Can one be Mafsik during the Bracha of Yishtabach before saying the words “Baruch Atah”?
Question:
While learning through some of the halachos of hefsek betfillah, I’ve come across some arguments and uncertainties, and I’d like to ask Harav Braun Shlita if he can please clarify halacha l’maase regarding being mafsik from the word yishtabach until Baruch Atah…
Answer:
One can be mafsik just like in psukei dezimra. One can also say the Bracha on tallis and teffilin if needed. However, if one was mafsik right before the words Baruch Ata, he should repeat some of the last words.
Sources:
כ״כ בקצוה״ש יח, ב ובבדה״ש ה. ובקובץ יגדי״ת חו׳ מב וקובץ חידו״ת באר שבע ג וס׳ הלכה סדורה ע׳ פא ועוד, הקשו ממשמעות ד׳ אדה״ז נד, א, שהברכה מתחלת מתיבת ישתבח. וראה גם הפסק בתפלה במילואים לפ״ד הע׳ 17 – ע׳ 182 ואילך – שהרבה להקשות ולהוכיח שהברכה מתחלת מתיבת ישתבח. אלא שכ״ז לענין גוף הברכה, ואין להוכיח כן לדין הפסק, שכיון שאי״ב שו״מ אינה חמורה כ״כ ואינה מעיקר הברכה. ובסגנון אחר, שרק אחרי שאומר בא״י חזר למפרע שברכתו התחילה מישתבח. (אלא שלפ״ז צריך לחזור ולומר מתחילת ישתבח). ואין דבריו מוכרחים כלל. וכבר העיר כן בקובץ או״ת אב תש״ס ע׳ תתנט בד׳ המשנ״ב. וראה אצלנו כאן:
ואף שכ״כ במשנ״ב בבה״ל נא ד״ה ברוך – ראה בא״ח ש״א ויגש ט וטו דמשמע כד׳ קצוה״ש. וכן הבין בדבריו בשו״ת יחו״ד ו, ג. וראה גם בספרו הליכות עולם ויגש ד. אבל יל״ד בקל. וראה גם אדרת יעקב לבא״ח שם. (ולהעיר שבאשי ישראל טו, ג נראה שפי׳ גם בד׳ המשנ״ב, במש״כ ש״הברכה מתחלת מהתחלת ברכת ישתבח״, שר״ל כשמתחיל בא״י. ובאמת אריכות לשונו טעונה ביאור, שאם כפשוטו הול״ל הברכה מתחלת בתיבת ישתבח וכדומה. אבל ממש״כ שם, שכן מוכח להלן נד, א, מוכח שאי״ז כוונתו. וצ״ע מה שציין שם לבה״ל, שאין שם לפנינו מזה. ובדפו״ח שינו וכתבו לעיין במשנ״ב שם ולא בבה״ל. וגם סותר קצת, שבסנ״ד סק״ג נסתפק אם מותר לענות בחתימת הברכה אי״ר, ומשמע שאמן ודאי אסור, ואילו כאן במשנ״ב נקט שמותר לענות אמן על כל הברכות שלא נז׳ בגמרא. וי״ל. וגם צ״ב בהאסתפקתא שבמשנ״ב נד שם, דלכאו׳ מאי שיאטי׳ דברכה קצרה לכאן, שה״ז ברכה ארוכה ממש. וראיתי למי שפי׳ דמה״ט ל״ד לשאר ברכה ארוכה, כיון שאינה פותחת בברוך. וה״ז כדברינו. אבל יותר נראה בכוונתו, שבחתימת הברכה לחוד דימה לברכה קצרה, ועז״כ שיש לחלק, כיון שחתימתה ארוכה משאר חתימות . ונשאר בצ״ע).
וגם אינו מובן, וכי נימא שבאמר תיבת ישתבח ה״ז כאילו התחיל ברכה. וכמו בברוך שאמר שכתבו הפוסקים – וראה להלן מד׳ הראבי״ה – שאינו בגדר ברכה בתיבת ברוך לחוד עד שיאמר בא״י, דשבחא בעלמא הוא (וכמ״ש בכה״ח פלאגי יח, ה, משנ״ב נא, ב. בא״ח ויגש ט. ערוה״ש נא, ג. כה״ח שם יא. וכן אפשר להוכיח מל׳ אדה״ז נא, ה, שהיא פותחת בברוך וחותמת בברוך. ומינה, שמש״כ שם ג, שלא להפסיק באמצע הברכה קאי כשכבר התחיל ברוך).
