When not making Kiddush between six & seven causes difficulties
Question:
I know the minhag of many is Not to make kiddush between six and seven. This was what I remember my custom in my parents home. My question is, sometime this leads to stress in the house either rushing through Sholom Aleichim to get on time and rushing from shul home. On the other hand we have a house of young children at home and waiting till seven can lead to chaos some times. Kids are impatient and hungry. In addition we have guests and this can add pressure. Is there room to be maikel on this custom?
Answer:
Although this minhag is brought in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (271:3), it is a minhag and not a Din. Chazal teach us that great is peace, for the whole Torah was given only to make peace in the world. Accordingly, the mitzva of sholom overrides this minhag. Furthermore, we find that Shalom Bayis outweighs the entire mitzvah of kiddush, for, according to halacha, if one cannot afford both Shabbos candles and wine for kiddush, he should buy only candles since they are there for the purpose of Shalom Bayis.
At the same time, It is highly recommended that one do their best to explain to family members that this is our minhag and the significance of observing minhagim, especially a minhag mentioned in Poskim. In fact, some consider this an issue of potential sakanah which is often deemed more serious than matters of issur. Generally speaking, observing Torah customs bring about more peace and stability in the home and shouldn’t cause conflict. The conflict usually stems from an inadequate presentation and packaging of the issue. If the family perceives the significance of this issue, they would fully appreciate your behavior.
Obviously, if despite all attempts to present things in the proper manner it still appears to cause stress or tension, or if it affects the atmosphere in the house (,), then one definitely should not wait.
When Kiddush is made within the hour wait time it should be made immediately upon arrival home from shul, with as least delay as possible.
Alternatively one may make kiddush before going to shul, even before dark. Although this is not the usual Lubavitch minhag, it is preferable than making Kiddush during the hour.
Guests – the Rebbe writes that this minhag applies even in the event of guests, since it is a sakana issue. However it is still restricted to what I wrote above.
Children – children do not need to wait for kiddush to eat, not even for chinuch. Most likely the situation can be ameliorated somewhat if they are given something to eat until kiddush is made. In fact, if they are hungry one is not allowed to stop them from eating.
Sources:
ע”פ שו”ע אדה”ז רעא, ב-ג. מכתב כ”ק אד”ש נדפס באג”ק חי”ג ע’ קכ ומשם בשעהו”מ ח”א ע’ רסט.
לקדש מבעו״י – אין בזה שום חשש. ואדרבה, הכי עדיף טפי שמקדש סמוך לכניסתו שכ״ה עיקר הדין. ותו, שבמקורו בתיקוני שבת ובמג״א נז׳ רק שעדיף לקדש מבעו״י בכדי שלא לקדש בשעה השביעית. ולא שיש להמתין בשעה השביעית מלקדש. ומקום לומר שכשכבר הגיע שעה השביעית אין לו להמתין שלא לעבור על מצוה מן המובחר לקדש בתחילת כניסתו. אלא שבעו״ש הוסיף גם הזהירות להמתין בשעה השביעית. וכ״ה בשו״ע אדה״ז שם, אף שלמעשה ס״ל שאין לנהוג כן בפועל.
אלא שבד״כ אין מנהגנו לקדש מבעו״י. אבל במקום צורך אי״ב פקפוק. וכן נהגו ביו״ט בע״ש שפורס מפה ומקדש. אלא שבכלל מעדיפים לא להפך הצינורות. וכמדומה כ״כ בענין זה בכה״ח. ושו״מ שם רעא, כב. (אבל ראה בא״ח ש״ב בראשית יח, שנראה שלא חש לזה למרות דרכו בקודש בכיו״ב). וכן הקפידו בכך רבותינו נשיאינו עצמם. ובשנים האחרונות הופסק הענין בכלל ע״פ הוראה. וכ״ה בשיחת שמח״ת תשמ״ח שפסקו לנהוג כך בחב״ד.
במקום שלום בית – שלום ביתו עדיף. ואין לחוש לסכנה משום שומר מצוה וגו׳. ובאג״ק שם שזהו טעמם של אלו שאין מקפידים בכלל, גם כשאינו סמוך לתחילת כניסת שבת. ובטעם מנהגנו נראה דס״ל דל״ש שומר מצוה בכגון דא, כיון שאפשר לקיים שניהם ולקדש לאחמ״כ, משא״כ במקום חשש העדר שלום ביתו. וע״ד החילוק בין מצוה עוברת לשאינה עוברת. וק״ל. אבל לכתחילה אין לסמוך על שומר מצוה ויש למנוע מצב זה ככל האפשר – ראה עד״ז אדה״ז תנה, טז. בירורי הלכות פלאטקין יו״ד סוסי׳ כג. (וכבר העירו ליישב עפ״ז מה שנזהרים רק בתספורת בר״ח שחל בע״ש ולא בנטילת צפרניים, שבגילוח אפשר לקיים שניהם ולספר לפני ע״ש, כדעת אדה״ז בקו״א רס, א, משא״כ בנטילת צפרניים שצ״ל דוקא בע״ש. וה״ה והוא הטעם בההיתר לגלח בר״ח אייר שחל בע״ש – אדה״ז תצג, ח – שאא״פ בלא״ה מחמת ימי העומר).
כשיש אורחים – הנה בלקוטי מהרי”ח כתב להתיר משום צורך מצוה ומשם נעתק בכמה ספרים, אבל נוסף לזה שכתב זה דווקא באורחים עניים (וראה שו”ע אדה”ז שז, כג במוסגר. שלג, ו), בענין זה אין לנו אלא דברי בן עמרם – מכתב כ”ק אד”ש נדפס בשלחן מנחם ח”ב ע’ עה שכיון שאין על האורח מצוה, שוב אין על המארח וליכא הבטחת “שומר מצוה לא ידע” ע”ש.
להאכיל לקטן – ראה שו”ע אדה”ז רסט, ג. שמג, ו ובכ”מ. וראה כאן:
#6155
