Bread was served at a Fleishig meal. Can I use the leftover loaf with Milchigs?
The loaf had no contact with actual Fleshigs.
Answer:
It depends. Slices that were cut in order to eat with the food, even if you are certain that you didn’t end up using them with the food, should not be used in a dairy meal. However, the loaf of bread, which people ordinarily save for other meals, is not an issue. Nonetheless, there’s room for extra stringency to be particular also about the loaf as well, not to use it for a dairy meal. If you remove it from the table before the meat is served and you’re certain it didn’t come in contact with meat, there is no issue whatsoever.
Obviously, in homes where there are reasons for concern, for example, where there are kids who are not so particular, one must be cautious with a loaf of bread as well.
Sources:
שו״ע יו״ד סי׳ פ״ט סעי׳ ד׳.
והנה, באג״מ יו״ד ח״א סי׳ ל״ח כתב שהאיסור רק על שיורי חתיכת הפת שאכלו בה גבינה או אפילו חתיכה קטנה שחתך כדי לאכול עמה הגבינה, שכיון שחשב לאכול עם הגבינה אינו נזהר, ואף אם יאמר שלא נגעה בו הגבינה הוא כמילתא דלא רמיא עלי׳ ולאו אדעתי׳, אבל פת הגדולה שעומדת הן למאכלי חלב והן למאכלי בשר נזהרים בה ואין לחוש. אבל להרחקה יתירה יש מעלה להחמיר שלא לאכול כל הפת. והעמיס כן בכוונת הגהות אשרי חולין ז, ז שמצוה מן המובחר להעביר מהשולחן – דקאי בפת הגדולה. וראה גם בלשון ערוה״ש פט, טו.
והנה יש שהביאו שבויכוח מים חיים עז, ז, הובא בדרכ״ת פט, נ, משמע להחמיר גם בפת הגדולה. ואינו מוכרח.
אמנם, דברי אג״מ צ״ע שכתב בדברי הג״א שמקורו אינו מהירושלמי. והרי בהג״א כתב להדיא שדבריו מהאו״ז. ובאו״ז א, תס מפורש שמקורו מהירושלמי. וראה גם באר הגולה על אתר. אלא שבלא״ה צ״ע בדברי האו״ז שהתחיל במצוה מן המובחר ובסו״ד מורה דהיינו מדינא. וי״ל בפשיטות שהירושלמי קאי רק בפרוסה, ולכן היא מדינא. ובאו״ז מוסיף גם בשאר הפת. וא״ש דברי האג״מ. וכ״נ שפי׳ בב״י עייש״ה. ודלא כמעדני אשר לונצר איסור והיתר מד. עוד להעיר שבאו״ז מפורש נמי דקאי בכל מאכלים ולא רק בלחם, וכפשטות הירושלמי. גם כתב בלשון שעלו על השולחן ומשמע גם בלא אכל כלל יחד.
וכבר הקשו שלפ״ז צ״ע במנהג לאכול חלב בשבועות זכר לשתי הלחם כיון שאסור לאכול חלב ובשר מלחם אחד, ראה מג״א תצד, ז ובמחה״ש, שהרי אפשר לאכול בשניהם מלחם אחד. ודוחק לומר דקאי במצוה מן המובחר. ונראה פשוט דהתם שאני שאופים הפת בחמאה.
אמנם, גם לדברי האג״מ היינו בסתמא שדעתו להשאירו לסעודה אחרת, אבל במקום שנמצאים קטנים שאין נשמרים בודאי יש לבערו מהשולחן. וכ״כ בבדה״ש פט, מט. שו״ת ודברתם בם א, ריא בדעת אביו האג״מ.
והנה בפמ״ג צא בשפ״ד ד מוכח שפי בירושלמי דקאי בנגע להדיא. ובאמת עולה מהש״ך הארוך שם, ועיי״ש שמחלק להדיא בין פתיתין שעיקב עם הגבינה לשאר שיורי פת. אבל שאר הפוסקים תפסו דמיירי באינו ברור שנגע.
וראה בכ״ז גם בקנין דעה פט, יא.
#13403
