When removing Mezuzos to check them, do you need to put them back on the same doors they were taken from?

 

No. But you should preferably ensure that Mezuzos which were on a door which is obligated מן התורה do not go on a doorway which is obligated מדרבנן or פטור completely.

 

Sources:

מצד הורדה בקדושה או מחמת שמבטלה ממצותה – להעיר מכעי״ז בארה״ח טו, א הובא במשנ״ב טו, א. ולאידך ראה המאיר לארץ שם ה. וראה דרכ״ת רבינוביץ ע׳ 109 לענין תפלין. וכ״כ בתפארת חיים פרנק ע׳ קנג. דעת נוטה ב ע׳ רפה. שם ג ע׳ שעח.

וכבר כתב כן לענין נדו״ד באני׳ דיונה הל׳ מזוזה רצ, בשערי אמת יח, ו ובבית ארי׳ שם ה –  לא, א-ב. מזוזות מלכים הלכה למשה קפו, ב. שם ריד, ג. הליכות שלמה ג בדבר הלכה לה. וכ״ה בשו״ת מנחת שלמה ב, צז, כד. וסותר מש״כ הו״ע בהליכות שלמה שם מילואים ז. וראה תשוה״נ א, תרמט. קנין תורה ב, נה, ב. וראה מעדני אשר לונצר עב. וראה בארוכה קובץ הלשכה גל׳ א ע׳ יט ואילך.

ועוד יש לדון משום קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון (ירושלמי שבת יב, ג) ע״ד מש״כ הפוסקים לסמן צדדי הטלית (מג״א ח, ו. אדה״ז שם ט) וקרשי הסוכה (מהרי״ל הל׳ סוכה ו. באה״ט תרל, ו). ולפ״ז יש מקום לקפידא גם בשאר פתחים אפילו חיובם שוה, באם נאמר שגם בקרשים כ״ה אפי׳ במקומות השוים בקדושה. ונחלקו בזה. וראה בכור״י תרל, טז. שו״ת בית שערים ס. וראה שיחת מוצאי ש״פ נשא תשל״ח.

אבל מצינו (במג״א ואדה״ז שם. וכ״ה בשעה״כ ענין ציצית סוף דרוש ב. פע״ח שער הציצית א) שהאריז״ל לא הקפיד בדבר בנוגע לציצית. ותלוי בטעמו אם דס״ל דשאני ציצית שאי״ב קדושה (מהרש״ם ומהר״י אסאד דלקמן), או דס״ל שבציצית כולן שוים לטובה (ראה רב פעלים דלקמן) משא״כ בקרשים שיש בזה חילוקים, כנ״ל, או משום לב בי״ד מתנה, וכדומה. וראה אשכבתא דרבי ע׳ 22. וראה מש״כ לענין נדו״ד בשו״ת דברי אפרים אליעזר יו״ד קפ.

ועוד להעיר שבמחליף מפתח לפתח נחית לשקו״ט באם לברך, למ״ד שאין לברך כשנותן לבדיקה רק אם עבר יום, ולפעמים יש חשש גרם ברכה שא״צ.

ומ״מ נראה שמדינא אין חשש בכל הנ״ל, וסתימת כל הפוסקים בדבר הרגיל טובא בבדיקת מזוזות מוכיחה דלא שמיעא להו. ונראה שבאמת אין כאן הורדה מקדושה, שבקדושתה קיימי וקאי. וגם לא משום ביטול מצוה, וכמו שבציצית אין חובה להחזיר הציצית אחרי שהתירו לבגד הראשון. ויתר על כן קייל״ן שתשמישי מצוה נזרקין לפי שקדושתה יורדת כשאינה עומדת למצוה. וקייל״ן שמותר לשנות תשמישי מצוה לקדושה קלה – ראה מרדכי ב״ב א,תסד. והובא לדינא בש״ך יו״ד רנט, יא. איברא שיש חולקים. והה״נ בנדו״ד, אף דקיימינן בתשמישי קדושה, שמצד גוף הקדושה שבהפרשיות אין כאן שום הורדה איפוא שיהיו שעומדות בקדושתן, ולענין המצוה שבזה, כל שקובעה במק״א כבר אינה עומדת למצוה ראשונה. וכמו שאין איסור לסתור פתח מחשש ביטול מצות מזוזה. ובפתח שחייב מדרבנן, אם מה״ת קיימינן השתא, ודרבנן לגבי דאורייתא כרשות היא, ה״ז כמונח בקופסא. וכש״כ בפתח הפטור מספק, דממנ״פ ליכא משום הורדה בקדושה. וכ״כ במזוזת מלכים שם.

