ספק מנין: מה לעשות כשנכנס עשירי לבית חב”ד, במקום שאסור להפסיק, ואינני יודע אם הוא יהודי, מה הדין?

 

שאלה:

שאלה שעלתה אצלי כבר מספר פעמים בבית חב”ד, ועד עתה לא מצאתי עליה תשובה הולמת:

קורה ופעמים עומדים באמצע התפילה בבית חב”ד – במקום שאסור להפסיק – ויש תשעה למנין, ונכנס איש שאינני מכירו ויש לי ספק אם מבני ישראל הוא או לא. או שיושב קהל גדול באירוע שיש בה עירוב ‘בין ישראל לעמים’ ויש ספק אם יש מנין ואינו בכדי שיעשה כלל לשאול מיהו יהודי ומי לא.

מהו הדין באמירת דברים שבקדושה? ובזה – האם יש חילוק בין אמירת דבר שאין בו שם (קדיש) לאמירת דבר שיש בו שם (ברכו)? ואת”ל שיש לומר דבר שאין בו שם – מה הדין בהקדיש שבין ברכות ק”ש לי”ח בתפלת ערבית שיש בו ההפסק בין גאולה לתפלה? ועוד כהנה וכהנה.

אהי’ אסיר תודה אם יוכל כת”ר לפתוח שער בליבון סוגיא זו הנוגע לכל השלוחים בכל קצוי תבל.

 

תשובה:

מותר להפסיק בפסוקי דזמרה ולשאול אם הוא (או אמו) יהודי(ה), ובאם טוען שכן – יש להאמין לו (ראה שאלה #15489).

באמצע ברכות ק”ש יש להקל ולהפסיק במקום צורך גדול (ראה שאלה #469), אך בנדו”ד אין צורך ויכול לשאול אותו לאחר תפילת שמו”ע.

ובמצב שאי אפשר לשאול אם הם יהודים ויש לו ספק אמיתי – אז אין כאן מנין ואין אפשרות לומר דבר שבקדושה.

 

 

#16109