Salutation Snafu: How to Address Your Parents

 

A basic concept in kibbud av v’em (honoring a father and mother) is to refrain from addressing parents by their given names—or even alluding to them by their given names. What about in writing? Does the concept of ksivah k’dibbur (writing is equivalent to speech) apply to this area?

The Maharshal’s ruling is that we may not write a parent’s name without qualification. He quotes the Tur, who cites his father in his writings as follows: Adoni Avi HaRosh z”l. Beginning with two forms of honorific, “my master, my father,” the Tur then uses the acronym “HaRosh” (his father’s name was Rabbeinu Asher)—which in itself can be viewed as a way of showing honor, since it means “the head.” Only when accompanied by a chashuve (respectable) title, concludes the Maharshal, is it muttar (permissible) to use a parent’s given name.

A later authority, the Chida, disagrees with the Maharshal, stating that many great mechabrim (halachic authors) used their father’s name in their writing without qualification: Rashi went by the name Rav Shlomo Yitzchaki, and so did the Rambam refer to himself: Moshe ben Maimon HaSepharadi.

However, many poskim reject this reasoning; using a patronymic or another parental reference such as ”the son (or daughter) of” is a way of identifying a person, and is not in any way addressing the parent themselves. This is similar to a person being called for an aliyah (“going up” to the Torah reading)—there is no halachic issue with verbalizing his father’s name so he can be properly addressed by the gabbai (shul officer).

The halachic consensus is that filling out documents that require parental information is permissible, similar to a patronymic. Completing paperwork on behalf of a parent that requires writing their name is also acceptable, since helping them thus is a way of honoring them. The same applies to writing a check to their name.

When otherwise referencing a parent in writing (for example, addressing an envelope with their name), honorary titles should be included. Some poskim state that writing Abba/avi (Father or my father) is sufficient, while others maintain that an additional chashuve designation is required.

 

Sources:

הזכרת שם ההורים במכתבים ובמסמכים

כמה פרטים חלוקים בענין זה:

ביש״ש קדושין פ״א סס״ה שאין חילוק בין הזכרה לכתיבה בענין זה. וכ״כ ברוח חיים יו״ד סר״מ סק״ב. שו״ת העמק שאלה יו״ד סס״ז. אבל ראה שו״ת יוסף אומץ להחיד״א ספ״ז. יעיר אוזן (להנ״ל) מערכת ח סקכ״ז. שד״ח מערכת כ כלל קד ד״ה ועל החקירה. בא״ח שופטים ש״ב ס״ד. שו״ת אג״מ יו״ד ח״א סקל״ג.

וביוסף אומץ כ׳ ליישב שי׳ מהרש״ל במה שמצינו בכ״מ שחתמו בשם ובשם אביהם (ואף תיקנו לכתוב כן בנוסח הגט, וכן העדים) – דשאני חתימה שמוכרחים לחתום בשם אביהם, דאל״ה אינו ניכר מי הכותב. (וביעיר אזן כ׳ להעיר בזה, שעדיין היו יכולים לכתוב בלשון שבח וכבוד. ועייעו״ש שר״ל שגם מהרש״ל לא כיון כן למעשה).

אלא שבפשי׳ י״ל, שבחותם שמו ושם אביו אי״ז בגדר הזכרת שם אביו, וה״ז בכלל הזכרת שמו. וכ״כ בשו״ת אג״מ שם. וראה כעי״ז ממש בשו״ת דברי חיים השמטות בסוף ח״ב סמ״ג.

[ואכן כסברת החיד״א – ראה בפת״ש סר״מ סק״ב שגם למהרש״ל במקום שאפשר לטעות, מותר לענות בשם אביו (בהוספת שם התואר). וכן מוכרח מד׳ מהרש״ל גופא. ובגדולת אלישע סקי״א שהפת״ש נקט כשי׳ מהרש״ל דלקמן, שבכלל אי״מ הוספת שם תואר באביו. אבל קושטא שיכול לענות בן אבי פלוני (שגם אבא הוא תואר, כדלקמן). ויתירה מזו, ביפה ללב ח״ג יו״ד ס״י שבאומר בן פלוני סגי ג״כ, שג״ז ל׳ חשיבות. והביא שם כמה הוכחות לד״ז מכ״מ. ובאמת י״ל באופן פשוט יותר, וכנ״ל, דבכגון דא ה״ז בכלל שם הבן, שהוא בנו של פלוני. וראה שו״ת יבי״א ח״ב סט״ו סק״ה.

ובנוגע לעלי׳ לתורה – ראה שו״ת ארץ צבי ח״א סצ״ז. אלא שבעליית אביו, אם א״י להשתמט ולבקש מאחרים לקרוא לו, יכול עכ״פ לומר עם הוספת תואר. וכ״ה בין השיטין בשערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר זצ״ל סכ״ג סק״ח. ועיי״ש עוד בסקמ״ג סק״א ובקו״א לשם. ובאמירת שם אביו לגבאי המעלהו לתורה, ה״ז בכלל שמו, וכנ״ל].

ובגוף הענין, בנוגע להזכרת שם אביו עם תואר – ביש״ש שם שאי״מ באביו, ורק ברבו הותר לפי שאפשר שיש לו כמה חכמים שלמד מהם. ובאמת מוכח כן בקדושין (לא, א), שרק לאמורי׳ דמר בר רב אשי הותר לומר רב אשי. ועד״ז ברמב״ם ת״ת פ״ד ה״ג בתואר רבנא. וכ״מ בכס״מ ממרים פ״ו ה״ג. וכ״כ פרי האדמה ת״ת פ״ה ה״ה. קהלת יעקב אלגאזי ח״א סצ״ט. שו״ת העמק שאלה שם. ועוד.

