« go back

The prohibition against dieting on Shabbos: Myth or Halacha?

 

Question:

There is a “well-known” thing people say that one may not diet on Shabbos. Whatever weight-loss method one is using must be suspended on Shabbos, and they should eat as if they weren’t dieting. Is there basis for this?

 

Answer:

Certainly, if one is dieting for health reasons they may do so on Shabbos.

Even if there are no obesity concerns, and the diet is purely being done for beauty reasons, it is permissible on Shabbos, provided one ensures to make (or hear) Kiddush, followed by makom seudah, and/or eating at least a kebeitzah of lechem mishnah, and ideally partake a bit from the regular customary Shabbos meals.

Nonetheless, ideally, one should avoid actively dieting, i.e. cutting down on the regular Shabbos foods, where there are no health concerns, though it’s not halachically required.

 

Sources:

פשוט שבמקום שמאכלי שבת מזיקין לו פטור ממצות עונג שבת וא״צ לאכול (שו״ע או״ח רפח, ב. והוא מהאגור תב בשם שבה״ל צג). ואדרבה – כמעט שאסור לו לאכול שלא יצטער בשבת (שבה״ל ואגור שם הביאם בב״י שם. וכ״כ אדה״ז בשו״ע שם ב). וכן גם במי שאכילה בשבת צער לו מפני שינוי וסת, שלעונג ניתן ולא לצער (שו״ע שם ג. אדה״ז שם ב). בוכש״כ בנדו״ז שאינו מתענה אלא ממעט באכילתו. וכן הדין גם בשונא דגים וכו׳ שאין לו עונג מזה אלא צער (אדה״ז רמב, ז).

ואף שמצינו שאסור לו להתענות משום תשובה וחסידות אף שעונג הוא לו  – שאני התם שאינו מוכרח שיהי׳ בשבת (אדה״ז שם ב). ועוד ועיקר, דהתם מיירי שמבטל לגמרי מצות עונג שבת, ואין לו להחליף עונג חכמים בעונג אחר (אדה״ז שם. וראה בארוכה לקו״ש כג ע׳ 28). וכל שקיים עיקר מצות עונג שבת בהנאת גופו לית לן בה.

ובזה נסתרה הסברא שאינו דומה מיעוט באכילה מחמת דיאטה למי שמאכלי שבת מזיקין לו, או למי שמצטער באכילתם, שעד כאן לא אמרו אלא לגבי דבר המזיק, או אפילו בדבר המצערו אבל הצער הוא מגוף המאכל, משא״כ בדיאטה מחמת יופי שאין כאן היזק ממש, וגם הצער אינו אלא כתוצאה מזה לאחר זמן, ובאמת רוצה לאכול ומתענג בדבר, אלא שמאיזה סיבה ניחא לי׳ להצטער ולא לאכול. ובאמת, מצינו כעין חילוק זה בפמ״ג רפח במ״ז ב, במה שבתענית חלום צריך למיתב תענית לתעניתו משא״כ כששמזיק לו האכילה, שבמתענה מחמת חלום יותר הי׳ רוצה לאכול. אלא שז״א, לפי שכ״ז רק שבמתענה שביטל לגמרי המצוה, הא לא״ה כל שקיים עיקר המצוה, אין חשש בדבר, לפי שלא החליף עונג חכמים בעונג אחר.

ויתירה מזו, שמצינו להדיא בכ״מ שמותר לו למעט באכילתו בשבת מחמת שבירת התאוה (ראה מגיד מישרים ס״פ בא, ופ׳ אמור, פ׳ ויקרא, הובא בכה״ח רמב, ד בסופו. שם תקכט, מה. וכ״ה בראשית חכמה שער הקדושה טו, לג. סידור ר׳ שבתי סדר סעודת ת״ח ד״ה קיצור כוונה בירורי בסופו – ג, א. (וראה בפי׳ דבריו בדברי תורה מונקאטש ב, ב). וכ״כ בכה״ח פלאגי כד, נז. וכבר מצינו כן באבודרהם דיני סעודה שלישית שזה גופא הטעם שצריך לאכול שלש סעודות שלא יאכל אכילה גסה ונמצא כובש יצרו בסלקו האוכל מלפניו בעודו תאב לו. והובא בא״ר רצא, ב. וכ״מ להדיא בתדאב״ר כו, שהמרבה בבשר ויין יותר מדאי, אפי׳ בשבת, עליו הכתוב אומר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר וכו׳. וראה גם במג״א תקצז, א, בנוגע לר״ה שמהרש״ל לא אכל דגים לפי שחביבים עליו ורצה למעט תאותו. וראה בהנסמן באדרת תפארת דורי ד, מה. הלכתא מאורייתא כהן ג, מח. ושם נחית לחלק באו״א. ולפענ״ד אינו. והבוחר יבחר). וידוע פתגמו של ר״מ בן אדה״ז בנוגע לזה (והובא באג״ק אדמו״ר מוהריי״צ ז ע׳ יח. וראה בארוכה שיחת כ׳ מנ״א תשט״ו).

