Answering Amen During Bentching

 

Q. When bentching, do I answer Amen to the mezamen on his brochos?

A. Yes, making sure to conclude before the Mevarech, so that you can answer Amen to his blessings.

שוע”ר קפג י.

 

Q. How about answering Amen during yale viyovo, on zachreinu etc.?

A. Yes, after “letova”, “livracha” and “lechaim tovim”. These “Amen” can be said only when holding between sections – at the end of the third Bracha.

 

Sources:

לענין גוף העני׳ – נזכר בספר המנהגים ע’ 22. הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים ע’ 41. וגוף המנהג (אבל לא לענין ברכהמ״ז) הובא כבר בתשוה״ג לרה״ג נדפס באוצר הגאונים סוטה לז, ב. שבה״ל סוסי׳ כג. פסקי ר״א מלונדריש ע׳ קיח. שכנה״ג תכב בהגה״ט א (ובתולעת יעקב שהביא שם – ל״כ שאין לענות אמן). א״ר שם א. פמ״ג במ״ז שם ד. דרישה סוסי׳ קכז (אבל ראה בסו״ד שם ובמאמ״ר שם ו. ומש״כ בלקט הקמח החדש שם ט). והמנהג – גם לגבי ברכהמ״ז – נתפשט בתפוצות ישראל, וכדמוכח מהשקו״ט באחרונים דלקמן לענין הפסק.

מקום העני׳ – לקו”ש כד ע’ 380, נדפס בשולחן מנחם ח”א ע’ שלא. וראה שם הע׳ יג. ונתקשו טובא בכוונת המענה – ראה נוסף להנסמן שם – התקשרות גל׳ כג (ובשינויים בגל׳ שלאח״ז, ואטו כי רוכלא ליחשוב וליזול). קובץ יגדי״ת חו׳ ל ע׳ רצג. אור ישראל חו׳ ע ע׳ שנד. קובץ מאורי יהושע גל׳ ד. ועוד. והיינו, שז״פ שמותר מותר לענות אחרי ברכה שלישית, וכמפורש שם. אלא שנחלקו אם מותר לענות גם בשאר ברכהמ״ז. ובכללות – ה׳ אופנים בפי׳ ״בין הפרקים״ בנדו״ד: א. שהכוונה רק לסוף ברכה השלישית, וכפל במלים שונות. ב. שמותר לענות גם בין כל ברכה וברכה. ג. שמותר לענות גם באמצע יעלה ויבוא, בין זכרנו לופקדנו וכדומה. ד. שמותר לענות גם בין יעו״י לובנה ירושלים. ה. שמותר גם באמצע ברכה ד׳.

וכולם דחוקים, אם בלשון וסגנון, ואם בסברא, דמאי שנא מברכות ק״ש שאסור לענות בין הפרקים ורק על ברכה זו עצמה וכו׳. והרי מה״ת צ״ל כל הברכות בתכיפה אחת. ומה גם באמן כאן שהוא ממנהגא לחוד.

וראה גם לעניננו בשו״ת בנין עולם או״ח ה, הובא בפת״ש איסרלין קפג, ז. שערי רחמים הובא בדע״ת קפג, ח ובאר״ח ספינקא קפג, ה. לקוטי מהרי״ח סדר ברכת המזון ד״ה והנה נוסח, והובא משמו גם בסידור צלותא דאברהם במקומו – במהדו״ח  ע׳ תרכח. ובשם הח״ח – במעיני הישועה קאפלאן  (פיעטרקוב, תרע״א), ט בסופו – יד, ב. והובא במעורר ישנים פרידמאן כו, צה – פז, א. שו״ת רבבות אפרים א, קמח. (וראה שם ב, תעב – רצד, א. שם ה, פא). תקונים ומלואים לשש״כ נז הע׳ א. ואינהו מיירי – ברובם – רק בנוגע לענות באמצע ברכה ג׳.

ובשעתו הערנו במכתב שי״ל ע״י ועד הנחות בלה״ק לש”פ במדבר תשע”א, וכעת נדפס בשלחן מנחם שם, ליישב שמנהג עניית אמן ביעו”י בברהמ”ז ה”ה כהביאו סכין ומלח – שלכאו׳ צ״ע ממג”א סרע”א סקי”ב – אדה”ז סרצ”ט ס”ב – דאפי’ הבדלה נק’ הפסק כיון שאינו מצרכי סעודה (א”א שם) ורק דרבנן (עיי”ש בלבו”ש), וגרע מגביל לתורא דהוי דאורייתא. ויתכן שהביא בדוקא דוגמא מסכין ומלח צרכי סעודה ולא גביל לתורא שהוא רק מניעה לסעודה והותר מפני שהוא מה”ת. ועצ”ע דלכאו’ אי”ב צורך כלל. ובאמת, המכתב חסר בחלקו. ואין אתנו יודע עד מה. ואפשר גם שבא ליישב המנהג לענות אחרי ברכה ג׳,  או ללמד זכות על מי שאינו יודע ועונה באמצע הברכה. וצ״ע. וכמדומה שכמה מאג״ק שי״ל ע״י הנ״ל בהוספות לשיחות קודש שמו״ל לא באו בשלימותם (ובפרט באג״ק שהן הערות למחברים על ספרים שנשלחו וכו׳) מחמת היותן טיוטא שנכתבו ע״י המזכירות, ולאו דוקא שהוגהו, או שנפסקה ההגהה באמצע וכיו״ב.

