Can an exterminator come to our apartment on Shabbos?

 

Question:

Our building has an exterminator who comes once a month to treat any apartment that requests it. He happens to come on Shabbos. You can add yourself to their list. Building management pays for it. It’s a mostly non Jewish building. Can I add my apartment # to the list to get treated?

 

Answer:

If he’s not actually killing or trapping anything, just putting down poison etc. it’s allowed.

 

Sources:

אף דמיירי בקבלן ועושה מלאכתו עבור מנהל הבנין. אבל שהוא בביתו של ישראל. ומ״מ, נראה דל״ש החשש שיאמרו שהוא שכיר יום, שהרי ידוע שעושים מלאכת ועד הבנין. וגם ל״ש לומר שיאמרו שביקש לעשות בשבת, שג״ז ידוע שעושים לפי בקשת מנהל הבנין. (אבל אין לצרף כאן לההיתר, שלאדה״ז במהדו״ב רמג ד״ה ומהאי טעמא, אין חוששים כלל למראית עין שהרי הרואה אותו עושה מלאכה רואה שעושה מעצמו בלי אמירת הישראל עכשיו, ומהיכי תיתי לחשדו שאמר לו מקודם או מבעוד יום. ושם ד״ה והנה מהר״ם דהכי נקטינן – דהתם מיירי באמת בעושה מעצמו, ואילו בעושה באמת ע״י אמירת ישראל, אלא שלא אמר לו לעשות בשבת, חיישינן לחשדא. ונדו״ד נראה פשוט שכעושה ע״י אמירת ישראל הוא). ומ״מ ברואהו עושה בשבת צריך למחות. אלא, שבקצץ שכרו, מותר אף ברואהו (כל שאין בו מראית עין), ואין צריך למחות, ראה בשוע”ר רנב, ח.

ואיך שיהי׳, יש להתיר גם מטעם אחר, שדנו הפוסקים באם מותר לפזר רעל, אפי’ ע”י ישראל, וכ”ש ע”י נכרי. ועכ״פ ה״ז שבות. ובודאי ה״ז צו״ג והותר בשבדב״ש. והנה בשו״ת האלף לך שלמה קלה, כתב לאסור, דעכ״פ הוי גרמא ואפי׳ במשאצל״ג אסור. ותלוי בטעם שהותר להעמיד בהמתו ע״ג עשבים בשבת, ולאידך משלם מה שהזיקה. ושם שתלוי בכוונתו. וראה גם הר צבי או״ח א, קלג. אבל י״א שבשבת הותר לפי שכל שגופו נח ל״ה מלאכה, ראה שו״ת שו״מ שתיתאי נג. ועוד.

וראה גם שו״ת קרית חנה ד, שכתב לאסור, הביאו בעיקרי הד״ט או״ח יד, כט. חסל״א שטז, ב. בא״ח ש״ב וארא ו. כה״ח שטז, לא. אבל בשו״ת שבו״י ב, מה כתב להתיר, שבמצטער מריבוי פרעושים יש להקל בגרמא במשאצל״ג. ויל״ע אם כוונתו לצערא דגופא, או לצער נפשי. ואכ״מ.

וראה קובץ תשובות א, לו שהביא פלוגתא הנ״ל לענין ריסוס סם. ושם שבמרסס עליהם ממש, ככחו הוא ופס״ר הוא. וכ״כ בשו״ת צי״א ט, כב. ואף שבאמירה לנכרי הותר פס״ר, הרי כאן לכך מכוון, ולישנא דפס״ר הוא רק לומר שברי הזיקא. (ובשבה״ל דלקמן כתב שבאמת אינו פס״ר. אבל איהו מיירי בספריי נגד חתושים, ולא בריסוס סם הדברה ע״י מדביר). אבל ראה שו״ת בא״מ ב, כג שהאריך להוכיח שאי״ז פס״ר, עיי״ש בארוכה בצדדי ההיתר. ועוד, שי״ל שאין כוונתו להמיתם, ולא איכפת לי׳ אם יתרחקו. ועוד, שכנ״ל משאצל״ג הוא, שלרוה״פ הותר באמירה לנכרי.

ובאמת, ריסוס סם עדיף משימת רעל, שאי״ז גדר צידה, אלא נטילת נשמה, וכיון שאין דרך נטילת נשמה בהכי, ודאי גרמא הוא טפי מבצידה שדרך להעמיד מצודה. ועוד, דעדיף מגרמא, שהרי יתכן שלא ילכו למקום הסם. וכ״כ בשו״ת שבה״ל ו, קלט להתיר גם בישראל מטעמים כעין הנ״ל. וכ״כ חוט שני א, טו, ב – ע׳ קכה.

ומה שהחמיר בקצוה״ש קכב בדה”ש יא, שמא ירסס בטעות כנגדם ממש, ונמצא ממית בידים, היינו בישראל. אבל בנכרי מנ״ל לאסור מן הדא טעמא.

והנה, עוד כתבו לאסור משום מוקצה ועשיית גש״ר לכתחילה, ראה שבו״י שם והו״ד במנחת שבת על קשו״ע פ, קע, ושם גם בשם נזר ישראל, והו״ד גם בקצוה״ש שם. אבל ראה שש״כ כה הע׳ כח בשם הגרשז״א, שעומד לריסוס, ומכיון שהותר הריסוס לאו מוקצה הוא. ואם משום גש״ר – ראה שש״כ שם הע׳ לה, שאין החרקים מתים במקום הריסוס, ותחילה הולכים למק״א, ונמצא שג״ז אינו. וראה גם שו״ת בא״מ שם. אבל ראה צי״א שם ו. ועוד זאת, דאנן בנכרי קיימינן השתא, ולית לן לאסור מה״ט.

וראה גם שו״ת יבי״א ג, כ. ד, לז. חזו״ע שבת ה ע׳ קיב ואילך. הנסמן בפסקי תשובות שטז, טז.

ואף את״ל שבמחלוקת שנוי – הרי בדבר שיש מתירים אפי׳ לכתחילה לישראל, אין לאסור אמירה לנכרי. ואף את״ל שבריסוס ע״י מדביר לכו״ע אסור, כנ״ל משאצל״ג הוא. ובדוחק י״ל, שכיון שאפשר לעשות בהיתר ע״י שירסס מרחוק, לחלל החדר, ובאופן שמשאיר חלונות פתוחים שיכולים לברוח, ראה יבי״א שם, הותר לנכרי גם כשהנכרי עושה באופן האסור. אבל העיקר כנ״ל.

 

 

#15236