Is there a preference to use a smooth knife over a serrated one for cutting challah on Shabbos or is there no difference?

Some are particular about this, but it’s not a halachic requirement.

Sources:

קרבן שבת א, ז. חסל״א רנא, ד. חסד לאברהם מעין ב נהר לב. כה״ח פלאגי כז, לג ועוד. וראה הנסמן בתפארת בנים טויסיג ב, עב, ע׳ קנב ואילך.

איברא, אף שנהגו להקפיד בכך בכמה חצרות חסידים (ולהעיר שסכינים עם שיניים מתוקנים בטוב כבימינו היו מזומנים לציבור הרחב משנות עת״ר-תר״צ לערך), מסברא י״ל שהקפידא גם ע״ד הסוד מצאה מקום לנוח רק בסכין שבימיהם שמעיקרא חלקים הם, וכשיש בהם פגימות אינו חותך בטוב, משא״כ סכינים שבימינו שנוצרו מעיקרא עם פגימות, שכמעט וא״צ להשחזה, וכן אא״פ להשחיזם על דרך הרגיל לפי שיש בהם שיניים, וצריך העמדה (השחזה קלה) ולא השחזה, וריבוי ההשחזה או גם העמדה בכל ע״ש גורם לקלקול. והעיקר, שאין הברזל קהה, וחותך בטוב. ואדרבה.

והכוונה ע״ד הסוד – כידוע, מתקיים בכמה דברים במחשבה ובפנימיות הענין, וכמובן וגם פשוט.

ולפי פשוטו – ודאי הכי הוא, שטעם השחזת הסכין שיהא שלום בית שאם קהה הברזל ולא יוכל לחתוך אתי לידי קטטה ח״ו וליכא שלום בית (וראה מה שפי׳ ברוח חיים פלאגי רנ, ב. ונראה שבא ליישב מש״כ במח״ב רנ, ה,  שרבים תמהו מה ענין שלום אהלך להשחזת סכין. אבל לפי פשוטו, כמ״ש בס׳ היראה דלקמן – ובהגהות מהרש״ל דלקמן, וכן במח״ב שם, הביאו בשם רוקח, וליתא לפנינו – כנ״ל שקהה הברזל ולא יוכל לחתוך, וכיון שמעכב האכילה, ויש חשש שיעשה קלקול בסעודה (ראה ס׳ הפליאה לו, ב), יבוא להתקוטט, וכמ״ש ביפ״ל ב, רנ בקו״א ב), משא״כ בסכינים שלנו.

וכ״ה גם לפי הטעם משום הכנה לשבת וכבוד שבת שמכין עצמו לאכילה.

[ולהעיר, שבכ״מ הביאו ב׳ הטעמים אהדדי (ס׳ היראה לרבינו יונה שט. הגהות מהרש״ל לטור או״ח רס, הובא בב״ח שם. ובט”ז שם א. ד״מ הארוך רנ, א. אדה״ז רנ, ה). ולכאורה נפק״מ בין הטעמים אם צריך להשחיז בבוקר כשאר הכנות לשבת (ובצוואת יש נוחלין ד, ד סמוך לשבת. ואולי מחשש שישתמש שוב בזה לסעודת ע״ש. והרי הכנת צרכי שבת היא לפני שאוכל בע״ש. ולהעיר מס׳ קושיות שמז, דיליף לה מזכור את יום השבת לקדשו. ולפ״ז הוא שיזכור שבת. ולכאורה אצ״ל דוקא בע״ש, זולת מחמת הטעם שמשתמש בזה במשך השבוע). וכן להשחיז בעצמו דמצוה בו. וכ״מ קצת בס׳ המנהגות, הלכות שבת. (אבל במהדו״ח, ירושלים תשפ״ה, ע׳ ריט, הביאו ד״ז בקטע בפ״ע ללא המשך לדין מצוה בו). ולהעיר, שבכ״מ העידו על כמה צדיקים שנהגו להשחיז בעצמם. ובלקט יושר מהדו״ח ע׳ קד: הוא או שלוחו. אבל בפשטות עשה גם הכנה אחרת לשבת].

