שאלה: לפי הטעם שהאיסור בקידוש לבנה בשבת משום רקידה, והאיסור הוא אפילו רקידה בלא הרמת רגלים. מדוע העולם רוקדים בשבת שבע ברכות וכדומה?
מענה: אינו דומה.
מקורות:
הנה כטעם הנ״ל לגבי קידוש לבנה, כ״ה במשנ״ב תכו בשעה״צ יב.
וקשה לומר שזהו הטעם להמנהג, שהרי בראשונים וקדמונים הובאו טעמים אחרים לגמרי. וטעם זה נתחדש רק ע״י הכהן הגדול מאחיו בעל משנ״ב בשעה״צ. והאמת תורה דרכה, כמ״ש בערוה״ש ש״הטעמים שנאמרו בזה בדרך ההלכה אינם מתקבלים על הלב והאמת הוא דע״פ דין אין שום חשש בזה ורק יש טעמים כמוסים ע״פ הקבלה״. וכ״כ בתפא״י מו״ק א,א בבועז, לאחרי שהקשה על שאר הטעמים: ובאמת יש טעם אחר בדרך הנעלם. וראה גם בשד״ח אס״ד מערכת ברכות ב, ח. וכ״מ במג״א ממש״כ שם, ״שיש הרבה טעמים ע״פ הסוד״. וידוע דרך הפוסקים להוסיף טעמים ע״ד הנגלה, ובפרט במנהג שקשה להבינו ע״ד הפשט.
ובנוגע לעיקרי הטעמים בראשונים וקדמונים הארכנו במק״א – ראה כאן:
I did not say Kiddush Levana yet. Is it permitted to do so tonight (on Yom Tov)?
והמנהג הוא מצ״ע גם לולא הריקודים. אלא שיש להוסיף טעם גם מחמת שיבואו לידי רקידה. והיינו, שגם את״ל שהליכה במחול מותרת בשבת (ואכ״מ) – נהגו איסור מחמת חשש שיבואו לרקידה ממש.
אמנם, בריקודים שבשבת שבע ברכות – כנראה סמכו על צירוף כמה דעות: להתיר ריקוד במקום שמחת חו״כ בכלל, דעת התוס׳ (ביצה ל, א) ועוד שבזמננו ליכא איסורא, הדעות שבמחול אין איסור, והדעות שבבזמננו הריקוד ומחיאת כפים אינה בכלל נגינה בכלי (ערוה״ש שלט, ט), ודעת הפוסקים בכל עיקר הענין שבשמח בשמחת מצוה מחמת אהבת ה׳ ולא מחמת גוף השמחה הותר (א״א מבוטשאטש שלט, מנח״א א. כט. שם בשירי מנחה בסוף ח״ב. נימוקי או״ח להנ״ל שלט, ודבר יהושע ועוד). ואצל חסידים נהגו להקל ביותר – ראה גם ס׳ המנהגים ע׳ 67. לקו״ש א ע׳ 230. אג״ק י ע׳ שמב. יום ב׳ דחגה״ס תשי״ד. ב׳ דחגה״ס תשכ״ז. ליל ב׳ דחגה״ס תשמ״ח. ויקרא תשמ״ב. וראה אג״ק ז ע׳ קצז.
ואף שיש להנדז בכל הנ״ל בפ״ע – הרי בצירוף הכל מקום להתיר, בשגם שכתב הרמ״א שלמעשה ״נהגו להקל בכל״. (וידוע השקו״ט בדעת הרמ״א אם ס״ל ההיתר שבתוס׳ הוא היתר גמור לדינא, אף שכתב עלה בל׳ ״אפשר״, וכדמוכח גם בשו״ת הרמ״א קכה שנקט כתוס׳. וכ״כ בשו״ת מהר״י אסאד יו״ד קעא, הביאו בדע״ת שלט. וכן מצינו לתלמידו בלבוש שלט, ג שכתב ההיתר שברמ״א בפשיטות. אבל בד״מ הארוך שלט מוכח דלא פשיטא לי׳, והוא רק משום מוטב שיהיו שוגגים. וכן מוכח בד״מ תרסט, ג. וכ״כ בשו״ת נוב״י תנינא או״ח מט דלא ברירא לי׳ אם לסמוך אתוס׳. וראה גם שו״ת שבה״ל ד, לז).
וכולי האי אין לנו להחמיר בדבר שאיסורו משום שבות.
ול״ד לקידוש לבנה, שהרי אפשר באו״א – לפני ולאחרי ש״ק, כדאסברה לה בשעה״צ שם, אבל כאן לא סגי בלא״ה, שכעת זמן השמחה. ולהוסיף שבקידוש לבנה עושין ״שמחות וריקודין בקידוש החודש דוגמת שמחת נישואין״, ואולי יש מקום לחשש יותר משאר ריקודים, שהוא במחול גרידא, שי״א בזה להיתר.
#25953
