ברכת שהחיינו לאיש המדליק נרות

 

שאלה:

במילואים להוספה ללקוטי מנהגים (נדפס במחזור, ומשם בספר המנהגים ע’ 60) כתב כ”ק אד”ש:

“המברך שהחינו בהדלקת הנרות אין לברך ברכה זו בקידוש”.

איך מבארים מנהג זה? האם הכוונה לאיש המדליק (שהרי נכתב בלשון זכר) או לאשה המדלקת (וגם במקרה שאיש מדליק צריך לברך בקידוש היום)?

 

תשובה:

בפועל, איש המדליק מברך בקידוש. אבל אם כבר בירך בהדלקת נרות, לא יברך שוב.

 

מקורות:

בהנכתב בלשון זכר, בכ״מ מצינו שלא דייקו בלשון זכר ונקבה. ובפרט, שבנדו״ז נפק״מ גם לאיש, באם כבר בירך מאיזה סיבה. ובמילואים למחזור גופא, ומשם לס׳ המנהגים ע׳ צה, סיים עלה בלשון נקבה.

והמנהג פשוט, שאיש המדליק אינו מברך שהחיינו בהדלק״נ. וכ״כ במט״א תקצט, ט (ועיי״ש לענין ליל ב׳ דר״ה). וכ״ה בלוח כולל חב״ד (איני יודע מאיזה שנה ואילך). ואף שאין אתנו עד יודע במנהג רבינו בעת הדלק״נ מאז תשמ״ח, לא שמענו בהנהגת כ״ק אד״ש שהפסיק מלברך שהחיינו בקידוש.

 

 

#46684