Can one benefit from money gifted by a Jew who doesn’t keep Shabbos?

 

Question:

A friend of mine, who is a yid that rachamana litzlan doesn’t keep Shabbos gave me a monetary gift, and I’m wondering if I’m allowed to benefit from it, being that parts of it were most likely made on Shabbos?

 

Answer:

Halachically you may benefit from the money.

If you feel that by refusing it you may encourage him to keep Shabbos, then that would be proper.

Some tzadikim were particular not to benefit from the money of people who don’t keep Shabbos. But this is for great tzadikim and not halachically required.

 

Sources:

ע”פ שו”ע או”ח ריש סימן שיח. ועיין שם במשנ״ב בבה”ל ד”ה אחת. ובמק”א הארכנו בשיטת אדה”ז בזה.

והנה, בכמה פוסקים שמותר לקבל צדקה ממומר. ויש חולקים. ואפי׳ לבנין ת״ת מותר לקבל הימנו ממחלל שבת בפרהסיא, ראה שו״ת דובב מישרים ג, צה. והרבה פוסקים כתבו להיתר אפי׳ לביהכ״נ.

ומתנה לכו״ע מותר לקבל – ראה שו״ת התעוררות תשובה ד, קלה.

ואין לחוש שמא באו המעות מחילול שבת, דאזלינן בתר רוב הימים – ראה שו״ת בית ישראל כו. ולהעיר מכעי״ז בחו״מ שסט, ג, שמותר ליהנות מהגזלן אפי׳ אם רוב ממונו גזול, עד שידע בודאי שדבר זה גזול בידו. ועוד שם, שאפי׳ במבשל שבת לא נאסר המאכל לאחרים במו״ש. ועוד זאת, שמעשה שבת אסור רק בגוף הדבר ואין בו איסור הנאה, שנאמר בו לכם שלכם יהא – ראה ב״ק עא, א. רש״י כתובות לא, א ד״ה לא לו. שטמ״ק שם. פמ״ג שכא במ״ז יב בסופו. תפא״י כלכלת שבת מלאכת שבת א. תהל״ד שיח, ב. משנ״ב שם ד. ועוד. וראה יבי״א י או״ח נה בהערות לרב פעלים ג, יז – ע׳ קס. וכ״כ בשו״ת צי״א כ, כ, ג, שמותר ליהנות מהריוח שנעשה ממלאכת שבת. וכ״ה בשו״ת אז״נ ב, ו, ב. תפלה למשה א, לא, יב. ובלא״ה, הרי מעשה שבת בשוגג, ותינוק שנשבה בכלל שוגג, מותר מיד במו״ש. וגם במזיד, דינא הכי בנוגע לאחרים עכ״פ.

אבל ראה אשרי האיש ב, כד, יא, בשם הגריש״א, שצריך לאבד סכום הכסף שהרויח מהעולם. אלא שלא מצאנו כן בשום דוכתא. ומעולם לא שמענו להורות דרך תשובה באופן הנ״ל, וכמה בעלי תשובה לאלפים ורבבות ניתוספו בשנים האחרונות, ולא שמענו כדבר הזה מעולם. ואם אכן הייינו מורים להם לאבד מה שהרויחו בשבת, שיכול להיות סך עצום ביותר, אין לנו נעילת דרך בפני השבים גדולה מזו. ואולי טעמו משום שכר שבת. ובאמת יש לחלק טובא בין מעשה שבת לשכר שבת, שבמעשה שבת כל שעבר זמנו אינו נהנה ממלאכת שבת, שהרי יכול לעשות מלאכתו לאחר שבת, וע״ד מה שהותר בגוי אחרי בכדי שיעשו מה״ט, אבל בשכר שבת גם אחר שבת חשיב שנהנה ממלאכת שבת, שהרי הנאתה תדירה (ראה כעי״ז בחי׳ תל׳ הרשב״א ב״מ צ, א. וראה בכעי״ז בהל׳ יומית תתכו. ורשום תח״י עוד מקורות בנידון). ובסגנון אחר, שבשכר שבת כל יום הו״ע בפ״ע, וכשהגיע מו״ש ביכולתו לקבל שכר חדש.