אבל בשו״ת יוסף אומץ הרבה להוכיח מכ״מ דמהני.

וכן מפורש ברדב״ז ממרים פ״ו ה״ג שבל׳ כבוד ליכא זילותא ומותר לאביו או לרבו. וראה גם בביהגר״א יו״ד סרמ״ב סט״ו מכ״מ בש״ס. והוכיח שם שכ״ה גם כשאומר בל׳ אבא פלוני. וכ״ה בבית מאיר שם. הגהות רעק״א שם. תפא״י קדושין פ״א מ״ז. ובאמת, מצינו בפוסקים שכתבו תשובות לאביהם והזכירום בשמם ובל׳ כבוד – ראה לדוגמא שו״ת אבנ״ז יו״ד סרצ״ז. ועוד.

והנה, ביש״ש נקט שגם ברבו ל״מ הוספת תואר גרידא, כ״א צ״ל בשינוי מתואר שרגילים לקרות לו. והמעיין היטב ישר תחזינה עינימו שד״ז פשוט ומוכרח מצ”ע, ושעפ״ז יתיישבו כמה סתירות בזה, ועיקרם – בנוגע לשם אביו – מה שנאסר למר בר ר״א לקרוא לאביו בשם ר״א, כנ״ל. אלא שכנ״ל לפי דברי היש״ש גופי׳, באביו ל״מ שום הוספת תואר גם כשמשנה מתוארו הרגיל (כיון שאא״פ לטעות, לפי שאין לו אלא אב אחד).

ועצ״ע לדעתו היאך יתיישבו כל ההוכחות מכ״מ בש״ס דמהני במה שאומר אפי׳ בל׳ אבא. ובשלמא כשבאו הדברים במענה לשאלה א״ש (ראה יפה ללב הנ״ל). ועד״ז כשהזכרת שם האב נעשית בתור זיהוי הבן, וכנ״ל. אבל בכ״מ אינו כן.

ולפום ריהטא, ולולי דבריהם, הי׳ אפ״ל דליכא לאוכוחי מידי, שיתכן לומר בפשי׳, שבכל הני דוכתי, אכן לא אמרו שם האב, ורק בגמ׳ הועתק לדידן שם האב. ודוחק קצת. וראה כעי״ז בלחם יהודה הל׳ ק״ש פ״א ה״ד במה שאמרו השבטים ליעקב אביהם, שמע ישראל אבינו – שהם קראו בל׳ כבוד, והכתוב השמיטו. (אלא דלדידי׳ הכוונה שהוסיפו תוארי כבוד, וס״ל דמהני הוספת תוארים). ובאמת כבר הק׳ כן בשל״ה פ׳ ויחי. ושם ר״ל שישראל הוא ל׳ גדולה ושררה, וכאילו קראו לו אדונינו. ושם שהוא ע״ד מי שקורא לאביו בשם רבי. ועפ״ז י״ל שאי״ז הזכרת שמו כלל, וה״ז בדומה קצת לסברת היש״ש במש״כ הטור בל׳ צח וכבוד ״הרא״ש ז״ל״, שהוא ראש לכל ישראל.

ואת״ל כדברינו, א״ש בפשי׳ מה שמצינו בכ״מ בש״ס שהזכירו שם האב, ללא תוארי כבוד כלל (גם לא אבא פלוני), כ״א ר׳ פלוני. (ראה ברכות ה, א ובהגהות הגר״י פיק ומצפה איתן שם. יד אברהם (להנ״ל) יו״ד סרמ״ב סט״ו. ועד״ז בנוגע להזכרת שם רבו – פסחים עא ובהגהות יעב״ץ שם. (ומש״כ בהר צבי פ׳ ויחי צ״ע). חולין קלג, א – הובא בשו״ת יבי״א ח״א יו״ד סי״ח. וראה מנ״ח מ׳ רנז סוסק״ג. ובשו״ת מחזה אליהו ח״ב סנ״ד הביא עוד כו״כ דוגמאות). והרי פשוט לכו״ע דכל כה״ג (הוספת תואר ר׳ פלוני) לא סגי, ושצ׳ לשנות מכפי שהורגלו לקרותו. וכדמוכח מזה, שלמר בר רב אשי לא הותר לקרות לאביו בשם רב אשי. ויתירה מזו צ”ע, שבמקרא מלא הוא שאמר יצחק ליעקב: ויתן לך את ברכת אברהם. ובשלמא בשם אברהם שענינו אב המון גוים – י״ל שהוא ע״ד שם ישראל. אבל ראה עוד כמה דוגמאות עד״ז בהכתב והקבלה (ויחי מט, לא). ועוד דוגמאות ישנן בתנ״ך שלא הובאו שם. (ותי׳ שם, ששמות האבות שאני – צ״ב). ולדברינו הנ״ל א״ש. ומ״מ דחוק הוא. ועצ״ע בכ״ז.

וראה בכ״ז שו״ת מחזה אליהו שם. הנסמן בילקוט יוסף כיבוד או״א פ״ה סס״ב ואילך. והבוחר יבחר.

 

 

From Halacha2Go Archives
#684