Saying “G-d”

 

Question:

Hi,

In a long responsa regarding saying “Thank G-D”, it was mentioned:

בנוגע להנהגת כ״ק אדמו״ר כשבירך אנשים בחלוקת הדולרים לצדקה וכיו״ב – מעיקרא קס״ד, דמיירי שיש שמחת הלב ואי״ב חשש מדינא. ושוב נמלכתי, דמעיקרא ל״ק, שכן הנהגה זו היתה כשמברך אחרים, והרי התקינו ששואל אדם שלום חבירו בשם – ברכות נד, א, ושאלת שלום חבירו היינו ברכת שלום,

But how does this reconcile when the Rebbe said G-D not in a bracha. example, a few times:

Machaneh Yisroel English sicha 5748

Sicha to the members of the Machane Israel development fund on 8 Tishrei 5749 (at 2:00)

Here also the Rebbe says G-D three times in 10 seconds:

Rosh Chodesh Sivan, 5722 (from 3:55-4:05)

No need to respond to my pilpul:

In Siman פה, the Alter Rebbe is talking about saying ג-ט in a מקום טינופת. In Birchas hanehenin it is about a bracha levatalah.

But based on the Shach יא, maybe when there is a need (like to be mekarev yidden) we can be מקיל. (I am sure you saw the latest teshura page 11).

The three times I found the Rebbe saying G-d is talking to non-frum gevirim (tishrei mem ches), to non-frum kids (sivan 5722), and for the radio (Wienberg Tanya). This is a script of what he will say on the radio. The Rebbe edited in פרק מא from ג-ט to ג-ט’ס.

Just showing another place where the Rebbe not only did not comment on using G-D verbally, but he also actually edited the word itself.  כאן עמוד א.

Thank you,

 

Answer:

למעשה, אין לנו לזוז מפס״ד מפורש של אדה״ז, ושהובא גם בשיחות קודש לדינא, אף שאין לנו ישוב הגון בהנהגת רבינו. וראה קצת הצעת ביאור לקמן.

והנה, דרך שבח והודאה. או דרך בקשה מותר. וכן בתחינות, אדה״ז קפח, יב. אלא שמקפידין בזה כשאינו צורך, ראה שם.

ולשאול בשלום חבירו, מותר מעיקר הדין – אדה״ז קנו, ב. ובשיחת וישב תשל״ז משמע שכעת אסור. והארכנו 2731. ובכל אופן, גם בזה נזהרים. ושוב בא לידינו ס׳ מציון אורה דלקמן, עיי״ש בארוכה.

לצורך הענין שמדבר, יש מתירים – כ״מ בשו״ע אדה״ז רטו, ג שהאיסור דרך הבאי, ומדרבנן דרך ברכה. ובמוסגר שלצורך מותר אפילו בדבר הרשות. וראה שו״ת מהרי״ל דיסקין קו״א ה, קד, עיי״ש הראי׳ משמשון, כבסוטה י, א. וכן במגילה ג, א. אלא שנזהרים בזה, ראה חינוך מ׳ תל בסופה. ולהעיר מרמב״ן פרשתנו (תולדות) כז, כא בטעם שנזהר עשו מלהיות ש״ש שגור בפיו. ונזהרים גם בדרך שבח, ראה ס״ח תיט. ס׳ חיים ד, א בשם חסל״א קלה, יט, באמירת ה׳ עמכם. (אבל בחסל״א גופא אפשר שר״ל רק לאומרו בלחש). והובא בכה״ח סופר קלט, לה. וציין לזח״ב פז, ב, בנוגע אמירת שם ה׳ רק בתר מלה. והאריך בכוונתו בשו״ת מציון אורה א יו״ד ו, י. ולהעיר ממלבים ספרא ויקרא א, יד שלר״ש, גם לה׳ קרבן אינו נכון מצ״ע שיש להקדים דבר המקודש (ומש״כ בשם מאירי נדרים י, ב – לא ראיתי שם). וא״ש לשיטתו בזהר – ראה שד״ח כללים פאת השדה ה, לה. וראה שו״ת  בצה״ח ד, נב, ה. ולהעיר מכה״ח רטו, לה, למעט גם בתחנונים. וראה ערוה״ש רטו, ב שנכון להתרחק גם מאמירת פסוקים.

אמנם בפועל צדק להש״ך יום ראשון יח, בשם מהרי״ט לאיסור. וגם הוא הביא הראי׳ משמשון, ודלא מיירי דרך סיפור. וראה גם שו״ת אג״מ יו״ד ב, קלו, א ד״ה כיון. ובפי׳ ברית עולם לס״ח תתרצב, וכן בפלא יועץ ערך שמים, שלא יאמר ״אמרת אלקינו״ אלא ״אמרת יעו״י״. וכ״ה כבר בס״ח תתרצב בכיו״ב. ואפשר שאי״ז צורך, או שנראה כזלזול. ואינו מדינא ממש. ותלוי בהדעות בדין תקנת שאלת שלום חבירו בשם, אם הוא רשות, ושלולא כך אסור, או נראה כאיסור (ראה פירש״י ברכות סג, א ד״ה ואומר עת. ריטב״א מכות כג, ב) או שהוא תקנה לחייב. וגם בזה הארכנו שם.

כשמספר חסדי המקום, מותר – ס״ח סוסי׳ סד. שם תתרצד. והובא בא״ר רטו, ה. משנ״ב שם ג.

אבל אם הוא דרך ברכה והודאה ללא שמחת הלב אסור גם בלעז – סדר ברה״נ יג, ד.

גם נחלקו בדרך לימודו, ולא רק באמירת פסוק (וי״א גם חצי פסוק), אלא הזכרת ש״ש שבש״ס דרך סיפור – כ״מ בפירש״י אבות ג, ג. וראה חדא״ג מהרש״א ברכות ו, א ד״ה שאפי׳. שם כב, א ד״ה שהי׳. (אבל ראה שם סנהדרין קד, ב ד״ה שאוכלי. והעיר מזה אאזמו״ר בשערים מצוינים בהלכה כז, ח. וכן בעינים למשפט  ברכות נד, א ד״ה וכתב המג״א. וראה מה שר״ל ליישב בקדש לה׳ (רייך) ה באמרי קודש יד. ודוחק). שו״ת שאילת יעבץ א, פא (ולדידי׳ גם בברכות שבש״ס). שו״ת שו״מ קמא ג, נג ד״ה ראי׳ אי מותר. פי׳ הגר״א גוטמאכער ברכות ו, א. כה״ח ה, א. טעמי המנהגים לקוטים ענינים שונים יח בהגה ד״ה כתב קיצור. יחו״ד ג, יג. הנסמן בשו״ת הרי יהודה או״ח טו. אבל ראה תשב״ץ קטן תכא. אמנם, שם כתב שם בן ד׳. וראה תורה לשמה תצו לחלק, שרק שם הוי׳ ואדנות אין להזכיר. אמנם בזח״ב פח, א דלא לאדכרא שמא קדישא בריקניא אלא בברכתא או בצלותא. והעיר מזה בכה״ח קלט שם. וראה בכוונת הזהר בשלחן הטהור ו בזר זהב ד.

וכ״ז באזכרות לחוד, משא״כ בברכות דרך לימוד. וגם בזה יש המתירים. אבל דבריהם לא נתקבלו לדינא.

 

 

#29074