« go back

Can I take a shower after going to the Mikvah for men?

There is a prevailing custom among men—in addition to the tradition of Tevilas Ezra, dating back to the times of the second Bais Hamikdash —to use a Mikvah for spiritual reasons, in preparation for Tefillah (prayer) and before entering the heightened state of Kedushah (holiness) of Shabbos and Yom Tov.

There is no ban against showering after exiting the Mikvah pool. Although Halachah considers an individual who has showered with Mayim She’uvim (tap water) to acquire a level of Tumah (impurity), this does not affect the purity attained by dipping in the Mikvah; nonetheless, it is still preferable to avoid doing so. In addition, it is unseemly to wash off the water which was just used as a tool for Taharah (purification)—so showering post-dip should only be done if necessary.

Furthermore, it is noted in Sefarim (the holy books) that in accordance with Kabbalistic custom, we should leave some of the holy Mikvah waters on our bodies. Though most people do indeed towel off after using the Mikvah, it is good to be Makpid (careful) to leave a small area to air dry.

Sources:

ברמ״א יו״ד סוסי׳ ר״א שיש אוסרין, וכן נהגו, שלא לרחוץ אחר טבילה. ואף שהטבילה היא לבעלה, ורק לחולין – עיי״ש בש״ך שם ס״ק קנא מש״כ הראשונים בטעם הדבר. וממוצא דבר אפשר ללמוד, שהוא בדומה לגזירת י״ח דבר בבא ראשו ורובו או שנפלו עליו מים שאובין.

אמנם, בטבי״ע שכשרה מדינא בשאובין, פשוט שאין מקום מדינא להחמיר. ובפרט שיש מתירים אפי׳ במקלחת גופא. (ראה הנסמן אצלנו במ״מ להלכה יומית אות שעח).

ועוי״ל בזה, ע״פ המבואר בכ״מ (בדיוק ל׳ הרמב״ם תפלה פ״ד ה״ד) שטבי״ע אינה מדין טהרה, כ״א בגדר תקנה לאוסרו בד״ת ותפלה, וא״כ ל״ש גזירה הנ״ל כלל ועיקר.

ויל״ע בטבילה משום תוספת טהרה, כבטבילה לפני התפלה (ראה הלכה יומית אות שח), להסברא שאין שאובין מועילים לזה (עיי״ש בהלכה יומית אות שעח). וכבר העירו מיסוש״ה שער עליון פ״א בנוגע לטבילת עש״ק. וראה עמק יהושע אחרון קפב, ב. שו״ת דברי ישראל ח״א ס״י. שבה״ל ח״ז סל״ג. צי״א חי״א סס״ד סט״ו. משנ״ה ח״ב סי״ב בסופו.

ועוד יש לצדד למש״כ בלחו״ש סר״א ס״ק קכ״ה שבדרך שפיכה לא נהגו להחמיר. וכ״פ בקיצושו״ע סי׳ קסב ס״ט. ובמסגה״ש שם כפה״נ לא ראה מש״כ הו״ע בספרו לחו״ש הנ״ל. וכ״כ בטהרת ישראל ס״ק רסא.

ועוד ילה״ע לפמש״כ בחי׳ המיוחסים לריטב״א גיטין טז, א שבמים שאובים שהם יותר מט״ק לא גזרו.

ולהוסיף, שבכל ספק בגזירה זו יש להקל (רמב״ם אבוה״ט פט״ו ה״א. ובמשל״מ שם פי״ג ה״י שכ״ה גם בספיקא דדינא).

ועוי״ל שבמקלחת שבימינו ה״ז שאובין שבאו בהמשכה (עכ״פ ע״ג כלי שאי״ל ב״ק), ולא מסתבר לומר שגזרו גם בזה (והרי לרוה״פ בכה״ג מה״ת אי״ב גדר שאובים. וגם י״ל שכיון שמועיל לטבילת ידים שהוא מדרבנן, כמו״כ ה״ז מועיל לענין גזירה זו. והיינו אפי׳ בטבילה מטומאה לטהרה. לאידך י״ל סברא הפוכה, שאם מועיל לטבילת ידים, כש״כ שיש לחוש שיאמרו שמטהר לטבילת הגוף).

ובכלל, שקו״ט בפוסקים אם גזירה הנ״ל בטלה או לא (ראה ברכ״י סר״א שם. ועוד. ובאחרונים כתבו כמה סברות בטעם שבימינו ל״ש גזירה זו. וראה שו״ת משנ״ה הנ״ל. יבי״א ח״ח יו״ד סי״ט. ועוד). ואף שנהגו לאסור (ובלא״ה לחולין קיימינן השתא, והאיסור אינו מחמת הגזירה) – מה שלא נהגו לא נהגו.

ומ״מ, באפשר כדאי לרחוץ ראשו לחוד ורובו לחוד, שבכה״ג לא גזרו (ראה שו״ת צי״א שם סקי״ד).

ומ״מ, נהגו להקפיד לכתחילה – ראה משמ״ש קוידנוב סכ״ה. כה״ח פלאגי סכ״ז סקי״ח. שו״ת תפארת אדם ח״א סכ״ח. וכבר העירו מפי׳ חרדים לירו׳ ברכות פ״ג ה״ד.

ועו״כ להעיר שי״ב משום טובל פעמיים שהוא מגונה (רמב״ם מקואות פ״א ה״ט) וכהפי׳ דקאי ביצא כבר ממי המקוה.

וידוע שאצל חסידים ואנשי מעשה שללו הנהגה זו מצ״ע, במה שנצרך לנקיון אחרי הטבילה במקוה טהרה. ומפי השמועה, שדובר עד״ז גם בשיחת ש״פ שופטים תשט״ז (ואינו בנדפס). ונז׳ שם שמדינא מותר. אבל מרוח הדברים מ׳ שהנהגה זו אינה לרצון.

ועוד טעמא רבה איכא בגוה, לפמש״כ בכהאריז״ל (שעה״כ ענין טבילת ע״ש. וכ״ה בפע״ח שער השבת פ״ד. וראה קרבן שבת פ״ז. זכר דוד מודינא מ״ג פ״ב) שלא להתנגב במטפחת בטבילה בע״ש, שמימי שבת צריך הגוף שישאב אותם. וראה מקו״ח להחו״י סי׳ רס. ונהגו עכ״פ בחלק מסויים בגוף (ראה בא״ח ש״ב פ׳ לך סי״ז. שיחת אדר״ח מ״ח תשמ״ג). וראה בכה״ח סי׳ רס סק״ה שגם בטובל יותר מב׳ טבילות טוב ליזהר.

ועפ״ז מובן, שכ״ה גם בטבילה בימי החול (כ״כ בשיחה הנ״ל. והכי איכא למישמע ממש״כ בסי׳ ר׳ שבתי בטעם הדבר: כי הם מימי מקוה, עיי״ש. ובשו״ת משנ״ה חי״ג סנ״ב ר״ל שאפי׳ בטבילה ביום ש״ק אין טעם ליזהר. ודבריו אי״מ לדידי ולדכוותי. ובשו״ת ארץ צבי סע״ג כ׳ להיפך).

לאחרי חיתום שטרות: מצאתי בשו״ע הקצר ח״א פי״ט ס״י, שציין לכו״כ הדנים בזה, קחנו משם.