« go back

Questions about washing hands after touching shoes

 

Questions:

  1. Is it only leather shoes?
  2. Does one wash their hands only if in the middle of davening or learning?
  3. Is it preferable to wash negel vasser or just a rinse?

 

Answers:

  1. There is no difference in what material the shoes are made of.
  2. One should ideally strive to wash one’s hands right after touching shoes.
  3. See here:

There are many times one has to wash Negel Vasser like after cutting nails, when wake up, before learning Torah, when scratched scalp, walking into a bathroom, touch shoe etc. When does one wash three times? when is washing one time enough? And when is one just allowed to put hands under some tap water? 

 

Sources:

א.

סתימת ההלכה בטושו״ע ובפוסקים שלא חילקו בדבר, משמע דקאי בכל מנעלים, דאל״ה הו״ל לחלק בדבר השכיח ורגיל, וכידוע בכללי הפוסקים. והרי מנעל של בגד רגיל ומובא בפוסקים בכ״מ. ומזה, שנזקקו בהל׳ יו״כ לחלק בדבר, וגם בזה נחלקו ואכ״מ – משמע שבלא״ה כל מנעל בכלל.

ואף שנת׳ בהל׳ יו״כ גופא, שכל שאינו של עור אינו נק׳ מנעל – הרי ברמב״ם שביתת עשור ג, ז ובכ״מ נז׳ טעם אחר, לפי שמרגיש גושי הארץ. ונמצא שלדבריהם שפיר אפ״ל שסתם מנעל כולל של בגד. וראה אדה״ז תריד, ג. ועוד, שלמסקנת הגמ׳ יומא עח, ב לכו״ע מנעל הוא. ואף דלא קייל״ן הכי – הרי כ״ד התוס׳ שבת סה, ב ד״ה הקיטע, והר״ן שבת ל, א ד״ה והקיטע. וגם לדידן, הרי עכ״פ לר״מ ור״י מנעל הוא. וראה אדה״ז שא בקו״א ה. ועוד, שלמעשה טוב להחמיר גם ביו״כ במנעל של עץ לחוש לדעת רי״ו – ראה א״ז תריד, א. הביאו אדה״ז תריד, ג. ולדידי׳ מנעל של עץ נמי מנעל הוא. וברו״ר אין לנו להקל מדעתנו, כל עוד לא נתפרש להדיא, ופירוקא לסכנתא לא עבדינן. ועוד, שאף אם נעל שבמקרא ובגמ׳ היינו של עור, היינו בדבר שנוגע שם ודין מנעל, אבל הכא לאו מחמת שם מנעל קאתינן עלה.

ואעיקרא תמוה מ״ט רק מנעל של עור בכלל מנעל. ומצינו כמה אופנים בדבר: ראה בארוכה קר״א יבמות קב, ב, שי״מ שהוא מחמת לישנא דקרא – ראה רש״י יבמות קג, א ד״ה אנפיליא. ריטב״א ומאירי שם. וי״ל דה״ט שלגבי יו״כ נקט הרמב״ם שם טעמא אחריתי שמרגיש קושי הארץ, דלאו מנעל כתיב בקרא. וראה קר״א שם, שאף לפ״ז י״ל להתיר בשל עץ, כמ״ש הלח״מ בדעת הרמב״ם אף שאינו מרגיש גושי הארץ, לפי שאינו מגין כשל עור. ונראה שפי׳ טעמא דקרא, דמשו״ה גופא לאו מנעל הוא לפי שאינו מגין. ובכמה ראשונים בטעמא דמילתא לפי שאין רגילות לעשות מבגד – ראה ל׳ רש״י יומא עח, ב ד״ה ור״י: הואיל ואינו שוה בכל. שבת סו, א ד״ה ור״י: לאו אורחי׳ מעץ אלא מעור. וכן מפורש. תוס׳ יבמות קג, א ד״ה הקיטע. תו״י יומא עח, ב. ריטב״א שבת סו, ב. וכ״ה בר״ן יומא ב, ב ד״ה ומיהו שתלוי באורחייהו בהכי או לא. ומה״ט נחשב עינוי לפי שאין דרך להלך בו – יראים קיח, תכ. וי״א דדאהודא אחת היא, שמקרא ילפינן דרק כשרגילין לעשות מנעל נק׳ מנעל, וה״ט שלא נק׳ מנעל בקרא לפי שאינו רגיל, ובאו״א קצת שקרא יליף שגם אז לא הי׳ רגיל – ראה מצות חליצה אות מב – טו, ב. אהל דוד יומא עח, ב – ע׳ מג. וראה בארוכה בשבילי הלכה שבת ב דיני הוצאה שביל יא. ועכ״פ כ״ז בדבר שנוגע גדר מנעל, או שצ״ל דבר המגין וכו׳, אבל בנדו״ד לאו בהא תליא מילתא. ונקטו דבר הרגיל ושכיח, וה״ה בסנדל.

