Does THROW UP have the same Halachic status of צואה in regards to saying a דבר שבקדושה next to it?

 

Strictly speaking one may daven near throw-up, though it would be appropriate not to, especially If it smells to the extent that one is bothered, as some maintain that it might even be halachically forbidden.

 

Sources:

נזירות שמשון עו, הובא בהגהות רעק׳״א שם א. ובשמם – במשנ״ב עו, כ. ושם, אפי׳ הוא מאוס. ומ״מ אינו ראוי – ערוה״ש שם כא. וראה שו״ת תשוה״נ ג, ס.

והנה, בא״א מבוטשאטש תנינא עט, א, נסתפק אם הוא כצואה. ולא שבקינן פשיטותא דשאר הפוסקים מחמת ספיקו. ועיי״ש בא״א מבוטשאטש עט, ה, בספק צואת חתול שמא הוא הקאה. ועוד במהדו״ת שם הנ״ל, שכשאין הריח מורגש כבצואה נראה לו דאינו כצואה מה״ת, ונטה שגם מד״ס אינו כצואה. ונשאר בצ״ע. ומה״ט כשהריח נרגש, עוד טעם להחמיר. וראה גם שם עו לגבי ש״ז, שרק הנזכר בפירוש בכלל משא״כ ש״ז, אא״כ מגיע הסרחון לחוטמו.

 

 

#39019