When to Open the Second Sefer Torah

Question:

Regarding the halacha when there are 2 Sifrei Torah ולא יפתחו השני ולא יסורו המפה עד שיגללו הראשון: Do I need to wait for the crown also, or just the mantel?

Answer:

It means the crown too.

Sources:

לענין התחלת הפטורה – בשו״ת בעי חיי ג ד״ה ובדקתי: עד שיגמר הספר ליגלל מכל וכל ויתנו עליו מפה ורמונים ויושיבוהו באיתן מושבו. ועד״ז כמ״פ שם, שרק בנגלל מכל וכל. וכן במפתחות לשם. וראה גם שו״ת אגודת אזוב מדברי ו, שבמקומות וזמנים שנותנים כתרים ועטרות על הס״תצריך להמתין עד שישימו כולם. (אבל ראה לקמן בדעתו).

ודון מינה, שהרי לענין הפטורה כמה מקילים שבהתחלת גלילה סגי (ראה אר״ח קריאת ס״ת מו הובא בב״י או״ח קמז. מחז״ו קכו. ר״י מלוניל סוטה לט, ב. מאירי סוטה מ, א. וראה שם מגילה ספ״ג ובספרו קרית ספר ד, א. וכ״כ בס׳ הבתים הלכות קריה״ת ג, ט. וכ״מ ברבינו מנוח תפלה יב, יג. וכ״מ להטעם בשבה״ל פ. וכן מצינו אצל הרבה אחרונים שהקלו בזה, ראה פמ״ג דלקמן. ברכ״י רפד בשיו״ב א. חסל״א קמז, כד. שע״א דלקמן. שערי רחמים לשם י, מה. שמן המאור או״ח קמז. ועוד). ולדידן אינו, וצ״ל גמר הגלילה דוקא (כדעת רש״י סוטה לט, ב (ראה פרישה קמז, ו. א״ר שם ח. פמ״ג שם בא״א י. משנ״ב כג. ולהעיר, שבטור הביא הטעם שבפירש״י). האשכול ב, כב. מרדכי מגילה תתיג), וכפשטות פס״ד השו״ע קמז, ז, ורפד, ו (אף שבפמ״ג נדחק לפרש שלא כפשוטו), וכן בשו״ע אדה״ז רפד, יא, שלא הביא כלל דעת המקילים. וראה אג״ק בשלחן מנחם ב ע׳ צה.

וכש״כ בפתיחת ס״ת שני, שבזה מפורש בראשונים וכן בפוסקים לדינא שאין לפתוח רק כשיוגלל גם במפה שלה – אר״ח הלכות קריאת ס״ת סוסי׳ נד. (אבל לענין להתחיל ההפטורה הביא ב׳ דעות אם היינו שיתחיל לגוללו או שיהי׳ נסגר ויעתיקו וכו׳, כנ״ל. אלא שי״מ שגם לפי׳ הב׳ א״צ להמתין עד גמר הגלילה, ראה פרישה שם ו. מאמ״ר שם ט. אלא שהביא שלפירש״י סוטה שם צ״ל אחרי סוף הגלילה. אבל סדר בעי חיי מפורש ע״פ פי׳ הב׳ שבאר״ח כנ״ל. וראה שמן המאור שם. מקו״ח להחו״י קמז, ז). כלבו כ סדר קריה״ת במועדים. פסקים תשובות ומנהגים למהר״ם הוצאת ירושלים א, קיז. מהרי״ל ע׳ שצ. תשב״ץ קטן קפז. ספר המנהגים למהרא״ק סג, ג. מט״מ רנד. א״ר קמז, ט. שע״א י, יב ובפתחי שערים שם. שם ח, פ. (וראה שע״א ח, עה. שם פא. פד. צא. ולגבי הפטורה כתב להקל – ראה שע״א ט, י. שם י, כה ובפת״ש שם). משנ״ב קמז, כה. שם כז. כה״ח מב. ועוד. (ובמרדכי סוף הלק״ט בשם מהר״ם נזכר רק עד שגוללין הראשונה. ולא הוסיף ״במפה״. וכן במרדכי קטן שם. אבל לא מסתבר להעמיד בדבריו דסגי בהתחלת הגלילה. וסתמו כפירושו בכל שאר המקומות בשם מהר״ם. ואין לנו לאפושי פלוגתא על לא דבר. ואכן בא״ר שם, הוסיף על הלבוש שהעתיק מדברי הב״י והשו״ע שהב״ד מרדכי, וכתב בשם כלבו ומט״מ – דהיינו במפה. וכן גם במשנ״ב קמז, כה. וראה גליון האוצר דלקמן, שהעמיס כאילו יש פלוגתא בראשונים בנדו״ד. ולא מצינו בראשונים להדיא לעניננו שא״צ גמר הגלילה, רק לענין הפטורה. ודיוקיו אינם מוכרחים).

