I got my Mezuzos checked and put them up without realizing that I need to make a Bracha. Is it OK after the fact? Or should I take them off and make the Bracha?

 

Ideally, you should remove one Mezuzah for rechecking. Even better would be to replace with a better Mezuzah, and make a Bracha when putting it up.

 

Sources:

שאינו מברך – כ״מ בש״ך יו״ד רפו, כה. וכן הבין בדעתו בסידור דרה״ח רלח, יא. חיי״א טו, ט. ערוה״ש רפו, כד. ועוד. (אבל ראה מה שפי׳ בדבריו באו״א – דע״ק במק״מ רפו, מז. משמרת שלום רפו, טו. שו״ת ה״צ או״ח יח. וראה להלן עוד. וראה גם בשו״ת בית שערים יו״ד שע. שם שעב. ומשה״ק עליו בשו״ת משנ״ה טז, קג). וראה בהגהות רעק״א על אתר משה״ק. וכ״ה בתשובותיו תנינא יג – לברך בעודה קבועה. וכה״ק בשו״ת כת״ס יו״ד קלט. פני מבין יו״ד ריא. מהר״י אשכנזי יו״ד כג.

וכדברי הש״ך כ״ה בכה״ח יט, ג. וראה שו״ת תבואות שמש יו״ד צו.

אבל בכמה אחרונים חביבים כתבו כדברי רעק״א – שו״ת אשדות הפסגה יו״ד ט. בשם מהר”י נבון. והו״ד בעיקרי הד״ט יו״ד לא, ח. זכל״א מערכת מזוזה. משמרת שלום יו״ד רפט, א, ד. ועוד. וכ״כ בחקרי לב יו״ד קכח בסופו. ועוד. וראה בארוכה הנסמן בשו״ת יבי״א ח יו״ד כז.

ויש שר״ל שבאופן שמעיקרא קבע בלא ברכה מהני אם יוריד לרגע אחד שיוכל לברך, אפילו שאין כאן היסח הדעת, כיון שגם בהתחלה לא בירך, אלא רק שאא״פ לברך בלי התעסקות במצוה וכיון שמוריד ומחזיר שוב יכול לברך כיון שיש כאן מעשה מצוה. ומה שדנו הפוסקים האם סילוק המזוזה מחייב לברך עוד פעם היינו אם בירך בשעה שקבעה, אבל אם אז לא בירך פשוט שאם עכשיו עושה מעשה מברך בשעת עשיית המעשה.

אלא, שהרבה חולקים בסברא זו, ול״ד לציצית ותפלין שעדיין עוסק במצוה, והמשמוש משום היכר, משא״כ כאן שהיא חובת הבית, ואינה בגדר עשייתה נמשכת (כ״כ לפרש בדברי הש״ך שם בברכת הבית נט בשערי בינה יח). וכן מפורש בדברי ר״א בן הרמב״ם בס׳ המספיק, שקבע מזוזה בלא ברכה אינו חוזר ומברך. ומה״ט חזר בו בשו״ת יבי״א י יו״ד ל מדבריו בח״ח שם. (והובא במהדו״ח דיבי״א ח״ח שם עה״ג. וראה גם חזו״ע חנוכה ע׳ קלב). וראה בירור הלכה זילבר ז, רפט – ע׳ קפה. וכ״ה פשטות דברי הש״ך.

ובפרטיות יותר: באמת, יש כאן ב׳ נושאים שונים.

א. אם מזוזה בגדר מצותה נמשכת, ואם מברך על מה שהיתה קבועה כבר.

