Can I say Hamapil after taking off my socks?

 

Question:

Can I say Hamapil after taking off my socks? (I may have touched my feet), or must I get out of bed and wash Negel Vaser first to say this Bracha?

If I can say the bracha like that, can it be done L’Chatchila?

Can this be applied to touching other usually covered parts of the body, and in regards to other Brachos?

 

Answer:

If you only touched your socks and not your feet, there is no need to wash your hands, unless you touch the section which is sweaty.

If you touched your feet, you should wash them. It doesn’t need to be Negel Vaser. But you should use some water. If impossible, rubbing your hands with anything that cleans them is sufficient.

Rubbing your hands with anything the cleans certainly qualify with regard to other body parts that are usually covered.

All this applies prior to all Brachos.

 

Sources:

בנגיעה בגרביים יש המחייבים נט״י – ראה שו״ת לב חיים ב, ב. וטעמו שאא״פ שלא יהלך בהם לפעמים על הארץ. וכ״כ בספרו כה״ח ח, כח. וכ״ה בפתה״ד א, ד, ח. וראה גם יין הטוב יג – ע׳ נד.

אבל בא״א מבוטשאטש ד, יח שכיון שאינו מיוחד לילך על הארץ והולך בהן רק לעתים רחוקות פטור מנט״י. וכ״כ בערוה״ש שם כא. ובכה״ח סופר שם עב, שהיא מדת חסידות ולא מדינא, עיי״ש. ושם גם בשם הבא״ח שאמר כן. וראה גם שו״ת יבי״א ה, א. ונראה שגם ברגיל לילך על הארץ בביתו, בימינו שהקרקע מרוצפת ונקי׳ ולא מיטנפי מחמת ההליכה לית לן בה.

אבל במלאים זיעה – ודאי צריך ליטול ידיו, עפמש״כ במשנ״ב בבה״ל ד״ה שיש בהם (וראה גם רוח חיים ד, ו. ובספרו כה״ח ח, ל. שו״ת שבה״ל ח, ב. אבל ראה א״א מבוטשאטש ד, כא. ואולי גם בדבריו תלוי באופן הזיעה, שהרי גם ברוח חיים כתב רק כשיש הרבה זיעה וממשות זוהמא שאם ידחוק יוציא מלמולי זיעה, אבל בלח מזיעה אפי׳ בטופח ע״מ להטפיח א״צ נט״י), וכדמוכח ביבי״א שם גופא. וכ״כ לחלק באול״צ ב, א, יב. שבט הקהתי ב, ד. בית ברוך על חיי״א ב, לט. וראה הליכות שלמה כ, יז ובהערת המו״ל. וראה מה שכתבנו להעיר בד׳ המח״ב – 15142.

ובנוגע קשעהמ״ט בפרטיות, מצינו בכ״מ ליטול ידיו לפנ״ז – ראה אגרת המוסר לר״י.  מחז״ו סדר קשעהמ״ט. קיצור של״ה הובא בליקוטי מהרי״ח סדר קשעהמ״ט.  ילקוט מעם לועז דברים א ע׳ שפו.  ולהעיר מס׳ אחלמה לר״א בן רם ע׳ קכא.

ליטול ידיו במידי דמנקי לכתחילה – הנה, במנעליו שהוא משום רו״ר (אדה״ז קכח, כז) ודאי צ״ל במים דוקא. אבל בנגיעה במקום זיעה או בשאר מקומות המכוסים, אף שצריך נטילה במים דוקא לנגיעה ברגלו ובגופו, שו״ע ד, יח. אדה״ז שם יח, נראה דהיינו לתפלה דוקא אבל לברכות ולימוד התורה סגי במידי דמנקי גם לכתחילה, ראה שו״ת הרשב״א א, קנג הביאו במג״א צב, ה. אדה״ז שם ו. והיינו אף לברכות – ראה אדה״ז צז, ג. פסקי הסידור סדר הנטילה ד״ה ומצוה. משנ״ב ד, סא בשם הפמ״ג שם במ״ז טו. וראה משנ״ב שם לא. ואף בתפלה אם אין מים מזומנים מנקה במידי דמנקי.

ובאמת, ברשימה שבשו״ע שם ד, יח נמצאים כמה דברים שהם משום נקיות לחוד (ראה אדה״ז שם ג. צב, ז). ועוד שבמקור ד׳ השו״ע שצ״ל במים הוא מהמרדכי, שנסתפק אם מועיל מידי דמנקי. ושם נז׳ רק נוגע ברגלו ולא בגופו. ולכאו׳ פשוט שבגופו הוא משום נקיות גרידא. וכבר נתחבטו רבים ושלמים הן בשו״ע והן באדה״ז דכייל כולהו כחדא, דלכאו׳ בדברים שהם משום נקיות לחוד סגי במידי דמנקי. וראה משנ״ב ד, מא שא״צ למהר ליטול ידיו אבל מ״מ יטול ידיו לכשיזדמן. ועפ״ז מה שיכול ליטול במידי דמנקי היינו ברוצה לברך או ללמוד כעת, וא״צ לדחות הלימוד. ויש שפירשו – וראה פמ״ג ד במ״ז יג – שמחמת הזיעה צריך ליטול ידיו משום סכנה, שלא יגע בפיו, ואינו מעכב הברכה. וראה קובץ שערי ישיבה ו. קובץ מגדל דוד יא. שלחן הזהב פרידלנד כאן.