[ובכ״מ בדא״ח שגם אכילת שבת יכולה לגשם – ראה הנסמן באג״ק ח ע׳ צא ובלקו״ש י ע׳ 105 הע׳ 38. וכבר הזהירו בספרים אודות החיוב שלא להתגשם במאכלי שבת. וראה הנסמן בסה״מ תרח״ץ ע׳ רז בשוה״ג. כתר ש״ט השלם הוצאת תשס״ד ע׳ שי בשוה״ג.  ובאמת, מפורש הוא בגמ׳ נזיר כג, א שהאוכל ק״פ לשם אכילה גסה (ובמפרש שם, מחמת תאוה שאכלו ברעבון. וברש״י הוריות י, ב – שלא לשם מצוה אלא לשם קינוח סעודה) ה״ז בגדר פושעים יכשלו בם. ואף שאמרו שם שרק מצוה מן המובחר לא עביד אבל פסח קאכיל – ראה טו״א ר״ה כט, א ד״ה איכוון, שזהו רק בק״פ וקדשים בכלל שמצות אכילתן מיוחד בגופן. וראה עד״ז בשו״ת כת״ס קז, טז קרוב לסוף התשובה, שבמצוה שיש הנאת הגוף ודאי צריך כוונה לשם מצוה ולא לשם אכילה גסה ח״ו. (ומש״כ בתניא באגה״ק כו – קמג, ב – שבשבת מצוה לאכול כל התענוגים אף שבחול נקרא זולל וסובא – פשוט דמיירי באוכל לשם מצוה ולא לשם תאוה גרידא, אלא שאוכל יותר מצורך קיומו (ראה גם ד״ה וישב יעקב תשי״ב. ובכ״מ), וכיון שאוכל לשם מצוה – ולא מחמת תוקף הרצון, ראה שיחת ש״פ האזינו תשכ״ז ועוד – גם התענוג מתעלה עי״ז, ור״ל שבחול ל״ש מצוה בכגון דא. וראה לקוטי ביאורים קארף לתניא שם)].

ומכיון שכן, ה״ה והוא הטעם שכל שעונג הוא לו וכבר קיים עיקר המצוה לית לן בה.

ומ״מ, כתבנו שמהנכון לאכול ממאכלי שבת, ע״פ הידוע מספרים וכו׳ – ראה הנסמן בקובץ אור ישראל מאנסי נט (ועיי״ש עוד במה שהאריך בעיקר השאלה, ובכמה פרטים דברינו עולים בקנה אחד) שאין לחוש להיזק ולהשמנה מממאכלי שבת. אלא שלאידך פשוט שלאו כללא כיילו לן, והרי גם לגבי אכילת שבת ויו״ט אמרו – כתובות קי, ב – שינוי וסת תחילת חולי מעיים. ובודאי אין כאן הבטחה גמורה בכל מצב וכו׳. ולא נתכוונו אלא לגבי עיקר הענין שלא לבטל התמיד, ולשמור מנהגי ישראל עד כמה שאפשר. והכל לפי מה שהוא אדם. וכל ערום יעשה בדעת, וישקול במאזני השכל.

וראה בכ״ז שו״ת אור לציון ב, כא, ג. ויצבור יוסף א, לו. רבבות אפרים ו, קפט. ילקוט יוסף שבת ד, שכח, עז – ע׳ קעג. הלכתא מאורייתא שם. והנלפענ״ד כתבנו.

 

 

#17316