« go back

Is it better to make Kiddush on my own?

 

Question:

What is the source for the prevalent preference for one to make his own Kiddush by night, and if it’s a real thing does it also apply by day?

 

Answer:

According to Halacha, although one may make kiddush themselves, it’s preferable to be yotze from someone else in order to have ברוב עם הדרת מלך – “The King’s glory is evident amidst a multitude of people.” (see Alter Rebbe’s Shulchan Aruch OC 213:6).

However, the custom is otherwise, seemingly because it’s difficult to concentrate on the bracha.

See also Alter Rebbe’s Shulchan Aruch OC 59:4 that ideally one should listen to the blessings which [precede] the Shema from the chazan, but since they are long brochos and one can space out during the brocho therefore one should say it on his own.

It seems like since Friday night kiddush is longer therefore people prefer making kiddush themselves. Shabbos day is a shorter kiddush therefore people rely on someone else.

See further reasons in the references below.

 

Sources:

נחלקו בזה הפוסקים – ראה עולת שבת רעג, ה לקדש בעצמו משום מצוה בו. ובבגדי ישע שם ותוספת שבת שם י חולקים על העולת שבת. וראה א״ר שם ופתח הדביר שם ד. תורת שבת שם ה. וראה שו״ת שו״מ חמישאה א, מד ד״ה ובזה. ועיקר דבריהם שבשוכ״ע ה״ז בו ממש ולא בשלוחו. וראה דע״ת שם ד.

אלא, שדעת אדה״ז מפורשת להדיא כנ״ל מטעם ברוב עם. וראה פתה״ד שם. אבל מצינו בכ״מ שלא נהגו כן. ונת׳ בארוכה בכינוס תורה ב770 אסרו חג הסוכות תשע״ג. ועיקר הטעם כבפנים. וראה גם בשו״ע אדה״ז קסז, יח. וראה גם משנ״ב ריג, יב. וכן מנהגנו בלח״מ שכאו״א מברך בעצמו, ראה אג״ק יד ע׳ כט.

וגם בתו״ש ובגדי ישע שם למעשה כתבו שכן מנהג העולם. ובתו״ש שם מציין לדבריו רעא, ג ששם הביא ד׳ המג״א קצג, ב שיותר טוב שכאו״א יאמר מלה במלה עם המקדש. ואולי כוונתו שלכן נהגו לקדש בעצמם. וכ״כ בפתה״ד שם בארוכה. וכ״ה מד״ע בליקוטי מהרי״ח קידוש ליל שבת. אבל בערוה״ש רעג, ו כתב שאינו מנהג נכון.

ובכלל, צריך ליזהר שתהא כוונת המוציא והיוצא, ואסור להפסיק וכו׳ – ראה גם שו״ע אדה״ז קסז שם. אג״ק שם.

ועוד טעם בדבר – לחוש להדעות שהאומר עם המקדש צריך לאחוז הכוס בידו – ראה ליקוטי מהרי״ח שם כעי״ז בטעמא דמילתא.

וי״ל עוד ובהקדם שי״א שבקידוש ל״א תרי קלי לא משתמעי דחביבא עלייהו מחמת זכרון הנס וכו׳ – ראה הטעם בשו״ת שבות יעקב ג, מט. ח״י תפח, ד. אדה״ז שם ד. ויתכן שמחמת חביבות זו נהגו הרבה שקידשו בעצמם.

וי״ל טעם נוסף – משום מאה ברכות, שטוב יותר לברך בעצמו מלשמוע – ראה פמ״ג רצ במ״ז.

ובקידוש היום – אף שישנם חלק  מהטעמים – ליכא לכולהו טעמי, שה״ז ברכה קצרה, כבפנים. וגם ה״ז ברכת הנהנין ולא עיקר מצות קידוש.

ומצינו כה״ג לענין הבדלה שת״ח מבדיל בעצמו ואינו יוצא בהבדלה שבביהכ״נ – ראה מ״מ שאלה ופקדון ד.  סמע חו״מ רצא, כז. אבל במג״א רצו, י נראה דלא ניחא לי׳ בד׳ הסמ״ע, ומציין לסרח״צ ששם נז׳ שאחד מברך לכולם משום ברוב עם, ראה מחה״ש למג״א שם. ובברכ״י רצה האריך שמי שרוצה לא לסמוך על ברוב עם דהציבור ולגרמי׳ הוא דעבד ש״ד.

וראה שו״ת שבה״ל י, עו במנהג העולם שבהבדלה לא הקפידו בכך.

ובשו״ת משנ״ה יג, לח נראה דאישתמיטתי׳ לכל הנ״ל. אבל ראה שם ו, נט.

ובליל פסח – נהגו בזה בכ״מ משום מצות ד׳ כוסות. ואכ״מ.

וראה מנהג ישראל תורה רעג, ו. שם תעב, יג.

#13496