ולא שנא ממי שבגדים מכובסים כבר, שאין טעם שיכבס בגדיו בחמישי בשבת לכבוד שבת.  ומה תאמר, שאין תקנה כלל לכבס, אלא שאם מכבסים יכבסו בחמישי, בכדי לכבד שבת – נראה שהן הן הדברים כאן. וראה א״ר רמב, ט. אבל ראה כה״ח יט. וכעי״ז (אף שאינו דומה ממש) אין מקום לנטילת צפרניים וגילוח שערותיו כשאין מה ליטול ולגלח. וכמו שא״צ למשמש בגדיו בע״ש עם חשיכה כשיש לו בגד מיוחד רק לשבת.

וכ״ה גם למש״כ בכלבו לא, והובא בב״י אוח רנ, וכן בשו״ע אדה״ז שם (אף שברמ״א השמיט תיבות אלו) להשחיז בכל ע״ש. ונראה פשוט, לפי שבסכינים שלהם אפשר להשחיז שיהא חד יותר, וכל מאי דעביד טפי ה״ז מכבוד השבת. (ולהעיר מהלשון בחסל״א שם בשם המקובלים להשחיזו עד שלא ישאר שום פגם אשרי מי שיוכל עשותו). וכמו שרוחץ בכל ע״ש לכבוד שבת, ואף כשרחץ ביום שלפניו, שמתנקה יותר. וכמובן, שאם הושחז כבר מיום אתמול, ולא השתמשו בזה אז, אין טעם להשחיז שוב. ולדידן – הו״ל כאילו השחיזו מאתמול.

וגם להטעם להוציא מדעת הקראים שסברו שאסור לחתוך בשבת בסכין (וחתכו כל הצריך להם בע״ש – ראה תו״ש בשלח טז הערה מו* ובמילואים לשם ע׳ שלד) – אין טעם להשחזה כשאין מה להשחיז. ופשוט שטעם הנ״ל, וכן שאר טעמים שנאמרו בספרים (וראה מח״ב רנ, ה, שבספר קרבן שבת נתן טעם לשבח דרך דרש. וראה ישמח ישראל לחנוכה אות ה בשם הרה״צ השר שלום מבעלזא. ועוד מצינו בזה), בא רק כהוספה על עיקר הטעם. ובלא״ה, טעם הנ״ל לא הובא בפוסקים והמציאו המחבר מעצמו. ועיקר הטעם אינו מובן, שלפ״ז מדוע לא הנהיגו שלא לחתוך בע״ש מה שצריך לשבת. (ולהעיר מהמנהג שלא לבצוע הלחם בע״ש בסכין. והאריך בזה בקובץ בית אהרן וישראל חו׳ קסט ע׳ קיג ואילך. וראה שם ע׳ קטז).

ולהטעם שכתב בלבושי מכלול בקו״א בהערות לח״ב אות ג (ב, ג) שהסכין צ״ל חד למנוע פירורין – הרי אדרבה סכינים עם שיניים עדיפים למנוע פירורין, ובפרט בחלה שהיא קשה קצת (זולת אם הסכין ללא שיניים מושחז בטוב ללא סרך פגימה אבל ג״ז לא להרבה זמן).

וגם למש״כ בבא״ח ש״ב לך ה, שהגם שד״ז נאמר לפי מנהג רוב המקומות שצריכין לסכין בשעת הסעודה, ויש מקומות שא״צ כ״כ לסכין (וצ״ע שהרי על הרוב אף שא״צ לסכין בשעת הסעודה צריך סכין עכ״פ להכנת המאכלים), מ״מ כיון שיצא הדבר מפי רבותינו ז״ל צריך ליזהר בזה בכל המקומות – הרי סיים עלה, כי אא״פ שלא יצטרכו לסכין. אבל במקבציאל שלו שם ז, שבכל דברי רז״ל סוד כמוס. ומ״מ נראה שכ״ז רק ביש צורך להשחזה משא״כ כשאין בזה שום תועלת. וכמו בכביסת בגדים וכו׳.