ובדברי ס׳ המספיק מוכח דס״ל שאינו מברך אח״כ. וכן עולה ממאירי פסחים ז, ב ד״ה ולענין הברכה. וכ״מ בברכ״י או״ח יט, ב והובא בשו״ת רעק״א קמא ט בסופו, בהשמטות. (ונשאר בצ״ע, אף שנוטה לדברי מג״א שם. ודברי רעק״א שם תנינא – כנראה נכתב קודם ההשמטה הנ״ל לפני שראה דברי הברכ״י בנידון). וכבר חקר בשו״ת חקרי לב שם, אם מזוזה דמי לציצית ותפלין וסוכה שמברך אח״כ. ובכ״מ כתבו דשאני מזוזה. וראה מזה בשו״ת אריה דבי עילאי יו״ד יז. בית שערים שם. רב ברכות מערכת הפ׳. שו״ת חלק לוי יו״ד סוסי׳ קטו. קובץ תשובות א, קטז. נחל איתן ה, ג. דעת נוטה מזוזה רצט. שלמי יוסף ב עניני סת״ם ע׳ תקד. ובארוכה בנועם חו׳ יא. והיא לו נדפסה במשנת חנוך גרוסברג ח.

וכן מצינו לענין מעקה, בשכנה״ג או״ח תלב בהגב״י ב. פמ״ג שם במ״ז ג. שדה הארץ ג חו״מ כ. (אבל ראה מש״כ לחלק בחידושי ר׳ שמואל פסחים ז, ג. איי הים מזוזה ב. וראה גם בירור הלכה ו דלקמן).

והוא דלא כשו״ת אשדות הפסגה  הנ״ל, ועוד.

ולגבי ענין זה, בקבע לפני זמן החיוב גרע טפי, וראה שו״ת חק״ל שם.

ועוד טעם מחמת נוסח הברכה – ראה שו״ת סת״ם מזוזה ה. ומצינו כעי״ז בשו״ת מהר״י מברונא פד לענין הדלקת נר שבת. (אבל ראה שו״ע אדה״ז רסג בקו״א ג). וראה מזה במקדש מעט רפו, נט. בית שערים שם רסי׳ שע. ובשם הגריש״א במנשים באהל יו״ד קלה – ע׳ רס. וראה דעת נוטה מזוזה תסג. וכבר הקשו מאי שנא מלהניח תפלין ולהתעטף. ואכ״מ.

ואם נאמר דדמי לתפלין וציצית – תיסגי גם במשמוש המזוזה. ואכן כ״כ בשו״ת אג״מ יו״ד א, קעט. אלא שכתב צד לפקפק. וראה גם שו״ת שואל ונשאל ח, קצח. וכן הביא במזוזות ביתך רפט, ד בשם עיקרי הד״ט. (ותמה עליו בבירור הלכה ו, רפט – ע׳ תעח דליתא שם). אבל להעיר דל״ד למשמוש בתפלין – ראה שו״ע אדה״ז כה, כג. וכבר העיר כך בשד״ח מערכת מ, קיד. שם סוסי׳ קיג. וכבר העיר דוגמתו במור וקציעה סוסי׳ יט.  וראה גם שו״ת חקרי לב שם ע׳ רצו. דעת נוטה מזוזה רצט – בהערה.

ב. אם נאמר שאינו יכול לברך על מה שהיתה קבועה מכבר, כנ״ל, אי סגי שיוריד ויקבע שוב. ובשו״ת אג״מ שם שאם הוריד ודאי אין טעם שלא יוכל לברך.
אמנם, פשטות דברי הש״ך שציינתי שאא״פ לברך גם בזה. וידעתי שיש שפירשו דבריו באו״א, וכדלקמן. אבל כ״ה פשטות דבריו (ראה גם ברכת הבית שם. חובת הדר יא הע׳ כב), כן נקטו בכוונתו הפוסקים שבית ישראל נשען עליהם ומפיהם אנו חיים. וכן הבין בדעתו בהגהות כת״ס בילקוט מפרשים בשו״ע מהדו״ח ובשו״ת שלו שם. ותמה בזה טובא.