והנה, בדין התחלת הפטורה לפני הגלילה, איכא כמה טעמים, אם משום טירדא שלא יהא הגולל טרוד ויוכל לכוון לשמיעת ההפטורה, או שלא יאמרו הפטורה כתובה בס״ת, או שלא יעמוד ס״ת בלתי מגולל ואינו כבוד לס״ת, או שלא ישכחו מלגלול, וכמבואר בראשונים ובפוסקים. ולא לכל הטעמים צ״ל גמר הגלילה דייקא, ראה מאירי סוטה לט, ב. ועוד. וראה לקמן מזה. וכבר כתבו שרק להטעם משום טירדא צריך להמתין שיגלל במטפחותיו. אבל בב׳ ס״ת מפורש הטעם משום טירדא, שיוכל לשמוע קריה״ת, וכמפורש בלבוש קמז, ח. ועוד. וכבר כתב בשו״ת בעי חיי שם, שמשמעות הלבוש לגבי הפטורה, שצ״ל הלבשת הרמונים נמי.

ואף שמצינו בנדוננו גם הטעם משום בזיון ס״ת, היינו בטעמא דמילתא שלא להפשיט ס״ת שני קודם הקריאה, רק סמוך לקריאה ממש. ואי״ז טעם להמתין עד לגלילת ס״ת הראשון. ונראה שהטעמים צריכים זל״ז, שטעם ההמתנה עד לגלילת הראשון, שלא יהא הגולל טרוד ולא ישמע קריה״ת. ואין לומר שיתחילו ההפשטה הרבה לפני הקריאה שה״ז בזיון.

ובלא״ה, נראה שהפשטת ס״ת ב׳ לפני הגלילה דס״ת הא׳ גרע טפי, מלהפטיר בנביא לפני הגלילה, שהוא מענינו ובת מינה מחריב.

והנה, גם בהטעם משום טירדא – י״א שכשכאו״א אומר הפטורה בעצמו א״צ לחוש (פת״ש לשע״א י, כה). וטעם זה לא יכון לגבי קריה״ת.

עוד מצינו למי שכתבו צד להקל להתחיל בנביא לפני גמר הגלילה, שרק בדבר הדורש התעסקות ה״ז מטרידו. ועוד, שבאמת יכול לכוון רק שצריך לדחוק עצמו, ראה תורת הקנאות סוטה שם. וטעמים אחו שייכים גם בנדוננו. אמנם, במשנ״ב הביא לגבי ב׳ ס״ת הטעם (ונראה שהוא נוסף לטעם דטירדא. וכן הטעם דכבוד ס״ת, שלכן אין להפשיטו לפני הקריאה) דאין עושין מצות חבילות (וראה גם שו״ת שאילות שמואל טז שכ״כ. אבל בביהגר״א קמז, יב הביא הך טעמא אתרווייהו, גם לגבי להתחיל בנביא, וגם לגבי פתיחת ס״ת הב׳). ונראה מדבריו שמשום טעם דחבילות יש להמתין עד גמר הגלילה. וכדלקמן. ולהעיר שבדין דא״ע מצות חבילות נחלקו אם הא גופא מחמת טירדא, שיהא לבו פנוי למצוה.

(ודוחק לפרש בדעת המשנ״ב, שמחלק בין פתיחת ס״ת הב׳ להתחלת הקריאה (וכ״מ במקו״ח קמז, ח), שמותר לפתוח קודם גמר הגלילה, אבל אין לקרוא עד גמר הגלילה.