גם אפשר לקיים עיקר הענין דהכנה לאכילה ע״י הכנת שאר הכלים לשבת, ראה גם ס׳ היראה שם. ואף אם נאמר דמעליותא איכא לקיים ההכנה ע״י השחזה דוקא המרומז בקרא, הרי לאידך בסכין שבימינו עדיף מצד אחר שחותך בטוב יותר.

וראה סדר שנה אחרונה עט הערה כז, שאצל השם שלמה לא השחיזו הסכין מטעם אחר. וראה דברי שלמה יהודה או״ח רנ, שהקלו בזה לפי שאין כל אדם בקי בהשחזה. וכ״כ הלכות שבת בשבת קארפ א, א הע׳ 37 – ע׳ כ. ועוד מאחרוני הזמן. ומש״כ שם שמ״מ ע״ד הסוד יש מקפידים – לדברינו י״ל שגם הכוונה ע״ד הסוד היינו בהתאם להפשט. וכמבואר בכ״מ שהסוד הוא כנשמה לגוף, לגופי תורה, וכשאין חשש בפגימות ע״ד ההלכה, אפשר דליכא קפידא גם לפי הסוד. וק״ל.

ומ״מ  קצת מעלה בסכין שחודה חלק, דקייל״ן דבעינן לפת שתהא שלמה בשעת ברכה, ובסכין שיש לה שיניים אין חיתוכה אלא על ידי שמוליך ומביא ומנסר בה, ואם בא לרשום בה קודם הברכה, קרוב הדבר שתאחז שן אחת בקרום הפת ותקרענו, או שתמשוך המכה עמוק לתוך החלה, ונמצאת הפת פגומה ולא נקראת שלמה. אבל בסכין שחודה חלק, שא״צ להולכה והבאה כלל, ומניח פני הסכין על הפת ולוחץ עליה בנחת מלמעלה למטה, עושה בה רושם הניכר לעין בלא שום קריעה וחיתוך המפסיד. אמנם, בפירורים אחדים הנופלים בעת שרושם קודם הבציעה, שבסכין ללא פגימות נמנע הדבר, לית לן בה לענין דינא. וכדמוכח מהמבואר פוסקים שמה שמתחיל בשבת לחתוך אחר הברכה  היא מטעם שמא תשמיט ידו ויחתוך יותר מכשיעור. ומשמע, דאל״ה מה שפירורים נופלים כשחותך כשיעור שאם יאחז בפרוסה יעלה כל הככר (כמו שעושים בחול) – לא איכפת לן. (אבל להעיר מתשב״ץ קטן שכב. וסותר למש״כ בעצמו שם יח, שמהר״ם חתך קודם הברכה בשבת. וראה גם שו״ת מהר״ם לבוב תפג. ונראה שגם לדברי תשב״ץ קטן שחשש לפירורים – היינו  בחתיכה ממש, לפי שנופלים הרבה פירורים, משא״כ ברשימה קלה כמנהג המדקדקים לית לן בה, דאלת״ה א״כ מדוע נהגו המדקדקים לרשום בסכין, ולא חשו לפירורים הנופלים, שהרי אף בסכין מושחז מצוי שיהיו פירורים, עכ״פ כשלא השחיזו בטוב, או שכבר חתכו בו בליל שבת. וכבר נתבאר שלאידך בסכינים עם שיניים שבימינו הרי גם בשעת החיתוך נמנעים פירורים טפי מבסכינים שבימיהם).

ולמעשה, פשוט המנהג בימינו להשתמש בסכינים עם שיניים בכל תפוצות ישראל, ולית מאן דחש לה זולת יחידי סגולה. וגם ידוע בבירור גמור, במעשה רב, שכך הנהגת רבינו.

#51978
#32244