Article: Trusting a Person who is Mechalel Shabbos Befarhesia

 

A person whom we suspect of violating a specific mitzvah does not have ne’emanus, trustworthiness, regarding that mitzvah; one who desecrates Shabbos publicly loses his ne’emanus regarding all mitzvos,  just as, lehavdil, a non-Jew.

When it comes to matters of kashrus, a mechalel Shabbos befarhesia does not have any ne’emanus that the food being offered is kosher. Even if kim lay begavay, we know for a fact that the host is truthful, one should be machmir, strict, and not eat the food.

However, in case of necessity, if a person is very weak and does not have another option, he can rely on the host’s integrity and eat there. Similarly, there is room for leniency if baalei teshuvah are being hosted by their parents, and they know that they can be trusted to serve them only kosher food.

 

Sources:

בשטמ״ק ביצה יד, ב בשם הריטב”א, הובא בחתם סופר ויגש מה, כג, שאורח המתארח אצל בעל הבית הנאמן באיסורין אך איכא בבית עבדים, אף על פי שהם נאמנים אצל בעל הבית, האדון שלהם, כטבי עבדו של רבן גמליאל, מכל מקום האורח לא יסמוך.

אבל בריטב״א גופא הוא בשינוי: ותמיה מילתא מר שמואל גופיה דגברא רבה הוא היכי משמש בעבדי פריצי, ואיהו נמי היכי לא חייש להא? ויש לומר דלמר שמואל בדוקין היו לו דאף על גב דפריצי נינהו במילי דעלמא דלא מזלזלי באיסורי. ורב פפא דלא הוו בדוקין אצלו חשש והחמיר על עצמו לפנים משורת הדין ולא היה רוצה לסמוך על מר שמואל כיון דמר שמואל גופיה לא קים ליה במילתא שפיר, כנ”ל.

וראה בשו״ת משנת יעב״ץ מנדלסון נט: נשאלתי כמה פעמים מאבות שהם בעצמם שלומי אמוני ישראל, אך בניהם מחללים שבת בפרהסיא כידוע בעוונותינו הרבים במדינה זו. ונפשם בשאלתם אם צריכים להיזהר כשיבואו בניהם אצלם שלא יגעו ביין, והוא דבר שקשה להיזהר מחמת איבה, וכמובן וכו׳ לשתות אצלם יין ודאי אסור, דעל כל פנים אין להם נאמנות ויש לחוש שמא לא קנו יין כשר. ומ״מ נראה לי דאב שברי לו בבנו דאף על פי שהוא מחלל שבת בפרהסיא בכל זה הוא נזהר לקנות לצרכו יין כר מותר לשתות אצל בנו יין. דאף על פי שאין לבנו נאמנות אצל אחרים, מכל מקום, אביו, שברי לו שבנו נזהר בזה, יכול לסמוך עליו.

ודנו בכ״מ במה שיצחק סמך לאכול משחיטת עשיו.

וראה שו״ת אג״מ יו״ד א, נה. יו״ד  ב, מג. (ומה שהעיר עליו בתשוה״נ ב, תל. מענה לאגרות קז. בדה״ש שצ, א בביאורים ד״ה מתאבלין).

וכ״פ בשיעורי שבה״ל קצז סוס״ז. תשוה״נ שם. שם ג, רנג ואילך. שבט הקהתי ה, קמב. שם ו, רפז. מנחת אשר וייס ב, מט, ו.

וילה״ע משו״ת נוב״י מהדו״ת חו״מ ד: עד אחד הנאמן באיסורים, לאו מתורת עדות הוא, שהרי אשה וקרוב ובעל דבר בעצמו נאמנים. וכ״ה כבר בריטב״א הובא בשטמ״ק כתובות כה, ב שהוא מדין בירור. וראה גם ט״ז יו״ד צח, ב דלא בעינן עגות גמורה רק הוכחה. ובשו״ת אחיעזר ג, כה, להכשיר עדים מחללי שבת בפרהסיא שחתמו על גט, להתיר אשה מחליצה במקום עיגון, שהם כתינוקות שנשבו.

וראה בארוכה לידידנו בספרו קובץ בית הלל תשרי תשס״ט ע׳ כב ואילך. ובספרו תורת העובר כ, ד ואילך – ע׳ תתלא.

וראה אצלנו 45068.

 

 

From Halacha2Go Archives
#224