« go back

Article: What if I need to speak after saying Hamapil? Or if I cant fall asleep?

 

The pasuk (verse) in Tehillim says, “Imru ve’levavchem al mishkavchem v’domu selah” (reflect in your hearts upon your beds and be silent forever)—from which stems the halachic restriction of speaking after completing the recitation of the nighttime Shema.

Those who recite the nighttime Shema with the traditional nusach (variation in prayer text from one Jewish community to another) conclude with Hamapil and do not speak afterwards. Some poskim explain that the brachah of Hamapil is an actual brachah on slumber and there should be no hefsek (interruption) between its recitation and falling asleep, similar to the requirement to eat immediately after reciting the brachah on food. Others maintain that the brachah of Hamapil is a statement on a general phenomenon: minhago shel olam (conventional custom) is that nighttime is for sleep. According to that opinion, Hamapil is recited whether the individual’s habit is to immediately fall asleep after saying it—or not.

It is more important to recite Hamapil than to uphold the shitah (opinion) that requires abstaining from speaking afterwards. Lying down to sleep without reciting Hamapil is compared by some authorities to partaking of food without a brachah. Certainly, an individual should not refrain from saying Hamapil out of concern that they will be compelled to speak after reciting it.

There is room for leniency in speaking after reciting Hamapil for the sake of a mitzvah—for example, if someone finds they had forgotten to recite Asher Yatzar (blessing after using the facilities) or a brachah acharonah (after-blessing on food)—or if they must show respect for a parent by answering their call. There is also dispensation for an insomniac: once the amount of time has passed by when the average person would have fallen asleep, they are permitted to speak.

 

Sources:

מה עושים כשזקוקים לדבר אחרי המפיל?

ב׳ פרטים בד״ז:

א. שלא לדבר אחר ק״ש שעהמ״ט, וכמ׳ ד׳ רש״י (ברכות ס, ב ד״ה על), וכפס״ד הרמ״א או״ח סרל״ט. ואי״ז מדינא כ״א ממנהגא – ראה לקט יושר ע׳ 45. וכן מפורש בל׳ הכלבו סכ״ט – הובא ביתה יוסף: נהגו כל ישראל וכו׳. ועד״ז בעוד ראשונים. ובענין זה ל״ש הפסק אלא כשעושה ד״א בינתיים – מג״א שם סק״ג. ועפ״ז, עכצ״ל, שלד׳ הרמ״א – קורא ק״ש באחרונה ממש (וברכת המפיל – קודם ק״ש). וכמ״ש בהגמי״י תפלה פ״ז ה״ב, הביאו בד״מ הארוך סק״א. ומ׳ קצת מדבריהם, דמשום ברכת המפיל גופה לא איכפת לן. וראה כנה״ג בהגה״ט. פתה״ד סק״ג. שו״ת פרי השדה ח״א סצ״ג. ועוד.

ב. ועוד ענין (ראה במשנ״ב סק״ד): שלא יהא הפסק בין ברכה לשינה – מג״א שם סק״ב. ושם, שפסוקי שמירה ל״ה הפסק, וי״א שגם שמע אינו הפסק שג״ז משום שמירה. ותלוי בפלוגתא בטעם אמירת ק״ש. ועיי״ע בנו״כ לשם. ובערוה״ש שם ס״ו, שעכצ״ל שאי״ז דין הפסק כבכל הברכות, דאלת״ה פשוט דלא סגי בהך טעמא. וילה״ע מד׳ האבודרהם (יד, א) שגם מספר עמה אחרי המפיל.

[וגם בדעת הראב״ד שהובא שם (וכ״כ בשמו בתוסהרא״ש ברכות ס, א, ובפי׳ התפלות והברכות לר״י בר יקר, וכ״כ במאירי ברכות שם וברא״ה שם), שסמוכה לברכת אלקי נשמה ולכן אין אלקי נשמה פותחת בברוך (ונת׳ ע״פ דא״ח בד״ה לה״ע הילולא דרשב״י תש״ל) – הרי מפורש שם דוגמא מברכה אחרונה של ק״ש שק״ש מפסקת בינתיים. (וראה גם בד״ה הנ״ל, דהיינו גם לאחרי ההפסקה דברכת ענט״י. וצ״ע, שהרי מדינא דגמ׳ מברך אלקי נשמה קודם. ומ׳ מזה, דקאי גם האידנא, ולדידן. ובד״ה וידבר וגו׳ וארא תשכ״ז הובאו ד׳ הראב״ד כבזמן הגמ׳). וי״ל דאדרבה מכאן ראי׳ שה״ז בגדר ברכת השבח כברכת אלקי נשמה. (והרי לכמה דעות מה״ט אינה פותחת בברוך), ולא ברכת הנהנין. ואכן כ״כ בשטמ״ק שם בשמו – וכ״כ ברבינו מנוח תפלה פ״ז ה״ג בשמו. ועוד – ששניהם על מנהגו ש״ע. ובלא״ה, הרי להלכה לא קייל״ן הכי, אלא שאינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת ההודאה, אלא שמ״מ טוב לסומכה לאשר יצר (שו״ע אדה״ז ס״ו ס״ה. וראה אג״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע ח״א ס״א יח ואילך)].