ומצאתי בישועו״י רמג, ה,  בטעם הדבר שבשכר שבת אסור בדיעבד גם לאחר זמן, דבעינן שעי״ז יתוקן האיסור מקצת, ועי״ז שלא יקבל השכר יתוקן הדבר עכ״פ. וכעי״ז בהגהות ברוך טעם למג״א שם ה. ומדבריהם אפשר לעמוד גם על החילוק בין מעשה שבת שלא נאסר בדיעבד לאחרי זמן, לפי שלא נתקן האיסור עי״ז, שהאיסור כבר נעשה והקנס הוא רק שלא יהנה, אבל בשכר שבת עי״ז שלא יקבל השכר יתקן הדבר.

אלא שבכמה נידונים לאו דוקא שנעשה באופן שהוא בכלל שכר שבת, כגון כשנשכר גם לשאר הימים. ועוד זאת, שבדבר שנמכר בשבת לית לן בה משום שכר שבת, ששכר שבת אינו אלא בשכירות גופו או כליו ולא במכירה – ראה תהל״ד רמד, יא.ואכ״מ. ועוד, שאת״ל שאיסור שכר שבת בדיעבד – אחרי שכבר קיבלו – הוא משום קנסא שלא ייהנה משכר שבת, ראה בפמ״ג סוסי׳ רמג בא״א ע״פ  לבוש שם ב, איכא למימר שלא קנסו בשוגג. ושו״מ כן בשש״כ כח הע׳ קנט. אלא שדבריו מחודשים. ובפמ״ג עצמו מוכח שאינו כן. ועוד טעם שלא מסתבר לומר כן, שהרי גם במקום שהותר לקבל שכר שבת מאיזה טעם שיהי׳ כתבו הפוסקים ליתן לצדקה, כדלקמן. ויתירה מזו, שגם כשמחלל באונס, אסור לקבל שכר שבת, וכש״כ הוא מאנסוהו לאפות בתנורו (שו״ע או״ח רמה, ו) – ראה מזה בשו״ת מהרש״ג ב, כג. מהר״ם בריסק דלקמן. כוונת הלב יד.

ועכ״פ, גם לדעת הגריש״א, היינו בכסף שלו משום קנסא וכדומה, שלא יהנה ממלאכת שבת, אבל מנא לן להחמיר כל כי האי גם במתנה שנתן לאחר. (ואינו דומה לדין שכר שבת שאסור ליתנו לאחרים – שכ״ז רק לכתחילה מצד הנותן, אבל המעות עצמן אינם אסורים בהנאה למקבל. וכדמוכח מזה שבריטב״א ע״ז כו, א כתב שזורקו לים, והו״ע ס״ל – בשבת יט, א – שמותר ליתנו לעני כשמודיעו בפירוש, וטעמו דלא ליתשריש לי׳. וכ״ה במאירי וס׳ המאורות שם שלישראל אחר מותר דלא חמיר ממעשה שבת, ויותר טוב ליתנו לצדקה מלהניחו לגוי. וראה גם פמ״ג הנ״ל. שו״ת חת״ס חו״מ קצד. התעוררות תשובה א, קמט, ג. מהר״ם בריסק ב, נה. אג״מ או״ח ד, נט. וראיתי למי שכתב שמ״מ דעת השו״ע אינה כן, דלדעתו אסור גם לאחרים. ולא מצאתי שום גילוי לזה בדברי השו״ע. אמנם, יש לחלק, שברופא וכדומה נעשה בהיתר, משום לא תחנם, ועוד דמצוה עביד, ושכר מצוה הוא, ובכה״ג לא אסרו שכרו על אחרים משא״כ בשכר שבת באיסור, או אפילו כשהכריחוהו לעבוד בשבת, שאף שאונס הוא, ה״ז כשאר שכר שבת של איסור. וגם באנסוהו לאפות בתנורו ה״ז שכר ממלאכת שבת באיסור, אלא שהוא מלאכת הגוי, אבל כיון שהוא בכליו עליו לא ליהנות מזה).