ולכל הטעמים שנאמרו בזה – משום רו״ר שברגליו ונגיעת רגליו במנעל, או משום נקיות מחמת הזיעה שברגליו שנדבקת על המנעל, או מחמת הזוהמא שעל הנעל, או מחמת רו״ר שדורך על הקרקע – וראה בארוכה לב חיים ב, ב. ובכ״מ. שו״ת יין הטוב דלקמן. ואכ״מ – כולהו איתנהו במנעלים של בגד. אמנם, במנעל של בגד, שאי״ב זיעה, ואינו הולך בהם ע״ג קרקע שאינו מרוצף – מקום להקל, שכמה מהטעמים חסרים. והרי יש שהחמירו אפי׳ בגרביים. וראה #15021. והבו דלא לוסיף עלה להקל במנעלים שאינם של עור. וכמדומה שכן המנהג פשוט.

אבל מצינו בערך שי סוסי׳ ד שכתב שרק במנעלים של עור והביא כן מזכל״א. והב״ד במאסף לכל המחנות ד, קב. אבל המעיין בזכל״א, ונמצא הוא שם א, אות נ – נו, ב, יראה שהעתיק מהמח״ב ד, ו. ושם כתב – והב״ד בשע״ת ד, כ – שראה לרבנן קשישאי שרחצו פ״א אם נגעו בבית רגליים של עור. ולדידי דיוקא לא חזינא. ואדרבה, נראה עיקר, שכוונתו לחדש שגם בבתי רגליים, ולא רק במנעלים, רחצו כיון שמלאים זוהמא, ובכגון דא רחצו בעשויים מעור דוקא, מחמת הזיעה, או מחמת מיאוס שעשויים מעור – דאל״ה העיקר חסר מן הספר. ועוד, דמדוע נקט דוקא בתי רגליים ולא מנעלים. ועוד הוסיף דמיירי באלו ״שנוהגים בטורקיא״ה״. והיינו כנ״ל, שדוקא בכגון דא רחצו. ובלא״ה, מסתבר שלא הלכו בבתי רגליים ע״ג קרקע, ובמקום רפש וטיט. ומכיון שנפל היסוד נפל הבנין. אבל בא״א מבוטשאטש ד, יח ד״ה לפעמים מ׳ קצת שבאנפלאות של עור חש דדמיא למנעל, והיקל רק מחמת שאינם מיוחדים  לילך על הארץ. ומשמע שעיקר טעמו לפי שהוא של עור.  ויל״ד. ואף שכדברי ערך שי, כתב גם בטהרת השלחן בסו״ס פתחי עולם ומטעמי השולחן, בהערות על באה״ט ד, כא –  נקט כן בדרך ״לכאורה״, ואין ולאו רפיא בידי׳.

ולמעשה, כך נקטו כל הפוסקים, שבכל גוונא צריך נט״י – ראה מועד לכל חי י, מד. שם יח, ג. לב חיים (שלו) בא״ח ש״א דברים כא. שם וילך יז. כה״ח תקנד, עג. תריד, לב. וראה שו״ת יין הטוב א, יג ואילך. רבבות אפרים ג, שנה, ב. שם ד, ט, ג.

 

ב.

כיון שהוא משום רו״ר – ראה בארוכה במ״מ כאן:

Can I say Hamapil after taking off my socks?

 

 

#15142


Add Comment

Your Email address will not be published