ברכת ברקים בכל יום גם כשלא נתפזרו העבים

שאלה:

האם כשיש ברקים ורעמים ברציפות מברך בכל יום? ומה נקרא יום חדש?

מענה:

לא יברך רק אם נתפזרו העבים לגמרי.

מקורות:

הנה בירושלמי ברכות ט, ב משמע בדעת רב חסדאי שמברך רק בכל יום, וגם לא באותו יום יותר מפ״א. ומשמע שם, שלר׳ יוסי אם טורדין די פ״א ביום ואם מפסיקין מברך על כאו״א (ונחלקו בפירושו. ולדינא קייל״ן שתלוי אם נתפזרו העבים ולא בהפסק בין הברקים). והביא ר׳ יוסי ראי׳ מחנותו של בשם. ושוב הובא מר׳ אחא ור׳ חנינא בשם ר״י כנ״ל. וכרגיל, כמה גירסאות ופירושים בדברי הירושלמי.

ועכ״פ, משמעות הדברים שבכל גווני מברך כל יום מחדש, רק שבאותו יום גופא מחדש ר״י לברך במפסיקין. אבל לאידך בהראי׳ מחנותו של בשם משמע שאם ישב בחנותו מברך אחת גם במשך כמה ימים.

והנה, בכמה ראשונים הובאו רק דברי ר׳ יוסי לחלק בין טורדין למפסיקין, ותו לא, ובהרבה מהם הושמט בדבריו תיבת ״ביום״ – ראה אגודה, אשכול (בכל המהדורות) הלכות ברכת הודאה, ריטב״א ברכות נט, א, המכתם, מאורות, סמ״ג עשין כז, סמ״ק ברכות קנא ובהגהות רבינו פרץ לשם, אבודרהם ברכות ח (ושם מפורש שברעמים וברקים אין שם פרק. וכ״ה כבר בהשגות הראב״ד לבעל המאור ברכות מג, ב מדפי הרי״ף), הבתים ברכות יג, הפרדס שער ח, הלכות ברכות למהרם, ריקאנטי עח, מרדכי ברכות ט, רז, רוקח שמג, כלבו ברכות פז, ארחות חיים ברכות נז, רי״ו ני״ג ח״ב, תור״פ, שטמ״ק, פי׳ ר״א מלונדריש, פסקי תוס׳, פסקי ריא״ז (בדפו״י, נדפס בסו״ס חי׳ הריטב״א לפסחים. ובדפו״ח שכ״ה בכת״י ששון, משא״כ בשאר כת״י), רבינו מנוח ברכות י, יד.

ויש שהביאו כל הירושלמי והשמיטו תיבת ביום בדברי ר״י, כגון בנמוק״י, תוס׳ הרא״ש, תוס׳ ריה״ח, ופסקי רי״ד, פסקי רבינו יוסף, ועוד.

וכמה ראשונים השמיטו בכלל דברי ירושלמי – כמו בה״ג, סידור רס״ג, רמב״ם, ראב״ן, צרור החיים, צידה לדרך, מצות זמניות, ועוד.

והעיקר, שבטושו״ע או״ח רכז לא נזכר כלל לחלק בין יום ליום אחר. ולא מצינו בראשונים ובפוסקים קדמונים שיאמרו להדיא לדינא לברך כל יום מחדש. וכן לא נזכר הדבר בכל נו״כ הטושו״ע, ולא בלבוש, חיי״א, אדה״ז בסידורו, קיצור שו״ע, ערוה״ש, שתילי זיתים, לקוטי מהרי״ח, פתחי עולם, באר יעקב (זולת מה שהעתיק המנהג מא״א מבוטשאטש, כדלקמן. ובאו דבריו שלא בדקדוק), ועוד, וכל שאר הפוסקים שפיהם אנו חיים. גם במקו״ח לחו״י שדרכו להעיר בכל כיו״ב נפקד הדבר. וכן במגן גבורים על אתר ועוד מהפוסקים עד״ז הושמט כליל.

וכבר עמדו בכ״מ בדברי הטושו״ע ושאר פוסקים שסתמו דבריהם בכ״מ – ראה בגדולות אלישע רכז, יג, ובקצוה״ש סו בבדה״ש כג, ובזה השולחן רכז. וראה גם שו״ת צי״א יח, עח, ו שכ״כ בדעת הטושו״ע. וראה שו״ת אז״נ ה סוסי׳ לב. מחשבת חיים שמרלר או״ח נה, ג ואילך. אמרי שלום שפירא א, טו.

ובגדולות אלישע כתב דכל כי האי הו״ל לפרושי, ושמחנותו של בשם מוכח שהכל תלוי בהיסח הדעת לחוד. וכ״כ להוכיח מחנותו של בשם בקצוה״ש. ועיי״ש מה שתירץ וכתב לחלק. וראה לקמן.

