נשים בספירת העומר

שאלה:

למעשה, נשים סופרות ספירת העומר בברכה?

יש שאמרו שעל פי קבלה אין להן לספור.

תשובה:

נשים סופרות בברכה.

מקורות:

הנה, לכל לראש ע״ד הנגלה, אף שמעיקר הדין פטורות, הרי יש דעת הרמב״ן בחי׳ קדושין לד, א, שאינה משהזמ״ג. וכמה אופנים בדבר. ואף שבשו״ת דברי מלכיאל ג, ה ר״ל שהיא טה״ד, וראה גם מנחת עומר בשיירי מנחה סוסי׳ ז, שם ז, ג הגהות הגר״ח העליר לסהמ״צ ע׳ קסא – מצינו הדבר מבואר בדברי מהר״ם חלאוה באמרי שפר לבנו ס״פ ויחי ע׳ שלה. והובא בשיטת הקדמונים סוף ב״ק. וכבר כתב בבירור הלכה תפט, א, שכ״ה בכל כת״י ודפו״י.

גם דעת המג״א תפט, א דשוי׳ עלי׳ חובה. והובא בשו״ע אדה״ז.

וע״ד הסוד, למעשה לא מצינו מקור בזהר או באריז״ל שאסור להם לספור. ומש״כ בזח״ג ברע״מ צז, א – דלא אתמסר חושבנא דא אלא לגברי בלחודייהו – מתפרש שהחובה רק לאנשים כדברי הפוסקים. וכ״מ להדיא בזח״ב קפג, א, עייש״ה.

וגם באריז״ל בשעה״כ פה, ג שנתן טעם במה שפטורות – הוא כדרכו בקדש לכתוב טעם לכל דבר ע״ד הסוד. ואין הכרח שיש ריעותא כשסופרות, כמו שע״ד הנגלה פטורות ומ״מ יכולות לקיים, וקייל״ן כר״ת שמברכות על מ״ע שהזמ״ג. (וגם להדעות שבמצוה דרבנן אין הנשים יכולות להתחייב ולברך, הרי במצוה דרבנן שיש לה עיקר מה״ת שאני, כנטילת לולב אחרי יום ראשון, ותק״ש ביום ב׳ דר״ה. וה״נ בספה״ע שעיקרה מה״ת בזה״ב).

ובמג״א ושאר פוסקים לא ראו סתירה מדברי הזהר לזה שהנשים שמו חובה. וכן החיד״א שהיה מגדולי המקובלים. וזה לשונו בברכי יוסף תפט, כב: נשים פטורות מספירת העומר, הרמב”ם (הל’ תמידין ומוספין פ”ז הכ”ב). וכ”כ ברעיא מהימנא פרשת אמור דף צ”ז. ומהר”ש שער אריה בכ”י ומהר”י לינגו בכ”י ערערו על הנשים שסופרות. ולי נראה דאי נוהגות בלולב וכיוצא כר”ת גם בספירה ינהגו כי אורחייהו. וכ”כ מ”א (ס”ק א). עכ״ל. [והנה תחילה קאי בדין אם חייבות לספור. ובסוף, אם יכולות לברך. ואפשר ששיעור דבריו כך, שתחילה מביא שפטורות. ובהמשך לזה כתב שלא רק שפטורות, אלא שיש שערערו על המחייבות עצמן, וכמובן הטעם מחמת הברכה. (אבל ראה לקמן). ועל זה כתב שאותם הנוהגות כר״ת אין מקום לערער. ותו לא.

וח״א העירני, שבהרבה מקומות כיון שלא ברכו, אז גם לא קיימו המצוה כי הבינו שלא עושות כלום. ולכן נתפשט המנהג לברך. ונמצא שהברכה מקושרת עם המצוה].

וכן דעת כה״ח תפט, ט.

והנה, דברי הגאונים שער ארי׳ ומהר״ש לינגו שהביא בברכ״י לא ידענו מה טעמם. אבל גם אם שהוא ע״ד הסוד וסברו שמחמת דברי הזהר לא יברכו – הרי החיד״א שלל דעתם.

(ועוד טעם מצינו בשלחן שלמה הובא במשנ״ב תפט, ג מחמת שיטעו, ונתחבטו בכוונתם. ולמעשה תלוי במציאות).

וראה טעם מחודש שלא לברך במקראי קודש פסח ב, סז, ב. ואכ״מ.

וד״ז ליתן מגרעות בספירת הנשים נתחדש רק בשו״ת רב פעלים בסוד ישרים יב, מתוך שנדחק ליתן טעם מדוע נזקק האריז״ל למצוא טעם פרטי כאן. (והוקשה לו שם, מדוע הביא האריז״ל טעמים לפטור הנשים בציצית תפילין ועומר יותר משאר מ”ע שהז”ג). ואפשר ליישב בקל, כנ״ל. ובאמת, כל אריכות דבריו ברב פעלים, שבאמת יכולות לקיים מצוות שהזמ״ג ושאפשר שהאריז״ל יודה שיכולות לברך כר״ת (ודלא כשו״ת דברי יציב או״ח ה, ושם רטז, שכתב מעצמו שע״ד הקבלה אין להם לעשות מצוות שהזמ״ג כלל). ותחילה כתב לפרש בדברי האריז״ל שטעמו הוא לרווחא דמילתא. ורק אח״כ חידש שאפשר שר״ל שבמצוה זו אין לה לקיים גם אם תרצה וכדין הםטור מן בדבר ועושהו שנקרא הדיוט. (ולגבי ציצית ותפלין, אכן מצינו בפוסקים שהוא יוהרא ומוחין בידן״ גם בפוסקים ברמ”א סי’ י”ז כתב שזה יוהרא ולעניין תפילין כתב הרמ”א בסי’ ל”ח שמוחין בידם). אלא ששאר המקובלים כברכ״י וכה״ח לא שמיעא להו הכי.
ורבו הגר״א מני בזכרונות אליהו עומר אות ג כתב רק שלפי הזהר לא יברכו. ותו לא.

#50874