האם שומע כעונה צריך לאחוז גם את המאכל בשעת הברכה?

נפק”מ במוצ”ש שמברכים על בשמים שכל אחד יחזיק חתיכת מהבשמים בשעת הברכה.

 

תשובה:

לא.

 

מקורות:

לכאורה תלוי בגדר שוכ״ע, ונחלקו בזה. והדברים עתיקים.

אמנם, פשוט מדינא דגמ’ ושו”ע והפוסקים שהמברך בוצע ורק אח”כ חותך ומחלק פרוסות למסובים, ונמצא שכולם יוצאים לכתחילה ע”י ברכת הבוצע אע”ג שאין המאכל לפניהם. ולא חששו להפסק של השומעים (וראה תוד״ה מצה לפי – פסחים קטו, ב).

וגם אם נאמר שהטעם מחמת הכוונה בברכה, הרי למעשה מפורש בהנ״ל שאין חשש כשמוציא כולם בברכה. וצ”ל, שכיון שהטעם כדי להראות חשיבות הברכה א”כ כשהמברך אוחזו, ה״ז בשליחות כל המסובים וכאילו כולם אוחזים המאכל ביד.

והנה, כשהפת שלמה ורוצה לסמוך על פת הבוצע למעלת שלם (או למעלת לחם משנה) ודאי דלא שייך לקיים אחיזה בכולם. אבל מסתימת דברי הפוסקים משמע שגם באופן שבוצע על הפרוסה מחלק ממה שלפניו רק אחר הברכה.

וכן בתק״ש אין הקהל צריכים לעמוד. ובשאלתות קעא, דכו״ע יתיב.

והנה, גם בקידוש א״צ שיהא לפני השומעים כוס בידיהם, אף שכאו״א טועם אח״כ משום מצוה מן המובחר. (וה״ר בזה בגדר שוכ״ע בחזו״א או״ח כט, ג). וכמו כשאוכלים מככר הבוצע.

והנה, כשכאו״א אוכל מככרו מותר לטעום קודם המברך אפילו אם יוצאים הימנו – אדה״ז קסז, כ. משנ״ב פא. וכ״מ בטושו״ע קצ, א לגבי כוס ברכהמ״ז. ולכאורה ה״ט שהוא כאילו בירכו בעצמם.

אבל כשזקוקים לככרו, משמע שאינם כמברך בעצמו. וא״כ בהכרח לומר שמ״מ יוצאים האחיזה על ידו.

ועדיין יש להסתפק באופן שאין המסובים אוכלים מבציעת המברך אלא כל אחד אוכל ממאכל שלפניו, האם על השומעים להחזיק האוכל ביד או לא.

ובעל בירורי סוגיות שליט״א העירני, שאפשר שתלוי במה שנחלקו הפוסקים האם יש דיני קדימה בברכה רק למברך או גם לשומעים.

והנה, בטעם החזקת הפרוסה, כתב ברוקח משום עובר לעשייתן (ולא עובר דעובר). וכ״ה במג״א וגר״א. אבל בלבוש שיראו על מה מברך.

ודין עובר שייך רק כשהמברך עושה המצוה בעצמו, כ״ה בתוד״ה אבי הבן שבת קלז, ב. וכש״כ כשהמברך מוציא האחר, שאצ״ל אצל השני. ובתוס׳ הנ״ל מוכח שאצל השומע – החתן – ליכא דין עובר.

ולכאורה אם הענין בעובר לעשייתן שכך חלה הברכה על החפץ או על המעשה, סגי שכך הוא אצל המברך וא״צ אצל השומע.

ומצינו בשו״ת מבי״ט א, קיז, בטעם המנהג, כשעשרה מתעטפים בטלית ותפלין שכאו״א מברך, שאל״כ לא יהא עובר, שאין כולם מזומנים יחד בטליתם ותפלין בידיהם וזרוע מגולה וכו׳ (ואף שמדינא אם רצו אחד מברך לכולם, הרי גם למבי״ט הכי עדיף. אלא שכתב טעם המנהג). ומשמע, שכשאחד מברך סגי כשאין טו״ת בידם. אבל עדיף טפי שלא יהא כך.

אלא שבתוס׳ פסחים שם לגבי מצה ומרור שצרך לטעום תיכף לברכה – משמע שבברכהמ״צ צ״ל עובר לעשי׳ גם אצל השומע.

וספק דידן איכא נמי לרמב״ם שקידוש דליל סוכות צ״ל בעמידה משום עובר, אם השומעים גם צריכים לעמוד.

ולהעיר משו״ע אדה״ז תפד, א שהמקדש לאחרים אוחז הכוס אצלו. ול״כ שם ג לגבי אשר גאלנו. וצ״ע החלוק. ומש״כ לפרש בהלכות ליל הסדר אשכנזי לשם – תמוה מאד.

ולמעשה, פוק חזי מאי עמא דבר.

 

 

#46951