וגם בנוגע ברגלו – שנמנה בפ״ע ומשמע דשאני מנגיעה בגופו – אף שבמור וקציעה שם ד״ה שבעה דברים נקט שהוא משום רו״ר, וראה גם רב פעלים ב או״ח ד בסוף התשובה לשאלה ג׳, ובספרו תורה לשמה יג, כה״ח סופר ד, עג, ועוד – הרי בלב חיים שם נקט שהוא משום נקיות גרידא. וכ״כ בתהל״ד ד, יט. ושם ע״פ פמ״ג ד בא״א כג, דקמ״ל שגם בהולך יחף אינו כמקום מגולה וחייב (אבל ראה פמ״ג צב במ״ז ב. ויש שכתבו ליישב שמשו״ה לא היו צריכים הכהנים ליטול ידיהם שוב אחרי קידוש יו״ר – שהיו רגילים לילך יחף, ראה תו״ש שמות מילואים ל, ה בשם שפ״א עה״ת. ויש שכתבו – כמה מהנ״ל ודלקמן – דסברי דהיא משום נקיות – הטעם שברחוצות א״צ נטילה). וכ״כ בשו״ת כפי אהרן א אה״ע כא. ושם גם בדעת מור וקציעה. ארצה״ח ד בהמאיר לארץ עח. משנ״ב ד, מא. בא״ח תולדות יא (ודלא כמ״ש הו״ע ברב פעלים). ועוד. וגם אם נאמר שגם ברחוצות צריך נטילה –  היינו משום לא פלוג. ולכאו׳ אם רגלו הכוונה לשוק – מצינו להדיא שה״ז בכלל מקומות המכוסים שהוא מחמת מלמולי זיעה – אדה״ז ד, ג. קסד, ב.  סדר נט״י לסעודה יז. אבל ראה בית ברוך לחיי״א ב, מא.

וראה בכהנ״ל יבי״א שם. מנח״י ד, קיד. יצחק ירנן א, ד. רבבות אפרים ח, א. הנסמן במנחת גדעון ו. ועוד.

ומקום אתנו לחלק בין מנעלים שלאדה״ז הוא משום סכנת רו״ר לרגל.

ובנדו״ד – כמה לטיבותא, שה״ז מקום מגולה להולכים יחף, ורחוצה, וגם מנקה במידי דמנקי.

ועוד זאת,שגם משום רו״ר גופא, הרי אי״ז נוגע לתפלה ולברכות דוקא, ויטול כשיזדמן. ובהקדם ד׳ המג״א צז,ז, שהביא ב׳ אפשריות בנגיעה בכינה נקיון עפר ונטילה במים, ונתחבטו בזה טובא. וראה א״ר שם ז, שחולק על המג״א. פמ״ג בא״א שם. ומלשון אדה״ז שם ג, שמחד גיסא כתב  בעוקצתו כינה שמצד רו״ר צ״ל נטיחה במים, ובה בשעה כתב שלהזכרת  השם סגי בנקיון עפר, ומשמע דקאי גם על נגיעה בכינה, נראה דס״ל שבאמת בכינה א״צ כלל נט״י משום מקום מטונף, שה״ז כשאר בע״ח טמאים, כמפורש שם. אלא שי״ב משום מיאוס, ולכן בתפלת י״ח דוקא אין לו ליגע בה. ואילו במקום מטונף, סגי בנקיון עפר וכו׳, ולכן כתב במוסגר שאפי׳ נגע במלמולי זיעה די בנקיון עפר להזכרת השם. אלא שהוסיף כענין בפ״ע, שמשום רו״ר שאינו נוגע לתפלה דוקא, יכול ליטלה ע״י בגד. אבל אי״ז נוגע לתפלתו דוקא, שנקיין במידי דמנקי מועיל לתפלה גם כשיש רו״ר כמפורש בשו״ע ד, כב. אדה״ז שם ג. (אבל ראה תהל״ד צז, ב שלכתחילה אסור להתפלל כשיש עליו רו״ר. וראה פרדס חב״ד 10 בכל הנ״ל, ומשה״ק על התהל״ד).

ומ״מ לחוש להחולקים – הן אם יש רו״ר והן אם צריך נט״י כעת משום רו״ר – עדיף ליטול ידיו.

 

 

#15021