שאלה מאחד הרבנים שליט״א – אמירת תחנון בעצרת זעקת התורה

 

שאלה:

בעצרת זעקת התורה, שנקרא בשם עצרת המליון, בתפילת המנחה ברוב עם אמר הש”ץ תחנון ונפילת אפיים למרות שבודאי היו שם בשם חתנים תוך שבעת ימי המשתה.

ויש לברר, האם כיון שהוא מנין אחד חתן אחד פוטר כולם.

ומסתבר, שבמקום כזה שאין שום קשר ויחס בין החזן לבין המתפללים אין החתנים פוטרים מתחנון כי אף אחד לא שמח איתם ואין החתן יודע גם ששמחים עימו וכו’. ואולי רק באיזור שהחתן שם.

ובפשטות, שאין שום דין שהמצאותו של בעל ברית או חתן מייצר חלות של “פטור” מאמירת תחנון, שהענין הוא שמשום כבודו של החתן או בעל הברית הציבור משתתף עמו בשמחתו ואינו אומר תחנון, או משום שזה קצת יו”ט גם בשבילם שיש בעל ברית עמהם, אבל במה שיש איזה חתן או בעל ברית בתוך הרבבות, כמדומה שאין זה גורם לפטור שום אדם. ומסתבר שאינו פוטר אפילו העומדים ליד החתן.

ושוב נמסר לי, שנשאל הרה”ג יצחק זילברשטיין, האם בתפילת מנחה בעצרת המיליון יאמרו תחנון או שמא מאחר ויש אומדנא ברורה שמן הסתם יש בין הרבבות חתנים ובעלי ברית הפוטרים את הקהל מתחנון, אז כל הציבור הענק יפטר מתחנון. והשיב: “זה לא מספיק, מאחר וצריך לדעת מי הוא בעל הברית, כדי להשתתף בשמחתו, ולכן הם אינם פוטרים מתחנון את כל מאות האלפים שנמצאים שם”.

 

תשובה:

גם בכל בית כנסת רגיל, לא כל אחד יודע מי הוא בעל הברית או החתן. ויש להוסיף, שבמשך כל הדורות היו ביהכנ״ס גדולים עם מאות מתפללים, ומעולם לא שמענו שבכגון דא חייבים בתחנון. ונראה פשוט, שחתן שנמצא בבביהכ״נ שאלכסנדריא של מצרים פוטר כל הציבור, אפילו אם רוב הציבור לא רואים אותו.

ובכ״מ נהגו שכשיש בעל ברית אין אומרים בכל העיר. וכן נהגו שאם הי׳ ברית באלטנוי שול לא אמרו בכל עיר פראג. ואף שכנראה שאלטנוי שול לא היה כ״כ גדול ורוב העיר התפללו בשאר בתי כנסיות שם – מסתמא בכל העיר לא הכירו בעלי הברית באלטנוי.

אלא שבזה י״ל דס״ל הטעם לפי שאליהו בא לעיר. ואין ראי׳ לדידן שלא נהגנו בזה.

ואף שעיקר הענין ששמחים עמו, אפשר שתיתכן שמחה בהעדר אמירת תחנון מצ״ע ללא ידיעה מי הוא. והלשון במשנ״ב קלא, כג, ש״משום דמצוה לשמוח עמו השמחה נמשכת לכל הנלוים אליו” – אינו הכרח שמכירים אותו, רק מחמת גוף הידיעה שיש חתן או בעל ברית. וכבר דרשו דורשי רשומות שמכאן הוראה בענין אהבת ישראל גם למי שאין מכירו. וכש״כ אם הטעם שלא לעורר דינים בזמן שמחתו.

