טלפון מאביו ומאשתו – למי יענה? | עמידת הכהנים מול חזן המתפלל
שאלה:
בעהי”ת יום רביעי בשבת קודש לסדר “ושמחת לפני ה’ אלוקיך” שנת כ”י עז”י וזמר”ת י”ה
לכבוד הרב הגאון הנעלה, העוסק בתורה יומם ולילה, מפענח כל תעלומה, ממנו יתד ממנו פינה, הוא הודה והדרה, כבוד הגאון שליט”א.
אודה לכת”ר אם יחווה דעתו בשאלות הבאות:
א. מה הדין כשמתקשר אליו אביו ובמקביל מתקשרת אשתו (כגון אחד מתקשר לפלאפון ואחד מתקשר לבית, או למי שיש שני פלאפונים), למי עליו לענות לטלפון קודם (אולי י”ל דאביו אינו יודע למה בנו אינו לו, וחושב לעצמו אולי הוא בתפילה או בבית הכסא וכדו’, וממילא לא יצטרך להקדים את אביו)?
ב. עמידה מול חזן המתפלל. מצינו כי אין לעבור לפני המתפלל (או משום שחוצץ כנגד השכינה או משום הסחת דעת). עפי”ז כיצד כהן יכול לעמוד על הדוכן מול החזן. לכאורה עפי”ז עליו לא לעמוד ישירות מול החזן. ואינו דומה מה שהתירו לעבור כנגד המתפלל לצורך מצווה, דהתם עובר ואילו הכא נשאר לעמוד מולו? האם יש לעורר בזה או שמא מותר לכהן לעמוד מול החזן (ואינו נחשב לחציצה והסחת דעת).
והנני ידידו המברכו בכל לב יפוצו מעינותכם חוצה ברחובות פלגי מים והיה כנהר שלומכם, וכל נטיעות שיטעו ממך יהיו כמותך.
מענה:
גי״ה קיבלתי.
ועל ראשון ראשון, הנה בפתח דבריו הפריז על המדה (גם לפי מדה שמדדו לה בדורנו המלאה בחנופה כגון דא) ברובי התוארים הרחוקים לגמרי מהמציאות, ולא מיני׳ ולא מקצתי׳ אית בי, ומה הביא לנו לצחק בי. ואם הזהירו בזה חכמי הדורות שלפנים, אנן מה נעני באתרייהו.
גם א״י מדוע פנה לאזובי הקיר כשנמצא בעיר מלאה חכמים וסופרים.
ולעשות רצונו חפצתי, וארשום בקצירת האומר:
א. אף שראיתי מחכמי הזמן שכתבו שמחוייב תמיד לענות בטלפון, בעניי לא מצאתי לזה מקור. ולא דמי כלל למי שקורא לו אביו ואינו בא. ודומה למכתב שהגיע אליו שאינו חייב לענות מיד. ואין כאן לא כבוד ולא מורא, אלא שמקיים מצות כיבוד כשעונה. ואף שמצוה שיזדרז לעשות רצונם – ראה זח״ג פב, א מאה שערים קפשאלי כג – היינו כשמצווים. אלא שבכלל המצוה – ואינה חיובית – לעשות גם קודם שביקשו ממנו, מאה שערים לב. ומשמעות הדברים שם, שכך יאתה ולא שמחוייב בכך. וכש״כ שלא באמצע שיחה עם אחר, שאי״ז מדרך הנימוס להפסיק שיחה באמצע.
ב. לדידי פשיטא כביעתא בכותחא שהכהנים צריכים לעמוד מצדי הש״צ. וכ״כ חוט שני ענינים בשו״ע או״ח הל׳ תפלה קב, ה, כו, יט – ע׳ רמד.
אבל בדלית ברירה מותר לעבור כנגדו, שהיא מצוה דרבים ודאורייתא, ולא שנא ממה שהתירו לו לעבוד כנגד שאר המתפללים. וכ״כ להקל תורת חיים סופר קב, י.
ומה שכתב לחלק בין לעבור ולעמוד – אינו מוכרח. ואף שיש שכתבו שאסור לעמוד לפני המתפלל, ויש שהוסיפו דחמירא עמידה מהעברה – לאו מילתא דפשיטא היא, דאיכא דלא ס״ל כלל לאסור לעמוד – ראה אצלנו
וגם להאוסרים – בקורא ק״ש מותר – חמד משה ג. וראה שם אצלנו, אם האיסור בעמידה כישיבה, או מחמת שמבלבל כוונתו כבהעברה. וא״כ אין לנו טעם להחמיר יותר מהעברה. וכש״כ כשהוא לצורך מצוה.
ולפעמים איכא גם מחיצה עשרה ממקומו של הש״צ למקום עמידה על הדוכן.
#45082
