במקרה ששכחו להפריש חלה בערב שבת ונזכרו בשבת שחלה לא הופרדה…

 

שאלה:

במקרה ששכחו להפריש חלה בערב שבת ונזכרו בשבת שחלה לא הופרדה. השאירו אחת החלות השלמות על מנת להפריש חלה במוצ”ש. האם במקרה כזה מפרישים חלה למפרע עם ברכה או לא? האם יש פרטים מיוחדים נוספים במקרה כזה שצריכים לדעת?

 

תשובה:

דין זה שאוכל והולך ואח״כ מפריש דהיינו שמשאיר קצת בסוף אכילתו, הוא רק בחלת חוץ לארץ שעיקרו מדרבנן. ואינו צריך להשאיר שלימה דוקא, אלא אפילו פרוסה, אבל בגודל שיוכל להפריש ממנה ולהשאיר חלק. ומפרישים בברכה.

מקורות וציונים:

שו”ע יו”ד שכג.

ובנוגע לברכה:

הנה לדידן שצריך להשאיר מקצת שיהיו שייריה ניכרין וכפסק הרמ”א שם, ליכא לספוקי שמברך שהרי עושה מצות הפרשה. וכ”כ במקדש מעט שכג, חי. בית מאיר תנז, ז. פתחא זוטא ח, ז. ערוה”ש שכג, ג. וכ״מ בשו״ת פנים מאירות ב, קעז. ויתכן שגם לרש”י מברך. ולהעיר מתהל”ד ג, קכח שיתכן שבכלל בחלת בחו״ל מברך מעומד דוקא, שאינה לתקן מאכלו אלא משום מצות הפרשה.

וכאשר יצאתי לחפש״י חזינא דבשש”כ יא, כט כתב בשם הגרשז”א שלא יברך, ולא מצאנו לו חבר בראשונים ובאחרונים. וטעמו מבואר בשולחן שלמה סי’ תק”ו, ג, שאם חל למפרע ל״ש ברכה. אבל כת״ש שלמ״ד שצריך שיהיו ניכרים עכצ״ל דהשתא חייל הפרשה. וחזר הדין שלדידן אין ספק שצריך לברך. ובכלל, כמה אופנים בביאור חלת חו״ל, ומהם שאי״ז למפרע דוקא. וגם שמהיכא תיתי שמברך רק בשעת חלות ההפרשה ולא בשעת מעשה המצוה. ובכ״מ כתבו להוכיח שברכת המצוות היא על מעשה המצוה דוקא. ועוד זאת, שגם אם הנפרשה חלה למפרע קיום המצוה – ולא רק המעשה – הוא כעת. וראיתי בקובץ בנין אב פסקי חלה שהאריך בסברות הנזכרות והעלה כנ״ל, עיי״ש שעלתה לו ארוכה בזה. וראה גם תבואת השדה רווח ב, יא בהערה 10 כעי״ז. ועוד ועיקר, שלא משמע כן מסתימת כל הראשונים והפוסקים, ובלשון השו”ע “ואם רצה לאכול תחלה ואחר כך יפריש החלה, בחוץ לארץ מותר, מפני שאין עיקרה אלא מדבריהם”. וכ”ה גם בשו”ע אדה”ז סי’ תנ”ז סעי’ ט’ ועוד יותר בסי’ ר”ס סעי’ ה’ ובקו”א ס”ק ב’. ועוד שלדבריו מדוע היתרו לא להפריש אם מפסיד הברכה, ומאי שנא מערום שלא יתרום. ושו״מ להדיא בס׳ המאורות פסחים מו, ב, שמפריש בברכה. וכ״מ בס׳ האסופות מכת״י פסחים שסט, שהפסיד חיוב ברכה עובר לעשייתו.

#10973