ובאמת נראה פשוט שגם הפתיחה בב״ש, שהוא שבחא בעלמא, הוא חלק מהברכה, ובפרט שיש סוד בדבר שצ״ל דוקא פ״ז תיבות כמובא בטור בשם ס׳ היכלות. אלא שמ״מ לענין הפסק בעניית אמן לית לן בה, שהרי אמן כעין שבח הוא, וכמו שאינו הפסק בפסוד״ז לפי שהוא ממינו ודוגמתו. וה״נ איכא למימר דהה״נ לגבי ברכת ישתבח. ואף שהוא בגדר הפסק בב״ש אחרי תיבת בא״י – אין לדמות לנדו״ד, שאחרי שאמר בא״י ה״ז בגדר שינוי מטבע הברכה, והפתיחה והחתימה מעכבים. אבל לפנ״ז ה״ז הוספת שבח בעלמא. וכן הדין נותן בברכת ישתבח, שבפשטות התחלתה אינה מעכבת בברכה. (ודנו מזה במי ששכח והתחיל ברכת יוצר אור לפני ישתבח, ואם אמר רק בא״י יכול לסיים בחתימת ישתבח. ואכ״מ). ואף שאין להפסיק בברכה הסמוכה לחבירתה אפי׳ לעניית אמן, הרי הפסוד״ז הותר לענות אמן לפי שהוא כעין שבח, והה״נ בהתחלת ישתבח לגבי עניית אמן.
וד״ז מדברי הראבי״ה ברכות סוסי׳ קסח למדתי, שכתב לענין ב״ש, דאע״ג דאיכא טובא ברוך קמי בא״י אפשר לפזרן, ולכן פותחת וחותמת בברוך. ונראה ברור בכוונתו שכיון שאינו מוכרח בפתיחה זו, ואינה מעכבת בברכה, אינה מעיקר הברכה. (וכיון לזה בערוה״ש שם, עיי״ש, אף דס״ל שהיא מתקנת מאנשי כנה״ג, וכד׳ אדה״ז שם , ובהערה שעה״ג שם ה). וכ״כ בהמשך דבריו שם שהתחלת הדבר היא בא״י אמ״ה. וכ״ה שם לב. וה״ה בעניננו, שכיון שאינו מוכרח בכל אריכות ההקדמה, יכול לענות אמן ולהוסיף שבח. וכמ״ש אדה״ז סח, א, ששינוי מטבע בברכות הארוכות היינו שפותחות וחותמות בברוך ומקצר דלא לפתוח או שלא לחתום. וכ״ה במשנ״ב גופא שם א, שחיסר בתחילת הברכה שמתחלת בשו״מ. וכבר העיר בזה במשנה הלכה נא, ב. ועכ״פ, ודאי אצ״ל כל התיבות מהתחלת ישתבח. וכמו שאפשר להוסיף נשמת בשבת, ובזה גופא ריבוי שינויי נוסחאות, בשבחים משבחים שונים, וכולן אינן מעכבין בברכה, ואמטו להכי אפשר להוסיף בזה גם תיבת אמן. (ופשוט אינו סותר למש״כ שם קסח, בטעם דלא חתמינן – כצ״ל – נשמת בברוך).
ועוד, שהרי בידו להתחיל עוה״פ מישתבח. (ועדמש״כ בבא״ח שם, לענין מי ששמע דבשב״ק באמצע י״ג שבחים שיתחיל עוה״פ). ועכ״פ, נכון שיאמר עוה״פ חלק מהברכה לפני בא״י.