ואכן התמיהה רבה, מ״ט לא יוכל לברך. ועמד בזה בהגהות רעק״א שם. וכתב לפרש שכיון שהורידה ע״מ לחזור ולקבוע הו״ל כאילו לא הסירה וע״ד מי שפשט טליתו ע״מ לחזור וללבוש. אלא שיתכן באמת שבהגהות רעק״א קאי רק באופן שכבר בירך בראשונה. אמנם ממאי דמספק״ל וכתב בדא״פ, משמע דקאי בנידון שלא בירך תחילה. ולכן נסתפק אם לדמות לטלית.

ואכן, איכא לפרושי בש״ך דקאי רק באופן שכבר בירך. וכ״כ לפרש בחמו״ד רפו, טו. (אבל לא ברירא אם הוא בדרך פירוש, או שחולק עליו).  דע״ק רפו, כג. מקדש מעט שם. משמרת שלום רפו שם. וכ״נ שהבין שו״ת פני מבין שם. ועיי״ש בבית שערים שכתב להגיה בש״ך. ובשו״ת מהר״י אשכנזי שם פי׳ באופן מחודש שבש״ך הורה שלא לברך מפני הרואים, עיי״ש.

אבל בדרה״ח ובערוה״ש מבואר שלא הבינו כך. והב״ד דרה״ח במסגה״ש יא, י. וכ״מ בחיי״א טו, ט. וכן מפורש גם ביד הקטנה ב במנחת עני כה בשוכר שקבע קודם שעברו ל׳ יום ללא ברכה. והב״ד ש״ך הנ״ל. וכ״כ לענין שוכר בנחלת צבי רפו, כב בסופו. ונשאר בצ״ע. (וציין למש״כ אצלו בפת״ש רסי׳ רפט בעיקר הדין כשמסיר מזוזה ע״מ לבדוק ולקובעה. ושם, דדמי לפשט טליתו ע״מ לחזור וללבוש. וצ״ע שיש לחלק בקל, דהכא אכתי לא בירך. וראה לקמן). וכ״כ בשו״ת תשורת שי קמא קלג – לענין שוכר, כנ״ל.

ועמד בדברי דרה״ח בשו״ת הר צבי שם. ושם שזה פלא ושמצוה לפרסם ולתקן מש״כ בדרה״ח. אלא שלא עמד בעיקר הענין שי״א שאין המצוה נמשכת. והעיר בדבריו בנועם שם. ותמהו בדברי דרה״ח גם בהגהות כת״ס שם ובשו״ת כת״ס שם ובשו״ת פני מבין  שם. כן  נתקשה בדברי ש״ך ודרה״ח בעל דרך אמונה ונדפס בבירור הלכה ו ע׳ תנה. אגרות וכתבים דרך אמונה צה. וציין למש״כ בספרו מזוזות ביתך בשעה״צ רפו, קכב.

ויש שהביאו ממור וקציעה יט, שלהוריד ולחזור ולקבוע הו״ל כגורם ברכה שא״צ (והתם קאי בנכנס לדור בבית שיש בו מזוזה. ואף שמקום לומר בעניננו, שכיון שלא בירך, עדיף שיעשה כן שלא להפסיד הברכה. וע״ד בדיקת חמץ לפי ליל י״ד).

ובבית שערים שם פי׳ בדרך מחודשת, שאסור להוריד ולכן אינו מברך שבוצע ברך. ובשו״ת כת״ס אסברה לה בפשטות. של״ש להורות דיוריד שמבטל המצוה. ואין לומר לו שיסיח דעתו, שאסור לו לשהות כך שמבטל המצוה. ובשבו״י מזוזה  ט ע׳ קיא בשם הגרח״ק שהוא בזיון למצוה.