אבל ראה תורת חיים סופר קמז, ח, שר״ל שלהטעם משום חבילות א״צ להמתין עד גמר הגלילה, ושכ״ה הן בהפטורה והן בפתיחת ס״ת הב׳. וכ״כ בשו״ת אגודת אזוב שם. ור״ל ולחלק, שטעם איסור פתיחת ס״ת ב׳ משום חבילות ולא משום טירדא, משא״כ איסור להתחיל להפטיר. והוכיח דבריו ממג״א יא. אכל ראה שו״ת מנח״א ב, נד בהגה ב, שדחה מה שחשבו להוכיח כן ממג״א, ושאי״ז הטעם. ואיהו כתב משום כבוד הס״ת הא׳).

וכבר נת׳, שתלוי בהטעמים, דאם משום טירדא אפשר שצריך להמתין עד גמר הגלילה, כמ״ש בפמ״ג קמז, בא״א י, והובא במשנ״ב שם. ובהכרח שסמכו המקילים בדין הפטורה על שאר הטעמים – ראה פרישה שם. מרומי שדה סוטה לט, ב. אבל ראה תורת הקנאות שם. ואילו לגבי פתיחת ס״ת ב׳ מפורש להדיא במשנ״ב שם כה וכז, כנ״ל, להמתין עד שיגלול במפה. ונראה, שחילק בין הדבקים. וגם הביא טעם אחר לד״ז משום חבילות. וראה לקמן בדעתו.

אמנם, דברינו כאן הם דלא כשלחן הטהור קמז, יב, שהיקל גם בב׳ ס״ת. אלא שגם לדבריו ה״ט לפי שאין מנהגנו לגלול על הבימה. אמנם אצלנו נהגו שהגלילה על הבימה. וא״כ אין טעם להקל גם לדעתו.

והנה, במקו״ח להחו״י שם כתב להקל גם בנדוננו דסגי בגלילת הס״ת ולא עד גמר כריכת המפה. ובאמת, משמעות לשונו שם, דעדיף מהפטורה. ולא פירש טעמו. אמנם שם גופא הביא במוסגר שבכלבו שם מפורש שצריך להמתין עד שיגללו במפה.

וראיתי בשו״ת חיי הלוי א, מ, ב, דאזיל בתר איפכא. ומתאים לדברי המקו״ח הנ״ל.

וצ״ע במט״א תקפד, כ, שכתב: וכשיתחיל זה המגבי׳ לגלול הס״ת אזי פושטין וכו׳. ושם תריט, ד: בשעת הגלילה פושטין. (וראה גם שע״א ח, סב: אחר ההגבהה מפשיטין. ואולי הכוונה גם לגלילה שאחרי׳ ולא דק. ודוחק). וסותר למש״כ בשע״א שם. והעיר מזה בקצוה״ש פד בבדה״ש ו. וכן בברור משנה (רושגולד) ו, בהערות למשנ״ב שם. ועוד.

גם בלוח כולל חב״ד למח״ס קצוה״ש כתב בלשון לא יסירו המפה מהשני׳ עד שיגביהו ויתחילו לגלול הראשונה.

ובספרו קצוה״ש שם נראה שעירבב בין הנושאים, שהביא מהמשנ״ב קמז, כג, בשם הפמ״ג שהמנהג להמתין עד גמר גלילת הספר. אבל קאי רק לענין הפטורה. וכבר נת׳ החילוק לעיל. והמשנ״ב בעצמו חילק ביניהם. (גם באג״ק שבשלחן מנחם שם, הובא שכ״מ ממט״א סתקפ״ד, אף שבאג״ק התם קאי לענין הפטורה. ונראה, שלכן הוא רק בגדר משמע. ואגב צל״ע במש״כ שם שבמשנ״ב לא הובאה דעה אחרת, שהרי הביא ב׳ דעות שם כג. ואולי הכוונה למשנ״ב רפד, יב, שסתם שצריך להמתין עד שיגלל במטפחותיו, אף שרמז לזה גם שם. או שהכוונה שלא הביא במשנ״ב הסברא להקל בעיקר הענין, אף דנחית לפלוגתא אם הכוונה לגמר או התחלת הגלילה, משא״כ בשע״א).

ובדעת משנ״ב, ראה איתני ים שניצר למשנ״ב שם. שיח הלכה ג שם. וראה האוצר ה שנדחק בדברי המשנ״ב. ודבריו עולים יפה עם דברי תורת חיים שם.

#49052