ואפשר שאמן במקומו – ועל בקשת רחמים, שהאמן מכלל הבקשה – עדיף טפי. וע״ד שאר אמנים שבקדיש בין ישתבח לברכת יוצר, ובערבית  על קדיש שבין גאולה לתפלה. וכהנה רבות. וראה אצלנו בין השיטין 33148.

וראה גם מש״כ ליישב המנהג עד״ז בשו״ת לבושי מכלול ד, ג. עיוני הוראה ה. עיוני הלכות רבינוביץ ב, יג.

ועכ״פ, אנו אין לנו אלא דברי רבינו. אבל מספק שוא״ת, ויש לענות רק אחר ברכה ג׳ וכאופן הא׳ הנ״ל (וכן הכריע בהתקשרות, אבל לאו מטעמא דידי), אף שדחוק בלשון. וראה בדרכי התלמוד  לר״י קנפנטון ב, י: כי לפעמים יתיישב מצד הלשון ולא מצד הענין או בהפך. וידוע שנוח לסבול דוחק בלשון ולא בסברא – ראה ב״י יו״ד רכח ד״ה מי שאמר קונם. שו״ת מבי״ט ב, ג. מהרשד״ם אה״ע נד. ויש להמליץ ע״ז מש״כ בקובץ תשובות חת״ס אה״ע פב: ואם אולי יש את נפשו תירוץ אחר וכו׳ יודיעני ואודה לו ובלבד שתירוצו יהי׳ גם כן סברה ואפילו מדוחק כי הדוחקים רובם אמתיים אמנם השכליים וההמצאות רובם שקר וכו׳.

ובפרט שבנדו״ד לא נתפרסם לע״ע גוכתי״ק שממנו נעתק המענה. ומסגנון הלשון נראה שכדרך הרבה מענות נרשמו הדברים על מכתב השואל בהדגשת תיבות המתאימות מנוסח השאלה. וקשה ללמוד מסגנון הדברים. אבל ראה קובץ יגדי״ת שם, ששם נתפרסם המענה לראשונה, שמסגנון הרצאת הדברים לא נראה כ״כ שכך הי׳.

שו״ר לאחר זמן, ר״ד ממוצאי יו״כ תשכ״א בעת הסעודה, מרשימת הר״מ ע״ה סלאנים, נדפסה בהתמים חו׳ לא. ושם, במענה לשאלת הרה״ג הרש״ז ע״ה גארעליק, שיש לענות לפני ובנה ירושלים כי בין ברכה ג׳ לד׳ שאלה אם מותר להפסיק כיון שאי״ז מאותו ענין.
אלא, שבראשה נרשם שנכתבה מפי הזכרון, ולאחר זמן, ושהלשון אינו מדוייק. ועוד, שצ״ע בסברת האיסור לענות אחרי ברכה ג׳ (אף שיש מחמירים. ובפמ״ג במ״ז סוסי׳ קפט שנסתפק, והובא בדע״ת שם, לכאורה מיירי בגוף ברכה רביעית. וראה גם אפיקי מגינים קפג, ח). וגם סותר למענה הנ״ל מכתיבת רבינו בעצמו שמפורש בו שאפשר לענות ״בסוף ברכה זו השלישית״. וקשה לסמוך לדינא על הנרשם שם מפי השמועה. ובפרט, שלפי המציאות בעת הסעודות, הי׳ קושי גדול הן לשמוע והן לזכור. ולפעמים ע״י חסרון תיבה אחת או שתים – נגרם שינוי מן הקצה אל הקצה. וגם בשאר פרטים ברשימה הנ״ל נראה שיש העדר דיוק. ולכל היותר יתכן שבא רבינו להוסיף להתיר לענות גם לפני ובנה ירושלים. והרושם טעה. ואפשר, שרבינו אמר להיפך, שאחרי ברכה ג׳ ודאי מותר לענות אף שאי״ז מהענין, אלא גם לפני ובנה ירושלים. וגם יתכן, שנאמר שלפני ובנה אין לענות אף שיש עדיפות שהוא באותו ענין, ורק אחרי ברכה ג׳. ושו״ר שכבר העירו בחלק מהנ״ל בהתמים בגל׳ הבא, גל׳ לב.

 

 

#15404