עקירת מקום באכילה

 

שאלה:

בדברים שאינם טעונים ברכה אחרונה במקומם – דעתו לשנות מקומו – הכוונה שמתכוון לאכול שם או גם רק ללכת לשם?

ואם כיוון רק ללכת האם מועיל בדיעבד?

ואם כיוון לאכול שם האם יכול ללכת לשם בלי לאכול שם?

ואם הלך ולא אכל האם כשחוזר צריך לברך עוה”פ?

ומה הדין בדברים הטעונים ברכה אחרונה במקומם?

 

מענה:

בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם: דעתו לשנות מקומו (מחדר לחדר בבית אחד) מועיל גם כשאין דעתו לאכול שם.

אם היתה דעתו לאכול שם, יכול רק לילך שם ולא לאכול.

בדברים הטעונים ברכה במקומם –  אסור לעקור ממקומו אא״כ היתה דעתו מתחילה כשבירך המוציא לאכול במקום אחר ולגמור סעודתו. ואם אכל בחדר אחד על דעת לברך בחדר אחר, אפשר שמועיל מה שדעתו לברך שם. ויש לסמוך על זה כשהמקום שאוכל בו אינו נקי.

 

מקורות:

ראה לשון אדה״ז קעח, א: אם מתחילה כשבירך בחדר זה הי׳ בדעתו לשנות מקומו מקומו מחדר לחדר באמצע אכילתו. ולא כתב שהי׳ דעתו לאכול במק״א. והוסיף אפילו אכל בחדר השני מאכל אחר שברכתו כברכת הראשון. ומשמע שאפילו אינו אוכל שם אינו מברך, והוא כסברת המאמ״ר שם ג, שמש״כ שאם הי׳ דעתו לאכול לרבותא נקטי׳ דכש״כ דמהני דעתו כשחוזר למקומו הראשון. אבל ראה שם שבט״ז קעח, ד, וט, ל״כ כך. גם בנהר שלום שם ד, תמה על הט״ז, דדר ודא אחת היא, דמה לי חוזר למקומו ומה לי אוכל במקום הב׳. ועוד הקדו בגוף הבמת דברי הט״ז, ראה אדר ברך פרבשטיין ע׳ שנז. מורי׳ תיב ע׳ רנח. אלא שגם בט״ז איכא לפרושי דהיינו דוקא מבית לבית – ראה מגילת ספר לט, ח. וכן יש להוכיח מדברי כמה אחרונים שברגיל לצאת הו״ל כדעתו על כך. ומוכח דמהני גם כשאין דעתו לאכול שם, ראה לדוגמא א״א מבוטאטש תנינא תעה. וראה גם בה״ל ד״ה בבית בסופו. וכ״מ מדין קידוש, שדעתו לילך למק״א מועיל, אף שלא אכל במקום הראשון. ואדרבה, ילפינן מקידוש לדין שינוי מקום. וי״ל.

אמנם, באיסור עקירה ממקומו, מפורש בשו״ע אדה״ז קעח, ה שאינו מועיל מה שהי׳ דעתו על כך. ובמג״א קפד, א, נסתפק אם מועיל שדעתו לברך במק״א. וראה בביאור הספק בלבושי שרד ומחה״ש שם. וסמך בשעהד״ח להתיר לברך בכה״ג. וכ״פ אדה״ז קפד, א בסופו. וי״ל, דהתם גרע שדעתו אינו מועיל שיהא כדין. ובסגנון אחר, שלענין ברכה במקומו צ״ל מקומו ממש. וכמבואר בשו״ע אדה״ז קעח, ד בטעם דמהני דעת בדברים הטעונים, שמתחילה לא קבע במקום זה כל סעודתו. וד״ז מהני רק בדעתו לגמור הסעודה במק״א ולא במה שדעתו לילך למק״א. וראה מילי דברכות וייס ז, ג. סעודה כהלכתה בתוספת ביאור לסי׳ ט הע׳ ג. ועוד יש לחלק, דהתם מיירי מברכה״ז, שהיא כבר אחרי הסעודה. והראשון עיקר.

 

 

#45308