How to treat books of an author who was accused of misbehavior

 

Question:

There were recently accusations regarding a specific author of children’s books that he acted inappropriately. I saw different statements going around about how to treat his books. I want to know what the right thing to do is in the eyes of the Beis Din.

 

Answer:

There is no halachic objection to reading books of an author who was accused of misbehavior (provided that such conduct is not conveyed in their works, of course).

This is purely an educational decision. Since no one can be presumed guilty till proven, you might wish to wait with your decision until more details emerge. However, one might consider the fact that they don’t want their children to be exposed to the writings of such an individual, either because it might be traumatic for them if and when they discover that someone who they considered a celebrity was involved in wrongdoing, or because it might give them the idea to make contact with the author. Additionally, though the accusations were not yet proven, keeping such books around and having children read them can make him a legitimate character in the eyes of the reader and might send a wrong message to children that such behavior can be condoned chas vsholom. One final important point, one should consider the negative impact of keeping such books around on those who were possibly hurt by the author.

 

Sources:

בגוף הענין ללמוד מספרים של אדם שאינו הגון אם נתברר החשד (שע״פ דין אין לפסול איש ע״פ רינון וקול בעלמא אלא בעדים ברורים. וראה שו״ת חת״ס או״ח א, קעה) – ראה דברי ירמיהו ת״ת ד, א, בשם אביו, דשאני מלימוד מפיו, ומדייק כן בל׳ ״אל יבקשו תורה מפיהו״, וכן אמרו ״ור’ מאיר היכא למד מפומא דאחר״. וכבר הקדימו המהר״ל בנתיבות עולם נתיב התורה יד: דשם אמר כשהוא לומד מפיו ויש לו התקרבות וחבור אל הרב שמקבל ממנו שאינו הגון ולכך אסור, אבל מן החבורים שחברו אין שייך זה. (אבל ראה שם ח. וצ״ל שמחלק בין לימוד תורה מספריהם לשאר חכמות, עיי״ש. וכבר אמרו קבל האמת ממי שאמרו. וראה במפרשי המשנה אבות ד, כ בכמה אנפי. ובעץ חיים למהר״י חגיז שם, שאינו דבר הלכה אלא משל בעלמא. וכ״כ בשו״ת אהל יעקב לר״י ששפורטש עא – עז, ד). וא״ש מה שהרמב״ם ועוד מגדולי ישראל למדו חכמה מספריהם (ראה שו״ת הרמ״א ז). וראה גם במכתב שבשד״ח מערכת א פאת השדה סד. שם כללים ל, קמה. וכ״כ מד״ע במעדני שלמה פריד ע׳ קנד בשם הגרשז״א. ובהעו״צ על הל׳ ת״ת ד ע׳ 494 אישתמיט לי׳ הרבה מהנ״ל.

ואף שבספרים שחיבר מין ואפיקורוס יש להחמיר, וראה כאן:

האם מותר להשתמש באתר Sefaria?

וראה גם פקועות שדה ה (ראה גם מעין גנים לבעל בני ישכר מדינוב על אור החיים למהר״י יעב״ץ טו, ז בשם הה״מ ממעזריטש. וראה בספרו הגהות מהרצ״א לזח״ב קכד, א. דרך פקודיך יא חלק המחשבה ד. בני יששכר כסלו טבת ג, יז. וראה ס׳ האשל א, ז. ובס׳ הזכרונות להר״צ הכהן מלובלין א, יב, לבל יסתכלו בשום ספר שלא נודע שמחברו הי׳ ירא את ה׳ באמת. וראה בארוכה – שו״ת דברי יציב יו״ד קמא. וראה גם תשוה״נ א, תקמז. ולהעיר מנימוקי רידב״ז פ׳ תרומה שמי שיש בו מינות לא יזכה לאמיתה של תורה) – אי״ז שייך לת״ח דסנו שומעני׳ בשאר ענינים שחביריו מתביישין ממנו וש״ש מתחלל על ידו (כל׳ השו״ע יו״ד שלד, מב. ולהעיר מסה״מ מלוקט ב ע׳ רה, שגם כשחסר בהשלימות דיר״ש אפשר לכוון הלכה לאמיתתה. וצע״ק מלקו״ש טו ע׳ 236. וש״נ). ולהעיר מסנהדרין קו, ב, שרק מחמת תפלת דוד לא לימרו שמעתא משמי׳ דדואג בי מדרשא. ואדרבה, הקב״ה ביקש מלכתחילה שיאמרו בשמו. וכן הוכיח משם בצדקת הצדיק קמח. ועוד שבנתיבות עולם למהר״ל נתיב התורה ח, פי׳ שם בגמ׳ שאין ללמוד ממין.

ולאידך, הזהירו בספרים (ראה מעין גנים שם) שאין ללמוד מספר שחיבר אדם רשע הגם שכתב בו דברים טובים כי מתדבק בנשמתו מדות לא טובות.

ובכלל בנוגע לספרי לימוד מבחינה חינוכית – ראה אג״ק יח ע׳ תפד.

ובכ״מ כתבו שכח הפועל בנפעל – ראה גם בסוף דברינו 17343.

וראה בשם הגר״ח מוואלאזין – שו״ת זקן אהרן א או״ח ט. טעם ברוך או״ח סוסי׳ נב. אבן שלמה ע׳ כט הע׳ ג – שאין הצלחה בלימוד מספרים אלה. וראה דברי מוסר ב ע׳ תיז בשמו שיכולים להזיק מאד.

ובמגיד דבריו ליעקב (הוצאת קה״ת תש״ע) אות נב שמתדבק בנשמת הרשע שחיבר הספר. וראה גם ס׳ המדות לר״נ מברסלב ערך לימוד אות פב. (אלא שבכ״מ מוכח מתוך הענין שנתכוונו לרשע בדעות, ולא במי שקילקל במעשיו). וראה דברי יחזקאל הלכות והליכות ע׳ קכה, ע״ד מחברים ששתו ממים המרים מחכמות חיצוניות. וראה דברי חנה השלם תולדות ע׳ קצב.

אלא שכ״ז אינו ע״ד ההלכה. ולהעיר מלקו״ש כג ע׳ 19 הע׳ 21*. ושם, שלא מצינו מי שנזהר בספרים שנדפסו ע״י מי שאינו בן ברית.

ובס׳ היחידות ע׳ 199 מיחידות כ״ח אדר תשכ״ח שאפשר לקחת הסיפורים הטובים ולסדר בפורמט אחר עם שער חדש, באופן שמותר ע״פ החוק.

וראה בארוכה הנסמן אצל הרי״ש שפיגל בקובץ מאורות ליהודה ע׳ 363 ואילך.

 

 

#18033