האם מותר לאבל לרקוד בפורים או עכ”פ (אם יש חילוק) בשעת הסעודה?
אין לאבל לרקוד וגם בשעת הסעודה. אבל מותר לו לרקוד מעט בביתו ביחיד, אם דרכו כך בכל שנה.
אם מדובר באופן שמניעתו מלרקוד תתפרש כאבילות בפרהסיא, כגון במקרה שרגיל לרקוד בפרהסיא בסעודה, מותר לרקוד כדי שלא יהיה אבלות בפרהסיא.
מראה מקומות:
שאין לנהוג אבלות בפרהסיא בפורים – ראה בשו”ע או”ח סימן תרצו סעיף ד בהגהה. וראה כאן:
שאסור לרקוד – כ״כ בתשובות והנהגות חלק ו סימן קסג אות ב, ללא מקור.
ויש לדון דלכאו׳ שמחה דידי׳ הוא וכאבל לאחר ל׳ שמותר לישא אשה – שמותר לו גם לרקוד. [ומש״כ במג״א תרצו, לאסור לראות כל מיני שמחה – היינו תוך ז׳. וגם יתכן דמיירי בשמחה יתירה על הרגיל. ועוד, שבא״ר שם ה, הביאו בפמ״ג בא״א ז. ועוד, חולק].
ואכן, בשו״ת זקן אהרן (הקדמון) ריג – והו״ד בשו״ת חיים שאל א, כא, ובעיקרי הד״ט או״ח לו, כג, בפת״ש תרצו, ד, ובכה״ח תרצו, כו, שאבלות ל׳ ויב״ח לכו״ע אינה נוהגת בפורים, מטעם ששמחה המחוייבת היא. וכ״ה בשו״ת פעולת צדיק ב, עח. דע״ת שצא, ג. טוב לכת שם ג. [וחלקם כתבו משמו להתיר גם אחר ז׳ לשאר קרובים. אבל בפנים כתב רק אחר ל׳]. ואף דמיירי התם במי שכך מלאכתו ופרנסתו לנגן, וכתב שם בל׳ השאלה ״שאין לו מלאכה אחרת אלא זו״ (ומשמע קצת שההיתר משום הפסד). והרבה פוסקים העתיקו דבריו רק בכה״ג (אבל השמיטו שאין לו מלאכה אחרת) אבל מתו״ד נראה בעליל שטעמו להתיר גם בלא״ה, ועיקר סמיכתו לפי שמחוייב בשמחה, עייש״ב. (וידוע השקו״ט בכללי ההוראה כשפוסק כותב להתיר מתרי טעמי, אם אפשר להתיר גם ללא כל הצירופים).
ואף שמובן שגם בפורים ישנם הגבלות במניעת משלו״מ מרובים וכו׳ – אבל הכא קיימינן לגבי שמחה. ובנמוקי או״ח תרצו, ה חילק באו״א.
אבל לאידך, הרי בשמח״ת אסרו ברקודים אף ששמחה שלו היא, ראה בכף החיים או”ח תרסט, לג וגשר החיים כג, ז. וגם ביו״ט לא מצינו בשום דוכתא להתיר, אף שמחוייב בשמחה. (אבל בזקן אהרן גופא נז׳ בין השיטין גם יו״ט. ולא הוב״ד בפוסקים). אולם, יו״ט שאני שחיובו רק בבשר ויין, משא״כ בפורים שמצותו בשמחה מצ״ע. וגם בשמח״ת השמחה רק לכבוד התורה ואינה שמחה המחוייבת. וראה בדה״ש שצא, ל ובביאורים לשם שכשיש כלי זמר ה״ז ע״ד בית המשתה. וכ״ה בחזו״ע פורים ע׳ קפ.
ולפ״ז עדיף טפי רקודים וכלי זמר ביחיד, שאין בזה גדר בית המשתה – ראה גם תורת המועדים פורים ע׳ תכח בשם הגריש״א. אבל ראה וישמע משה משמו ע׳ שלב.
ולמעשה, כיון שאפשר בלא״ה (וכן יל״פ בכוונת המג״א שאסור לו לראות מיני שמחה, ובישוב קושיית הא״ר, , שכיון שאבילות נוהגת בצינעא, עכצ״ל שיש לו למעט בשמחתו בדאפשר במקום שאין הכרח), וגם שבכ״מ כתבו להתיר רק למי שכך פרנסתו, וגם בנימוקי או״ח דלעיל כתב להתיר רק כשבאו כבר המזמרים וכדו׳ ולא כשאפשר למנוע מראש, לכן כתבנו כבפנים.
#7015
