו בבוקר.  ויש מי שכתב שנפטר בברכת אהבת עולם, שכמה פרטים מתפלה זו נמצאים בברכה הנ״ל. וראה הגהות וחי׳ הגרא״מ הורוויץ ברכות יא, ב. ואתיא במכ״ש מברכה״ת).

ואין להקשות, שהרי כתב הט״ז שם ח, דה״ה במי שישב ללמוד אפילו ביחידות, ובפרט במי שהגיע להוראה, והובא בשו״ע אדה״ז שם י (וראה גם בחי׳ הצ״צ בקיצור פסקי הרא״ש ברכות ד, יב – קצו, ב) – שתפלה זו אינה חובה גמורה, וכדמוכח ממה שהרשה לעצמו לשנות הל׳ בתפלת ר״נ בן הקנה. וכ״כ בשו״ת רבבות אפרים ז, נ. וראה שו״ת תשוה״נ ד, מה. ויל״ד. ונראה עיקר, שגם להט״ז עיקר התפלה נתקנה שלא יצא תקלה בהוראה למעשה מחמת לימודו, וכדמוכח מנוסח התפלה, ומפירושי הראשונים על אתר (וראה חפץ השם ברכות שם בארוכה. וכן הל׳ בשעהמ״צ: כשהי׳ מתחיל לעסוק בתורה היינו בהלכה), וכיון שהלומד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא לומד בד״כ בביהמ״ד עם בני החבורה תיקנוה באופן הנ״ל. ועדיין יש מקום להלומד לעצמו להתפלל למטרה זו. וא״ש דברי הערוה״ש. ומש״כ בט״ז ״ובפרט במי שהגיע להוראה״ – היינו שבזה נוגע יותר התפלה, אבל גם במי שלא הגיע להוראה, אם לומד לאסוקי שמעתתא נכון שיתפלל כך. וראה חדש האביב ובן יהוידע ברכות שם. (ודלא כתוספות חכמים ברכות ד, ב). ולפ״ז כשלומד בבחי׳ דרוש וקבל שכר, יגדיל תורה ויאדיר, אין מקום לתפלה זו גם להט״ז. ומש״כ הט״ז בנוסח התפלה ״ותצילני מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד״, ובפמ״ג במ״ז שם היינו אפי׳ אינו נוגע לדינא, י״ל שר״ל שלומד לאסוקי שמעתתא אבל אינו נוגע כעת לדינא, בהוראת הלכה למעשה. וכן יל״פ במש״כ אדה״ז שם ״להתפלל שלא יטעה בלימוד ובהוראה״. וראה גם ערוה״ש יז, שלמרות מש״כ לפנ״ז הב״ד הט״ז הנזכרים, ש״גם במי שיושב ביחידות ובפרט כשהוא מורה הוראות כתבו שנכון שיאמר וכו׳״. ולשונו ״נכון שיאמר״ היינו שאינה חובה כ״כ. אבל ל׳ אדה״ז שם: ה”ה מי שיושב ללמוד ביחידות ובפרט אם הגיע להוראה צריך להתפלל שלא יטעה בלימוד ובהוראה. אמנם, להעיר שבכ״מ לישנא דצריך היינו מן המובחר.

ומש״כ הערוה״ש משום שהרב המורה יושב בביתו, י״ל כוונתו שלומד לעצמו ולא עם בני החבורה, או דס״ל שתיקנוה רק ללומד בביהמ״ד, ובלומד ביחידות או שלא בביהמ״ד אינה חובה כ״כ כנ״ל.

ולהוסיף, שבטושו״ע או״ח קי לא פירשו בכל עיקר תפלה זו אם היא חובה או רשות. ואף שבפיה״מ לרמב״ם ברכות ד, ב ובפי׳ הברטנורא ותויו״ט שם (כנראה ע״פ הרמב״ם) כתבו שהיא חובה (ולהעיר שהביאו הרמב״ם בספר היד ברכות י, כג, אף שלא הביא תפה״ד! וראה רבינו מנוח שם בדעתו. אבל במעשה רוקח שברמב״ם לא נז׳ אם הוא חובה או עצה טובה). וד׳ הרמב״ם בפיה״מ הובאו בא״ר שם יז, והועתקו במשנ״ב שם לו ובכה״ח סא ועוד, וראה גם במגיד תעלומה בוהי׳ ברכה ברכות ד, ב, שכל המפרשים והפוסקים הסכימו כולם כאחד דחובה למימרינהו, וראה הון עשיר ותפארת ציון ברכות שם – הרי בחי׳ ר״א אלשבילי, ומר ברי׳ הריטב״א ברכות שם שהיא רשות. וכ״ה בשטמ״ק שם, ואולי מקורו מהריטב״א. וראה גם פסקי ריא״ז ברכות ד, יג. ובכמה מהראשונים העציקו רק שר״נ הי׳ מתפלל ולא כתבו נוסח התפלה. (וראה בני ציון ליכטמאן קי, יב). ובריבב״ן ברכות שם משמע שחכמים חולקים על ר׳ נחוניא. וראה גם פתח עינים לחיד״א ברכות שם בדיוק ל׳ המשנה לפ״ז. (אבל בספרו מחזיק ברכה קי, ג, הב״ד הרמב״ם). וצ״ל, שאף שהובא ברי״ף רמב״ם ורא״ש לדינא, היינו מהיות טוב, ולאו חיובא איתמר. ולהעיר גם שבשו״ע אדה״ז שם י, ובחיי״א סד, ז ועוד, לא הב״ד הרמב״ם שהיא חובה. (אבל בשו״ע אדה״ז כתב בל׳ ״צריך״. אלא שאין הכרח גמור מל׳ זה).

וראה באריכות בכ״ז בקובץ שואל ומשיב א, יג. והנלפענ״ד כתבנו.

ובעיקר הענין, אם לשנות הנהוג מחמת הדין שבשו״ע – הנה בחסל״א אחרי שכתב שרבים מהשרידים אינם נזהרים בזה, כתב שחושש להם מחטאת. אבל בשאר הפוסקים לא הזהירו כלל לשנות הנהוג. ובשלמת חיים כ׳ בלשון רכה, שראוי לקיים כדברי הטושו״ע.

[וילה״ע מדוגמתו, בלקו״ש יז ע׳ 427 (וראה רשימות חו׳ קנו – רשימת היומן ע׳ תכז – בענין הנ״ל). סה״ש תשמ״ט ב ע׳ 738. היכל מנחם ב ע׳ לו. התוועדויות תשמ״ח ג ע׳ 258. ועוד הרבה כיו״ב. ופשוט החילוק בין מנהג שנז׳ בפוסקים, ובפרט בדבר שטרחו הפוסקים ליישב הנהוג, לשאר מנהגים. (ובכללות הענין – שלא לשנות הנהוג, ראה שו״ת מהר״ם פאדובה עח. שו״ת חת״ס או״ח נא. יו״ד יט. ובכ״מ)].

 

 

#17711