Tachnun of Mincha on a day of a Siyum Sefer Torah

 

Question:

Until when do we skip Tachnun in Shul at Mincha on a day when there is a Siyum Sefer Torah?

Is it until when they finish writing the Torah? Is it until the parade is finished? Is until Hafakos are finished? Is it until Shkiya?

 

Answer:

Until after the Seuda.

 

Sources:

ראה מכתב כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ נ״ע הנדפס בסה”מ מלוקט ח”א ע’ ת ש”ההוא יומא הי’ יומא דפגרא אשר לא אמרו תחנון”. (ופשוט, שהלשון יומא דפגרא היינו לגבי זה שלא אמרו תחנון כפשוט, ואין הכרח לפרש שהוא כשאר יומא דפגרא וממילא אשר אין אומרים כל היום. וכתבנו לח״א שאם תופס כפשוטו, לא יאמר גם במנחה שלפניו. וכ״ז מופרך ומושלל).

וגם בסיום מסכת – ב׳ מנהגים בזה, אם אין אומרים כל היום או רק בתפלה הסמוכה. אבל לכו״ע לא אחריו – ראה גם שו״ת שבט הקהתי ד, מה. ובארוכה הנסמן בעבודת אפרים שטיין יב.

ולא עדיף מברי״מ (אף שפשוט שיש כמה חילוקים במנהג, ולדוגמא שאין אומרים בכל העיר משא״כ בברית שתלוי בחילוקי מנהגים), שלכל הדעות (ראה רמ״א קלא, ד. מג״א יב. ט״ז יא. אדה״ז ו. קצוה״ש כד, ה) לאחרי ברהמ”ז אין אומרים – ראה א”ר קלא, יא, דה״ח, חיי״א לב, לג. קצשו״ע כב, ו. והו״ד במשנ”ב כה.

וכן בפדה”ב – ראה גם שו״ת מנח״י ח, יא. ובארוכה עבודת אפרים כ. וש”נ.

ואי׳ איפוא מצינו בהעדר תחנון מחמת מצוה שאין אומרים גם אחרי גמר המצוה וסעודה וכו׳ (זולת למוהל ובעלי ברית שיו״ט שלהם הוא).

איברא, בל׳ הא״ר ״אפשר שאומרים אותו״ משמע שאין הדברים ברורים גם לגבי שאר הקהל כשמתפללים מנחה אצל התינוק. ומינה, שיש מקום לספק גם אחרי עשיית המצוה. ועוד להעיר מלשונו ״דיש לסמוך בזה על הרמ״א״. ונמצא שהיא הכרעה מדילי׳ בין הדעות, וכל׳ המשנ״ב ״ובא״ר הכריע״. וא״כ לדעת הרש״ל וב״ח וט״ז שפיר אין אומרים גם אחרי הסעודה. וכ״מ סתימת לשונם, דבודאי לא מיירי רק כשעדיין ממשיכים בסעודה בעת המנחה. אבל כל שאר האחרונים העתיקו כן בפשיטות ללא ספק. וגם לד׳ הא״ר שנסתפק – יש לחלק קצת, דהתם סו״ס מתפללים אצלו. והרי אומרים תחנון  לכו״ע בביהכ״נ במנחה אפי׳ כשבעל ברית מתפלל שם. ומכאן, שגם לפמ״ג במ״ז יא שכתב שאינו יודע חילוק זה, עדיין לא דמיא לנדו״ד לחדש שלא לומר בכל העיר גם אחרי גמר המצוה, דלא שנא מתפלת מנחה בביהכ״נ שאומרים במנחה.

ובכל אופן, דעת אדה״ז משמע כרמ״א שאומרים במנחה מדהעתיק ד׳ הרמ״א בסתמא ודעה שני׳ כמנהג יש מקומות. אבל בקצוה״ש כד, ה הביא דעה שני׳. וכן המנהג אצל אנ״ש.

ואם נאמר שיש לדמות לחתן – הנה, בחתן הוא ז׳ ימי משתה, ויש שנהגו כן בס״ת. אבל לא נתקבלה דעתם. ופשוט שכאן הוא מחמת המצוה. וראה גם הנסמן כאן. ולהעיר, שגם בחתן ביום ח׳ אין אומרים בשחרית ואומרים במנחה אם נשלמו ז׳ מעל״ע.

(ויש שר״ל ע״פ שיחת טו״ב כסלו תשמ״א שהיא שמחה לכל בנ״י, ושכאו״א דינו כחתן (וכבעל ברית) עצמו. והדבר מופרך ביותר. ואת״ל הכי, א״כ לא יאמרו תחנון בכל העולם? אתמהה? והרי גם יום הולדת פרטי הוא שמחה לכל בנ״י. אבל אינו שייך להעדר אמירת תחנון.

ובפשטות, השמחה היא לכל בני העיר, וזמנה – עד לסיום המצוה, וכמו בסיום מסכת. ובעל ברית שאני, שיו״ט שלו הוא כפשוטו במשך כל היום (ושקו״ט גם לגבי איסור מלאכה). אבל כאן לא מצינו שיש שום גדר יו״ט לכל בני העיר ביום ההכנסה במשך כל היום, יותר מעיר (או ביהכ״נ) שי״ב מילה (או חתן) ומשאר מצוות).

ולמעשה, לפענ״ד אין לך בו אלא חידושו. (והרי יש שר״ל שכללות הענין שלא לומר תחנון בכל העיר בהכנסת ס״ת אינו שייך בזמננו בעיירות גדולות. ואכ״מ).

 

 

#12013