וכמו״כ מדינא ליכא משום דין קרש הנתון בצפון, שהוא רק במשכן מחמת קדושת המשכן, ועוד דכתיב בה כמשפט, או אפילו בסוכה שחל ש״ש על הסוכה. ולמעשה לא נהגו ליזהר בסוכה. וגם במשכן, היינו רק כשיש חילוקי קדושה (ראה קה״ע ויפ״מ לירושלמי שם – במעלת דרום וצפון. וראה שו״ת רב פעלים ב, כ. אמרי יושר א, עט. ועוד. וכבר העירו במה שלא סימנו ביריעות. ויש שכתב שלפי הציורים שביריעות ידעו. וכן לפי הקרסים ידעו שלא להפוך פנימי לחוץ. והנה, גם אם נאמר שרשמו על כל הקרשים אף באותו רוח לידע איזה בן זוגו. וכדמשמע בכמה ראשונים – היינו לפי שכל הקרוב קרוב אל המנורה ולקדה״ק מקודש טפי. וראיתי למי שכתב עד״ז בטעם קפידת מהרי״ל בסוכה דקאי בדופן רביעית דקדושתה רק מדרבנן, ראה תוס׳ סוכה ט, א ד״ה מנין). וראה שו״ת מהרש״ם ב, לט שאין דין קרש שזכה בתשמישי מצוה. וכ״כ במהר״י אסאד דלקמן. וראה תהל״ד ח, ב. אפיקי מגינים שם ד. שם מב, ב. ולענין פתח שבו המזוזה – לא עדיף מתשמיש מצוה, שהרי הפרשיות לא נשתנו מקדושתן (משא״כ כשמשנה פרשיות מרש״י לר״ת, שמוריד מקדושת התפלין. ולהעיר שאדה״ז בשו״ע לד השמיט ולא הביא האיסור לשנות פרשיות מרש״י לר״ת. וכ״ה במחליף מש״ר לש״י שיש יותר קדושה בתש״ר.  אבל ראה מאירי ברכות כג, א שהםלגתן קדושתן אינן אלא במקומן בראש ובזרוע. וצ״ע אם אפ״ל כן גם במזוזה. ואפילו למ״ד ליזהר בטלית (ובמהרש״ם שם שאינו מדינא רק ממדת חסידות) – ה״ט שי״א שעיקר העטיפה בראש. (ולהעיר שדעת אדה״ז בשו״ע ח, ט משמע שדין קרש שזכה הוא משום מעלין בקודש. וכ״ה ביש״ש יבמות א, ג שכתבם אהדדי. ולהעיר מכעי״ז בתוד״ה הניחא שבת צח א, והובא במג״א מב, ג, לענין להפוך מקום הקשר בתפלין למקום הכריכה על האצבעות.  וצ״ע דהא בירושלמי מפיק לה לקרש שזכה מקרא אחרינא. וראה ברכת שמעון חנוכה תרעא, ז. וגם בשו״ת הריב״ש רעא מוכח דתרתי אינהו. ואולי לישנא בעלמא קאמרי. וראה טוב ירושלים לירושלמי שם. שו״ת שרידי אש א, כא, כח. או״י בסגנון אחר, שאדה״ז השמיט כאן דין קרש שזכה והביא רק דין מעלין בקודש. ועוד מדוייק בלשונו שם שהוסיף וכתב ״ולא יורידן למטה״, שהאיסור רק מחמת שמוריד חלק הראש שבטלית למטה ולא בגוף השינוי ממקום למקום. וראה קובץ העו״ב א׳קה), וכאן אין שינוי בגוף הקדושה רק במעשה המצוה. ועוד איכא בגווה, שבקרשים וטלית וסוכה כולם מקשה אחת הן וגוף אחד הן, ואין להוריד הקדושה ממקום למקום באותו חפץ  ואולי הא גופא קמ״ל בירושלמי שאינו בדין מעלין בקודש שבשאר דוכתי, דכאן ההורדה הוא בשינוי הסדר באותו דבר גופא. וס״ל להנך רבוותא דהה״נ בטלית וסוכה שיש דין קרש שזכה להחליף סדרן. משא״כ במזוזה שאין שום שייכות בין המזוזות, וכל חד מצוה באנפי נפשה היא, ואתינן לשאר דיני מעלין בקודש, וכבר אמרנו דליתא להך דינא בתשמישי מצוה.  וגם למש״כ בשו״ת חת״ס או״ח כח (ולהעיר גם משו״ת חת״ס או״ח מב שלא להשתמש בדיו שיש באות שבס״ת לכתוב בו אפי׳ דבר קודש מדין קרש שזכה. וראה אני׳ דיונה הל׳ ס״ת ערד – נה, א) ורב פעלים שם לגבי מקום בימה שבביהכ״נ (וראה שו״ת מחנה חיים ג או״ח יד שחולק) – שאני התם שג״ז בכלל תשמיש קדושה, ראה בענין זה בשו״ת מהר״י אסאד או״ח ג. ועוד, דאכתי יש, דשאני קרש שבמשכן וסוכה וצד הטלית, שעדיין משמשים למצוה, וממילא מי שזכה בו תחילה אא״פ להעביר זכותו. (וא״ש מה שלמדו מזה בירושלמי גם לגבי דיני קדימה וחזקה בבנ״א, דאתי עלה רק מדין העברת זכות, ול״ש כן בשאר מילי. וי״ל גם שהוא בזיון. וראה העמק דבר תרומה כו, כד. שו״ת שרידי אש שם אבל כשמחליף המזוזה לפתח שפטור לגמרי כבר אינו משמש למצוה. וכן כשמחליף לפתח שחייב רק מדרבנן – הרי אינו עומדת למצוה דאורייתא. ובכלל נראה לחלק בין דבר הקבוע להניח במקום מסויים, דבקרשים וכן בהנהגת קדימה בבית הנשיא, נקבע כך ולא באקראי בעלמא. משא״כ במזוזה שי״ל שאין קפידא מעיקרא. וכש״כ במזוזה שלקח בהשאלה לקבוע רק לזמן, שי״א דל״ש הורדה בקדושה בדבר שהוא רק לזמן.

ומקום אתנו לומר עוד וליישב החילוק בין הך דמשפחת בן פזי למה שמותר להוריד תשמישי מצוה לקדושה קלה, שרק כשמחליף הסדר יש דין קרש זכה, שנמצא שהפחות עלה והחשוב ירד, ואיכא גנאי ובזיון, אבל במוריד מקדושה חמורה לקלה לית לן בה. ונפק״מ לפ״ז אם מוריד המזוזה לפתח שחייב מדרבנן לחוד, או שגם מחליף הסדר. אבל מחוורתא כנ״ל.

וגם חשש ברכה שא״צ ליכא מדינא, וראה מזה בבירור הלכה זילבר ו יו״ד ער – ע׳ תנח. שם ע׳ תס.

 

 

#5437