ובטעם הסוברים דאינו מברך גם כשהורידה – בהכרח לפרש (אם לא נאמר באופנים מחודשים שנזכרו לעיל), שלא יועיל מה שהוריד אם לא הי׳ היסח הדעת. וכן בשו״ת סת״ם שם פי׳ כנ״ל, שבמסירה ע״ד להחזיר הו״ל כאילו לא הסירה. והסכים עמו בדעת נוטה שם רחצ. וכ״כ בברכת הבית שם. גם בשו״ת תשורת שי שם, דימה לפושט טליתו ע״מ לחזור וללבוש (כנ״ל מהגהות רעק״א). וכן ראינו בדברי הנחלת צבי, כנ״ל. וצ״ע, שלכאורה פשוט שבלא בירך תחילה ופשט טליתו ע״מ לחזור וללבוש שמברך. וראה מה שכתב בשו״ת מנח״י י, צג, לגבי שוכר, דל״ד לפשט טליתו, דהתם בירך מתחילה.

ונראה בכוונתם שר״ל רק גוף הענין, דהו״ל כאילו לא נטלה. והאריך בסברא זו לעניננו בשו״ת דברי סופרים קלד בארוכה. וראה גם תבואת שמ״ש שם. שלמי תודה סוכות סח בתחילתו בשם האילת השחר.

ובסגנון פשוט, שאין לנו ראי׳ מטלית שמברך אח״כ כשלא בירך מתחילה, כיון שעשייתה נמשכת, ובמשמוש סגי משום היכרא. ואילו במזוזה נגמרה מעשה הקביעה מאז, ואין המשך לעשייתו. מה תאמר, שיוריד ויחזור ויקבע, ע״ז כתבו, שאי״ז בגדר קביעה חדשה כשלא הסיח דעתו. והביאו מטלית בדרך דמיון, שכל שפושט ע״ד לחזור וללבוש אין כאן סילוק. ונקודת הדבר, שאינו מברך רק על הקביעה, ורק כשיש מעשה קביעה חדשה לגמרי.  ונראה שז״כ ברכת הבית.

ולמעשה, כתב בקונטרס המזוזה, רפו, קסט, שיש לחוש לדברי האחרונים שאינו מברך. ובהערה שם, שסו״ד נראה שאין לזוז מסתימת הוראת הש״ך. וכנ״ל, כ״ד כמה אחרונים שנקטו שאינו מברך. וראה גם שו״ת מנח״י שם. הליכות עולם ח כי תבוא יד. שבה״ל ח, רמב, ב. (וצ״ע ממש״כ שם ו, קס). שבו״י שם ע׳ קיב בשם הגריש״א. וסב״ל.

ולמעשה יש לעשות כבפנים לצאת מכל ספק. וכההוראה המקובלת בשוכר שקובע מיד ולאחר ל״י מברך באופנים הנזכרים – ראה אצלנו הלכה יומית 422. וראה גם בשו״ת יבי״א שם להשוות בין הנדונים – בתר איפכא.

ואף שיש לחלק קצת, דשאני התם שמעולם לא עשה מעשה קביעת מזוזה בחיוב, שבזמן הקביעה הי׳ פטור, משא״כ כאן, מ״מ מידי ספק לא יצא. ולהעיר, שלמעשה נקטינן בשוכר שבברכתו פוטר שאר המזוזות בשאר הדלתות אף שאין כאן מעשה קביעה בחיוב, והיינו שאין כאן חשש משום ערום לא יתרום שמפקיע חיוב ברכה. ובדוחק י״ל שהוא רק משום נוסח הברכה לקבוע, אבל גוף ועצם הברכה חלה בכל הדלתות כיון שעשייתן קיימת. ולפ״ז הה״נ בנדו״ד שמחמת הנוסח יש לעשות באופנים הנזכרים. אבל אאפ״ל וליישב כן בנדון דהש״ך, שהרי מיירי בקבע ב״פ לפנ״ז כשאין דלת ושוב אחרי תליית הדלת, ועכ״פ פ״א היתה קביעה בזמן חיוב למר כדאית לי׳ ולמר כדאית לי׳. ובמק״א – הלכה יומית 254 – הארכנו בגוף דברי הש״ך, ובמה שאי״ב משום תולמ״ה בשוכר. ומשם תדרשנו.

 

 

#6486