והנה, בכ״מ בראשונים מ׳ שהמפיל אומר באחרונה, והיינו אחרי ק״ש. אבל פסוקי דרחמי מ׳ שאומר אח״כ, וכ״ה בסי׳ רע״ג. וכ״מ בל׳ הטושו״ע. ומכ״ז מוכח שאי״ז בגדר ברכה״נ ממש, לאשוויי בה דין הפסק ממש. אבל בא״ר סק״ג מד׳ השל״ה (ועוד) לומר גם הפסוקים לפנ״ז שלא יהא הפסק. וראה שעה״כ פל״ו סק״ט בדעת אדה״ז. ובמאמ״ר סק״ד מ׳ דג״ז מנהגא הוא ולא דינא. ובקיצור שו״ע סע״א ס״ד שיותר טוב שתהא הברכה סמוכה לשינה. וראה חיי״א כלל לה ס״ד ובתוספת חיים לשם על החיי״א סק״ה שמדינא מותר.

וכבר כתב בברכת אברהם (צרפתי) ח״ד סקס״ו דל״ח שלא יישן, שהברכה היא על טבע השינה, וא״נ על מנהגו ש״ע, והו״ד בשכנה״ג בהגה״ט סק״ה ובעו״ת סק״א ובא״ר סק״ג. [ומ״מ, אינו מברך אלא כשנכנס לישן. וצ״ל שזהו זמן הברכה, או שהברכה היא על טבע שינתו].

וכ״מ ברבינו מנוח תפלה פ״ז ה״ג. וראה ס׳ הבתים בית תפלה בשם הראב״ד. מאירי ברכות ס, ב. וכ״כ במאורי אור (באר שבע מג, א). וראה גם המספיק לעובדי ה׳ ע׳ רמד. ולשי׳ קאזיל שבשו״ת ר״א בן הרמב״ם ספ״ג מ׳ דל״ח כלל להפסק. וכבר העירו ממ׳ הרמב״ם תפלה פ״ז ה״א שתיקנוה בכלל מאה ברכות עם ברכות השחר. (ולהעיר מאג״ק חי״ט ע׳ שפט).

אמנם, בהשקפה ראשונה בד׳ השל״ה (מס׳ חולין פ׳ דרך חיים סדר הלילה בהגהה) מ׳ דלא כנ״ל, שכ׳ בזה״ל: כי איך יפסיק בין ברכת המפיל שהיא ברכת השינה לשינה, וכבר ידוע שאסור להפסיק בין הברכה לבין הענין שמברך עליו, ואע״ג ששינה אין בידו ולפעמים מפסיק הרבה בע״כ בין הברכה לשינה, זו אינה כלום דאונס רחמנא פטרי׳ ואין מחוייב לתקן אלא דבר שתלוי בו. אבל, ראה במשנ״ב סק״ב שמ״מ אם טבעו להירדם באמצע ק״ש יקדים ברכת המפיל. ומ׳ שכ״ז אינו אלא לכתחילה, ואם הפסיק בינתיים לית לן בה. ולהעיר שבשל״ה עצמו בשעה״א ערך קדושה מ׳ דנקט שאומרים שמע אחרי המפיל. (אבל בא״ר סק״ה נ׳ שלא הבין כך). ואוי״ל בכוונתו, שבפועל תיקנו הברכה בשעה שנכנס לישן אף שהיא על מנהגו ש״ע. וא״ש לדעתו מה שתיקנו שיברך, ול״ח שלא יישן [כמו שמצינו (תוס׳ סוכה מה, ב ד״ה אחד. ברכות יא, ב ד״ה שכבר. רא״ש שם פ״א סי״ג) לענין שינה בסוכה], וכד׳ הברכ״א הנ״ל. ומריש הו״א שר״ל שהוא ברכת השבח, אלא שצ״ל בסמיכות ממש לזמן שנתחייב בה, וכברכות השחר מדינא דגמ׳. אולם בברכת השבח מברך תמיד אחרי המעשה ולא לפניהם. (ראה רא״ש ברכות פ״א סכ״ג. ר״ן פסחים פ״א). ומ״מ י״ל דשא״ה שהוא על מנהגו ש״ע (ג״כ).