וכתב בגדולות אלישע שלשון הירושלמי דיו פ״א ביום לאו דוקא. גם בזה השולחן כתב שר׳ יוסי חולק אר״ח, ולדידי׳ תלוי רק בטורדין ומפסיקין. ורק לר״ח תלוי בימים. ול׳ פ״א בכל יום בדברי ר״י – לאו דוקא הוא, וכמו שבחנותו של בשם לשון הי׳ יושב כל היום לאו דוקא (ראה גם בט״ז תרלט, כ. ולהעיר מביהגר״א או״ח ח, כב. פר״ח קי, ה. וצ״ע מש״כ באמת ליעקב קמינצקי ברכות נג, א ד״ה מיתבי. וכ״כ בשיעורים וכתבים ברכות ט, ט – ע׳ רלג. אבל להעיר מאור חדש הלכות ברכות, הובא בא״ר רטז, כב, סברא לברך ברכת הריח על אתרוג בכל יום משום בכל יום תן לו מעין ברכותיו. צ״ע). וכ״כ במשנה הלכה רכז, ב.

[ויש שכתבו לחלק בין לשון פעם אחת בכל היום לפ״א בכ״י, ושתלוי בגירסאות. ולפענ״ד, אלו דקדוקי עניות. ובלא״ה מה שהועתק באיזהו מקומן בכל יום, יתכן שטעות היא וצ״ל בכל היום, כפי שהועתק בכמה ראשונים. וראה בשו״ת אבני ישפה דלקמן שכתב שאפשר שלהטושו״ע היתה גירסא אחרת בירושלמי.

וסברא זו שפ״א ביום לאו דוקא – מתיישבת היטב על הלב, דאתא לאפוקי מפסיקין שמברך כמ״פ ביום. וכבר הראינו שבריבוי ראשונים השמיטו תיבת ביום. והלא דבר הוא.

ויש שכתבו שזה דבר ההשמט״ה – הוא מחמת דלא שכיחא כה״ג. וכמה מן הדוחק. ומה גם שבא״א מבוטשאטש העיד על מנהג שנהגו לברך בכל יום, ובדבר שאינו מצוי ל״ש מנהג. ואיך שלא נפרש בגדר יום – וכדלקמן – שפיר שכיח הוא, שיהיו ברקים מסוף היום עד אחרי התחלת הלילה. או מסוף הלילה עד אחרי התחלת היום. ומש״כ בא״א לפקפק אם יש מנהג בדבר – היינו דלא שכיחא לידע בידיעה גמורה שלא נפסקו גשמים בלילה, עיי״ש].

ואתה תחזה, שלראשונה מצינו הדבר במאמ״ר רכז, ג, וכ״כ רק מד״ע. ובסגנונו ״נראה לי״ ״והכי מסתבר״. וראה גם עיונים בהלכה או״ח ב, מו, ט. גם בא״א מבוטאשטש רכז הביא שמנהג העולם לברך בכ״י, ונדחק למצוא טעם, ופקפק בהמנהג, ולא הביא כלל שכ״ה בירושלמי. גם במשנ״ב שם ח, שהב״ד ירושלמי לענין זה, הקדים וכתב דמשמע בירושלמי הכי. ומוכח דלא פסיקא לי׳. וכ״כ בשו״ת באר שרים ה, מה, א. צביון העמודים לסמ״ק ה, קנא, אות שסג. הלכות יום ביום קארפ ברכות ד, ו הערה 24 – ע׳ קיז. הלכות המצויות בימות הגשמים ע׳ עב. וראה שיעורים וכתבים שם. וגם מסברא אינו מובן כלל, מ״ט נחשב לילה הפסק. ואף דשאני מחנותו של בשם, שברקים ורעמים אחרים הם (כבקצוה״ש שם), סו״ס אינו מובן כלל מדוע יום חדש מחייב ברכה חדשה.

והסברא לדמות לברכות השחר – אינה מובנת כלל, שהרי אי״ז סדרו של עולם בכל יום, כמו שהקשה בא״א מבוטשאטש שם. וכן אינו מובן כלל מה דמות יערוך לברכת התורה (ולהעיר מס׳ המנהיג ע׳ מט. אבל שם ר״ל לברך בכל הפסק), דשאני ברכת התורה לפי הדעה שמברך כל יום, שתיקנו לברך בכל יום (כדעת מג״א מז, יב), או שבכל יום יש חיוב מצ״ע. אבל כאן מברך רק בימים שרואה ושומע ברק ורעם.