וראיתי בהלכה ברורה יוסף שיח בבירור הלכה טז שר״ל שמשום קנס נאסרו גם המעות בהנאה וגם לאחרים. וע״ד שנאסר השכר שקיבל הישראל ממה שהרויח הגוי מחפצי ישראל בשבת, כבאפה הגוי פת בתנורו, דלעיל. אלא שכל עיקר דבריו אינם מובנים, שהרי המעות עצמן להוצאה ניתנו, ומה שייך לומר שהוא מהכסף שהרויח בשבת דוקא. וכי מצאנו מי שמרויח מעות רק בשבת. ובאופן הרגיל מרויח לפעמים גם בחול. ועוד, דהתם התנור הוא שלו באמת ומקבל שכר על ההשתמשות בחפץ שלו בשבת, ולכן אסור לו ליהנות וכן ליתנו לאחרים כנ״ל. (ובל׳ אדה״ז  שם יט, ״בין לאחרים״ – שנתקשה בזה טובא בשו״ת מהרש״ג שם, עיי״ש, דמ״ש מחליפי איסור הנאה, וראה גם הערות בשו״ע אדה״ז, ירושלים תשל״ז, ב ע׳ 34, ולכאו׳ שאני הכא שקבלת שכר כשלעצמה היא היא גוף האיסור, ואינו משום איסור הנאה. ואכ״מ – אין הכרח לפרש שאחרי שנתן המעות לאחרים אסור גם להם ליהנות מזה. ויתכן גם דמיירי כל׳ השו״ע שנתנו לו פת בשכר התנור, ובכה״ג אסור גם לאחרים ליהנות מהפת שהוא שכר שבעין. ואף שבא״ר שם ז דקאי גם במעות, הרי ל״כ שם כבאדה״ז שאסור גם לאחרים. אלא שבל׳ אדה״ז ששינה מל׳ השו״ע ל״מ כן. ועצ״ע. ובכל אופן, גם אם נאמר שאיסור הנאה משכר שבת שייך גם לאחרים – בהפ״מ מקום להקל, ראה מט״י רמג, ח. אבל ראה מג״א רמד, יח. משנ״ב בבה״ל רמד ד״ה דבמקום. וכש״כ אם נאמר שנדו״ד אינו בגדר שכר שבת). משא״כ כשהוא לא קיבל שכר מחמת מלאכה הנעשית בשבילו או בחפץ שלו בשבת רק מעות שהרויח ישראל ממלאכת שבת. ועכ״פ בספק, ודאי שיש להקל.

ויש שהקפידו על עצמם בזה שלא ליהנות ממון שסיגל המעות באיסור, אם משום למיגדר מילתא או משום מילתא דחסידותא   – ראה קב הישר פה בסופו. אגרא דפירקא רמז פב. שם קכו . אגרא דכלה להנ״ל שופטים עה״פ כי הגוים. מגיד תעלומה להנ״ל ברכות לב, א. כה״ח פאלאגי ו, בסופו. נוצר חסד (קאמארנא) אבות ד, טו. חיים ושלום כי תשא. דברי תורה (מונקאטש) להנ״ל א, טו, קז. ט, לז. דרכי חו״ש שיג. שם תתרעד. ובשיחת כ״ד ניסן תשמ״ח בעת היחידות שהכסף שהרויח ממלאכה בשבת נדבק לכסף הכשר ומביא דבר המזיק, רח״ל, על הכסף שהרויח לפנ”ז באופן כשר. וכש״כ וק״ו לבעל המעות בעצמו, שבודאי מדת חסידות שלא ייהנה מזה, ובמכ״ש מרב ינאי שהפקיר פרדסו לפי שנגרם מכשול על ידו שבגללו קטפו כולם פרדסם בחוה״מ – מו״ק יב, ב.

ויש מהצדיקים שהתנהגו בדרך אחרת, ואדרבה לקרבם לתורה עי״ז, וכן גם להעלות הניצוצות שבכספם. ובשם מהר״ש מבעלזא, שאחר יו״כ כולם כשרים – ראה שו״ת ישיב יצחק טז או״ח יב בסופו. ובשם בעל אהבת ישראל מוויזניץ, שהרי לא שייך לדעת אם הוא מחלל שבת, ולשאול אין ברצונו, שעדיף לו לקבל ממנו כסף ולא לשאול מאומה, מלשמוע מיהודי שאומר כך ע״ע. וכל הלבבות דורש השם.

אבל מעיקר הדין לית לן בה. וראה שו״ת מנח״י ו, ק. בסופו. ואכ״מ.

 

 

#17343