[ובהכי ניחא נמי בנוסח הברכה בל׳ יחיד (ראה שו״ת פרי השדה שם. משנ״ב בבה״ל שם), שה״ה ממש בדוגמת ברכת אלקי נשמה והמעביר שינה. ואולי י״ל עפ״ז בדעת אדה״ז ששינה מדעת האריז״ל וכ׳ לומר המפיל לבסוף. (ומש״כ בטעמו של אדה״ז בשעה״כ הנ״ל – לדידי ולדכוותי צ״ב. ודוחק לומר שהוא ע״פ הידוע שבסידורו חשש מאד בדיני הפסק, שהרי בנדו״ד לא מצאנו בראשונים לחוש לזה, לפי שבאמת אי״ז הפסק. וי״ל) שהוא לשי׳ בסידורו לומר ברכה״ש כסדר שנתחייב בהם. והה״נ בברכת המפיל לפום סברא הנ״ל. ועצ״ע בשי׳ האריז״ל ששינה טעמו, שבברכה״ש נהג לומר ״בביתו בקומו ממטתו כפי ס׳ הנז׳ בגמ׳״ (שעה״כ דרושי ברכה״ש בתחילתם). ולהעיר מלשון אדה״ז בשולחנו הזהב (סתפ״א ס״ב) שהקדים המפיל לפ׳ שמע. (והיינו אף שבליל פסח ודאי אינו קורא משום שמירה ממזיקין כ״א מצות קריאה, וא״כ לכאו׳ הי׳ צ״ל המפיל אחרי הקריאה. ומיושב בלשונו ״שפ׳ זו מוזכרת בגמ׳״, וכוונתו שמ״מ צ׳ קצת שמירה. ולהעיר גם מיסוש״ה ש״ט ספ״ו לומר גם אז פסוק בידך אפקיד. אבל י״ל שהוא בגדר חד פסוקי דרחמי, והרי אף ת״ח צ׳ לאומרו, ובתר״י ריש ברכות שהתורה משמרתו, וע״כ שאינו משום שמירה)].

והנה, אף גם את״ל שה״ז בגדר ברכה״נ (כ״מ קצת בד׳ סדה״י לר״מ המכירי סדר קשעהמ״ט. אבל יל״ד שכוונתו שצ׳ שתהא כשנכנס לישן ולא לפנ״ז, ולא דן משום הפסק. וכדמוכח גם מזה שגם לדעתו מברך המפיל לפני ק״ש. ועוד להעיר שבמג״א הב״ד כנה״ג שחלק עליו. ומ׳ דהכי הלכתא. וראה במשנ״ב בבה״ל ד״ה סמוך. וכ״מ בביהגר״א או״ח סוסי׳ תלב. אלא דס״ל שמברך גם על הספק, כ״נ דעתו) – בע״כ צ׳ לחלק, שהרי אינו אומרה בשינת היום (וכדמוכח בכל הראשונים שכתבו דוקא בנכנס לישן בלילה. וראה להדיא בכלבו סכ״ט. אר״ח דין ק״ש סמוך למטתו בתחילתו. ס׳ הבתים שם. מאירי שם. תשב״ץ סרנ״ט. ודלא כשו״ת תשורת שי ח״א ספ״ב. וכבר השיגו בשו״ת קרן לדוד או״ח סי׳ ס. וראה גם א״א מבוטאטש כאן), וכן א״א על כל שינת קבע שבלילה כ״א פ״א. וגם לית מאן דפליג שאינו מברך פעם ב׳ כשהפסיק בדיבור (ראה סי׳ היעב״ץ. פתה״ד שם). או כשהסיח דעתו (ואכן כ״כ בסי׳ יעב״ץ, אף דס״ל שא״צ לחזור במדבר. וכבר תפסו עליו בכ״מ). וכן אינו מברך עוה״פ כשלא נרדם מיד. ובלא״ה ל״ש לומר שתהא בגדר ברכה״נ שהרי לא תיקנו לברך כ״א בהנאות הנכנסות לגוף (רמב״ן ברכות נ, א).

ואולי הכוונה שהיא ברכת השבח שתיקנוה על הנאת השינה. וכן יל״פ במש״כ בשו״ת לחמי תודה סכ״א. וראה מגיד תעלומה ברכות פ״ו. ועפ״ז א״ש מה שמותר לומר פסוקי דרחמי מן הדין אחרי המפיל.

ואוי״ל באו״א שכיון שאא״פ שלא יפסיק שהרי אין השינה בידו, לכן מעיקרא לא תיקנו כ״א שתהא סמוכה לשינה, וכל שניכר שהוא לצורך השינה כבפסוקי דרחמי לית לן בה. (ראה עד״ז בא״ר דשמע שאני שאומרה לשם חובה ונראה כהפסק). וי״ל ע״ד גביל לתורא.

ובכ״מ הובא ע״ד מנהג המתחסדים שלא לברך מחשש דיבור (ראה זכרונות אליהו מאני מע׳ ה סק״ב. בא״ח פקודי ש״א סי״ב. שו״ת רב פעלים (להנ״ל) סוד ישרים ח״א סי״ד). אבל רוה״פ דחו לסברא זו. ובס׳ עמק יהושע אחרון ע׳ קס ואילך האריך בדברים חריפים בזה. וראה שו״ת יחו״ד ח״ד סכ״א. וש״נ.

וכן מוכח ממה שהתירו להפסיק לצורך מצוה עוברת – ראה מקו״ח כאן (לצורך אשר יצר). מאורי אור הנ״ל (בצמא למים). וראה שו״ת פרי השדה שם. התעוררות תשובה ח״א סקכ״ח. מחשבות בעצה או״ח ברכות ס״ד. הנסמן בחזו״ע ברכות ע׳ תקה. ונאספו כל העדרים – בס׳ ברכת איתן ק״ש שעהמ״ט.

 

 

From Halacha2Go Archives
#730