וראה שו״ת שערי יושר חנני׳ ב, טו. שם ג, כ. (ושם ר״ל שבברכה הסמוכה לחברתה איכא לפרושי שכיון שכבר בירך בתחילה א״צ לברך עוה״פ, ולא שברכה ראשונה עולה לשני׳, עיי״ש. ולפ״ז הברכה אינה מתחילה בתיבת ישתבח. ויל״ד. וי״ל שנפק״מ גם בברכה הסמוכה שכעת מאיזה סיבה אינה סמוכה, או בברכה שאינה סמוכה שכעת סמכה. ותלוי בפי׳ הירו׳ ברכות א, ה שרבי מפזרן, ראה בנו״כ שם. וי״ל באו״א, דחובת הפתיחה בברכה הוא מצד הגברא, וכל שנסמכה לברכה אחרת יצא חובתו בפתיחת ברוך, או בחפצא ונוסח דהברכה, שתיקנו הנוסח בפתיחה בברוך, וכל שמצ״ע סמוכה היא מהני בנוסח הברכה. ובדעת אדה״ז, הנה בסי׳ ה, ו-ז משמע שברוך שבברכה ראשונה מועלת לשני׳. וכ״מ שם קפח, יא, שכשאינה סמוכה כעת לא מהני. אבל שם ס, ג, הב״ד הכס״מ ק״ש א, ח, לגבי ברכת אהבת עולם, שגם כשקוראה בפ״ע חשיבא כאילו י״ב שו״מ. ולאידך שם נח, יא שצ״ל סמוכות תמיד. וראה תהל״ד שם ט. ועוד. ואולי ס״ל שלכתחילה צריך להסמיכה תמיד, אבל בדיעבד מהני גם כשלא סמכה. וראה אסיפת חכמים טו ע׳ קמח. בית אהרן וישראל קיג. ועוד בנדו״ז, דכיון דשאני משאר ברכה הסמוכה שמפסיקים בפסוד״ז, אף שהפסוקים אינם הפסק, מ״מ אין דינה כשאר ברכה הסמוכה ממש. ועוד ילה״ע מתהל״ד מז, ד שכתב שאינו יודע אם יש איסור להפסיק לעניית אמן לפני ברכה הסמוכה לחבירתה. אלא שדבריו צ״ע. וראה מזה אצלנו בשאלה 17481. ונפק״מ גם להפסיק בין אשר יצר לאלקי נשמה למ״ד שהיא ברכה הסמוכה).
ולהעיר מכה״ח מח, א ד״ה אז, שאאע״ה תיקן מבא״י ותחילת ישתבח תיקן שהמע״ה. אבל ראה מנחת דניאל גודיס א, יב.
ומש״כ בס׳ הפסק בתפלה שבהכרח שהדה״ח והפמ״ג שכתבו להתיר להפסיק באמצע ישתבח לא ס״ל כוותי׳ דקצוה״ש, מדכתבו להתיר לענות אמן, ולא יצוייר זה רק אחרי בא״י, והרי אחרי בא״י דינה כברכה קצרה שאין להפסיק לשום דבר – הרי עכצ״ל דס״ל שאחרי בא״י דישתבח דינה כברכה ארוכה קצת כפי שסיים עלה בקצוה״ש. אלא שמסתבר יותר שכוונתם כפשוטה, אחרי תיבת ישתבח. וכ״מ גם בחסל״א סו, ב. שם נא, יב בהגהות בהמ״ח. קיצור שו״ע יד, א. כה״ח נג, ב. שם. נד, ז.
ועכ״ז, אכתי י״ל כנ״ל שאין תחילת הברכה מוכרחת מצד מטבע הברכה. אלא, שמצינו כה״ג בברכת אלקי נשמה שאין להמברך לענות אמן באמצע – ראה ארץ חמדה רייכמאן פתיחה ו – יג, ב. תו יהושע הנהגות אדם ברכות הנאות הגוף ס. ויל״ע בזה. ומסברא התם מחד גיסא ודאי קיל טפי, למ״ד שאינה סמוכה לחבירתה, שכן עיקר. אלא שלאידך, הכא עדיף טפי, שהרי מותר לענות אמן באמצע פסוד״ז, ועדיף משאר ברכות. וראה שו״ת אבני ישפה ה או״ח א, ה מש״כ לחלק. וראה באר שרים או״ח א, מב.
[ובעיקר דעת אדה״ז נא, ה שהזכיר סברת המג״א להתיר עניית אמן בברכה שלפניהם כיון שלא נז׳ בגמ׳ – ילה״ע בד׳ קצוה״ש דאתא לאפוקי ישתבח. וצע״ק, שהרי כ״כ המג״א נא, ג, ובפמ״ג בא״א שם ובדה״ח ל, שהביא בקצוה״ש, פי׳ נמי שה״ה לגבי ישתבח, למרות שהמג״א כתב רק לגבי ב״ש. ומהיכא תיתי שלא נפרש כן בדעת רבינו, ובפרט שלא הביא דברים מחודשים. ומ״מ, לשונו מורה קצת דקאי דוקא בברכה זו ממה ששינה קצת בל׳ המג״א. ועוד, שברכת ישתבח נז׳ עכ״פ בשם הירושלמי. – ראה טור וב״י או״ח נד. הגמי״י תפלה ז אות ע. המנהיג תפלה ד. האגור ברכות צג. אבודרהם סדר שחרית. האשכול תפלה וק״ש. ועוד. וראה מזה בהגהות מהר״ץ חיות מגילה יב. ב. ולמעשה לא נפק״מ מזה ולא מידי, שבסידור השמיט דעת המג״א. וראה תהל״ד נא, א. וראה הפסק בתפלה שם מילואים לפ״ד הע׳ 11. ולא נחית שם לסברתנו].
#17555b
