עשר אעשרנו: חד מן עשרא או מעשרא

 

מכתב לאחד הרבנים שליט״א:

יישר כח הן על משלוח הגליון והן על הידיעות מאאזמו״ר והיו למשיב נפש.

בכוונת התרגום אונקלוס, שתירגם בפ׳ לך לך עה״פ ויתן לו מעשר מכל, וכן בפ׳ ויצא עה״פ וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו, חד מן עשרא, ובכ״מ תירגם מעשרא. והביא מאמת ליעקב עה״ת ויצא, שלפני מ״ת לא חל ע״ז שם וגדר מעשר, והקשה ע״ז והביא ראיות שגם לפני מ״ת שייך חפצא דמעשר –

הנה, מקום אתנו להעיר, שבפלוגתת רמב״ם וראב״ד מלכים ט, א אם אברהם או יצחק הפריש מעשר – כבר ביארו שנחלקו אם מעשר דאז בגדר מצות מעשר. ובצפע״נ מתנ״ע ז, ה, שלרמב״ם הוא בגדר תרומת המכס משבי המלחמה.

ובעיקר כוונת התרגום – להעיר שבפשטות יל״פ שכל שאין חובת מעשר מן הדין (אבל ראה רד״ק ויצא שם) תירגם חד מן עשרא. וכן בקרא דוהעומר עשירית האיפה הוא וכיו״ב. וכן והוא כהן תירגם והוא משמש, שאינו כהן כפשוטו.

והנה, בנתינה לגר פי׳ שם ע״פ דרשת חז״ל שנתן חומש. וצ״ע באברהם. וגם אינו עולה יפה בכוונת הדברים. ואדרבה, איפכא משמע.

ויש שפי׳ שכולל גם שאר מתנות, ראה לחם ושמלה ויצא שם. וג״ז דוחק.

ולכאורה נראה באו״א קצת, ש״מעשרא״ היינו דוקא מצות מעשר – אם מן הדגן או מבהמה (בקר וצאן) או מכספים. ואילו ״חד מעשרא״ היינו מכל דבר ממש וכלישנא דקרא מעשר, וכל אשר אשר תתן לי. וע״ד היאך מעשרין את המלח ואת התבן. ולדברינו א״ש מה ששאל עשו, שלכאורה היאך הי׳ צד אביו בדברי שטות כנ״ל. אלא שהשאלה היא היאך מעשרין ולא אם מעשרין, והיינו שפשוט שהיו מעשרין הכל, וכ״מ בפירש״י וישלח לב, יד. ושאל באופן החשבון דוקא. (וכן דיבר בקדשו רבינו בארוכה בכוונת פירש״י ונדפס תחת אחד השיחים. אלא שללא שייכות לתרגום אונקלוס). ולהעיר, מראב״ע פ׳ ויצא הביא שלפי הדרש נתן מעשר מבניו, והוא לוי. ונמצא הוא בב״ר ע, ז.

 

 

#46787