ומזה באו לשקו״ט אם יום חדש הוא מהלילה כבכל התורה (ראה גדולות אלישע שם), או אחרי שעברה לילה (כבמאמ״ר שם). ואולי תלוי בשכיבה (ברכת הבית ל, ה), והוא מחמת היסח הדעת. ולפ״ז תצא דינא גם בשינת קבע ביום (ראה קצוה״ש שם). ואולי תלוי רק בבוקר. וגם בניעור בלילה מברך (ראה שם). ושמא נאמר שתלוי אם השכים קודם או אחרי חצות. ונפק״מ גם בבירך אחרי חצות הלילה אם מברך שוב אחרי עלוה״ש. ועד״ז בקם קודם אור היום ושמע קול רעם ודעתו לחזור ולישן האם מברך עליו. ונסתפקו בכ״ז באחרוני הזמן. וצע״ג שלא נתפרש מזה בפוסקים כלל.

ובאמת, שלא מצינו שום סרך רמז, גם באלו שהב״ד ירושלמי, ופסקו לדינא שתלוי בימים, שהדבר תלוי בשינה. וגם במאמ״ר לא רמז לזה כלל. ולאידך, תמוה לחייב מחמת היום, כמבואר לעיל.

והנה בנתפזרו העבים מפורש הטעם משום היסה״ד – ב״ח רכז. מאמ״ר שם ג. שם רכט, א בהשמטה. שו״ת מהר״ם בן חביב או״ח לד. ביהגר״א ריז, ב. וראה שו״ת משנ״ה י סוסי׳ מו. וי״מ שכל שנתפזרו מילתא חדתא הוא – נה״ש רכז, ג. משנ״ב שם ח. וגם במהרם חביב שם כתב דפנים חדשות נינהו. והיינו שללא הפסק הכל ענין אחד הוא.

ואיך שלא נפרש, צ״ע לענין יום אחר, שמ״ט מברך מחדש. ובדוחק איכא למימר, שבאמת שיגרא דלישנא הוא, והכל תלוי בהיסח הדעת, אלא שבדרך כלל ביום אחר, דרך העולם שישן באמצע. וכמה מן הדוחק בכ״ז. ועוד, שלא מצינו שבשינוי מקום והיסח הדעת באותו יום מברך שוב. (ובעיקר הדמיון לחנות של בשם וגדר היסה״ד – ראה מש״כ לבאר בשיעורים וכתבים שם ע׳ רלב. מעדני יו״ט זנגר א או״ח כז).

ובכל דברים אלו לא נתיישבו דברי הפוסקים שהשמיטו מהירושלמי כל עיקר ד״ז לברך בכל יום.

ובדוחק י״ל שהכל תלוי בהיסח הדעת, ומילתא דמסתברא הוא, וממילא לא נצרכה לפרושי (ולהעיר מזה שברמב״ם לא חילק כלל מתי לברך מחדש. וראה כס״מ שם. פרשת המלך (בן מנחם) ברכות י, יד. באר יהודה שם. ברכת משה אשואל י בברכת מלך נה. ועוד). וג״ז דחיק ואתי מרחיק.

ועוד שמקושיית הראשונים בחילוק בין שאר ברכות הראי׳ שמברך כל ל׳ יום לברכת ברקים ורעמים, וממה שיישבו דהכא כל פעם ה״ז ברק ורעם חדש, ומברך על ההפסק בפיזור העבים (ראה רא״ה וריטב״א ברכות נט, א. ראב״ד שם. אבודרהם שם. רבינו מנוח שם) – מוכח דלית להו סברא שיברך כל יום ורק בהפסק דפיזור העבים. ומוכח עוד יותר מלשונם שכתבו שאין כאן פרק, כנ״ל – שכאן מברך על החידוש. וכן מוכח ממה שפי׳ בהגהות ר״פ לסמ״ק שם, שטורדין היינו שלא זרחה השמש ובלילה שלא נתפזרו העבים. ומוכח שלולא פיזור העבים אינו מברך מחדש. ור״ל שמברך רק אם זרחה שמש, או בלילה כשנתפזרו העבים. ולא מחמת שהגיע יום חדש. ולמעשה, בזה השולחן שם כתב שאין ראוי לעשות מעשה לברך בלא נתפזרו ליום מחר רק ללא שו״מ. והרי בלא״ה בכ״מ (ראה שו״ת יפה נוף לח אילן פא. פתה״ד רכז. ועוד) כתבו שנהגו לברך ללא שו״מ שאין בקיאין בנתפזרו העבים. ובשם הגריש״א – בשו״ת אבני ישפה ד, לט ענף ה – שהמנהג שגם למחרת אינו מברך כ״ז שלא נתפזרו העבים. וכן במחשבת חיים שמרלר שם אות ד, כתב שכמדומה שאין נוהגים כן. ושם, שכיון שיש כמה גירסאות בירושלמי וכמה דרכים לבאר, ספק ברכות להקל.

#49354