והנה פשטות דברי שכנה״ג, הובא בבאה״ט קלא, יא, שטעם החתן מפני שהוא שרוי בשמחה וכיון שהוא מלך אזלינן בתרי׳ כל הקהל, שהוא מפני כבודו. וכ״ה בברכ״י או״ח קלא, ד. שם ה. וכ״ה במנחת אהרן פארדו יז, ט. וראה שו״ת האלף לך שלמה או״ח ס (דמה ענין שהוא שמח שיפטרו כל הקהל בזה. ושם, שכיון שדומה למלך לכך נמשכת שמחה על הכל). וכן מפורש בדעת הברכ״י, לגבי ברית, במגן גבורים קלא באלף המגן יד. וראה מה שהעיר עליו. (ומש״כ השואל, שהטעם דכבוד ליתא כשהחתן נמצא בכמה רבבות – העירני ידידנו הרה״ג בעל עיטורי מרדכי שליט״א, שאין לך כבוד החתן יותר מזה שיספר לחבריו שארבע מאות אלף איש לא אמרו תחנון לכבודו).

אבל במשנ״ב שם, לגבי חתן, שהוא משום מצוה לשמוח עמו, כנ״ל. וכ״כ במגן גבורים בשלה״ג ג, לגבי ברית. וגם לפ״ז – אפ״ל כנ״ל.

וידועה הוראת הגריש״א שאם בעל הברית מעלים היותו בעל ברית ש״ד (וכ״כ כו״כ גם בנוגע לחתן, וי״א לחלק בין חתן לבעל ברית שאינם יודעים עד״ז אינם פטורים). ופשוט דל״ד לנדוננו כלל.

שו״ר בשם בעל אילת השחר בס׳ כאיל תערוג אסופת עצות ע׳ רח, שמזה שכשיש בעל ברית אורח ואין מכירים אותו כולם פטורים מתחנון לפי שכולם שמחים בשמחתו, למדנו יסוד במצות אהבת ישראל. ושם, אפילו יש אלף אנשים במנין. (וכעי״ז, באפיק בנגב ע׳ 102 בשם הגר״י סרנא. וראה חכו ממתקים א ע׳ שצ, שסיפר הגרשז״א שפעם כיבדוהו בסנדקאות אחרי התפלה ואמר שטוב שכבר הספיק לומר תחנון. והעיר לו הגר״י סרנא שחסר לו באהבת ישראל).

וראה משא המלך אברגיל אה״ע סב, יג, ב, שהרבה פעמים אף אחד לא מכיר החתן ואין מרגישים שמחה. אלא שמה שאין אומרים תחנון הוא מחמת כבודו. וכמדוייק בברכ״י שם.

ובשם הגרשז״א הובא, שאף שהיום אינם שמחים כ״כ עם בעל הברית בכעבר, שהשכונות גדולות ומרוחקות ואין אחד מכיר את השני, ואין משתתפים כ״כ בשמחת הזולת, והיו צריכים לשנות את המנהג, אבל אין לזוז מדברי השו״ע, שאין אנו מחדשים שום דבר ולא משנים ממה שנפסק בשו״ע (הליכות שלמה תפלה יא בארחות הלכה הע׳ 23. חכו ממתקים שם ע׳ שפט. שלמי שמחה א ע׳ תצג. וראה בדעתו במצהלות חתנים יגלניק לה, קי – ע׳ א׳קנט).

ובמה שנזכר בשם הגר״י זילברשטיין שליט״א – יש לי להעיר מתשובתו שכתב לנכדו, ונדפסה בס׳ הנקרא קובץ תורני ע׳ קיח. וז״ל: לכאורה יש לומר שאם אין יודעים הסיבה ואין שמחים עמו, צריך לומר תחנון, שכיון שבטל הטעם בטלה השמחה, וממילא יש לומר תחנון. אך למעשה אין נוהגים כן, ולא מצאנו שיש לברר את הטעם למה אין אומרים תחנון, וכל מי שמתפלל בבית הכנסת, גם אם לא יודע אם יש חתן או שיש ברית מילה או טעם אחר, ואינו יודע לשמוח אינו אומר תחנון. עכ״ד.

ויש לדון ממק״א, שבעצרת מחמת גזירות לכלל ישראל ראוי שלא לדלג תחנון, שעיקר הפטור מחמת שהוא עת שמחה וכאן עת צרה היא. ואדרבה, ילפינן לנפ״א מקרא ד״ויפלו על פניהם ויאמרו קל אלוקי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף״, ולכן בעת שמחה אין נופלים, ראה תשוה״ג שערי צדק שלז, משא״כ בנדו״ז.

 

 

#46778